מה היית עושה אילו היית מגלה שמצלמים אותך ממש ברגע זה?

רגע, רגע אפשר להרגע.....

משה – אתה יכול להמשיך לגרד באף,

אורית – זה בסדר, אף אחד לא רואה את הפ'יגמה המהוהה שלך

וגם אתה גיא יכול לשבת רגל על רגל ולהרגיש בנוח.

"המופע של סטיב", תוכנית טלויזיה חדשה מבית היוצר של יגאל שילון עלתה לאחרונה לאוויר.

סטיב פרנקל, שחקן מתחיל ואלמוני מוכן לעשות הכל כדי להצליח. הוא מוזמן לאודישן להשתתפות בסדרה חדשה, ומנסה לעשות את הרושם הטוב ביותר. מה שסטיב לא יודע, שהוא בעצם נבחן לדרמה אחרת- דרמה שתעסוק כל כולה בו.

במשך חודש ימים עוקבות אחרי חייו של סטיב עשרות מצלמות נסתרות. הן מצלמות אותו על סט ה"סדרה" שבה הוא משתתף, , נוסעות איתו במונית לעבודתו ,עוקבות אחריו בחיק משפחתו, עם אישתו בתו והוריו שכולם משתפים פעולה עם האיש מאחורי המצלמה הנסתרת- יגאל שילון.

מעבר לשאת הנפש שעוררה בי הסדרה נוכח החדירה הבוטה לחייו הפרטים של אדם (הסדרה צולמה באישורם של בני משפחתו של סטיב), לא יכולתי להתעלם מהשאלה שהתעוררה בי מה הייתי עושה, לו ידעתי שחיי מתועדים להם על ידי מצלמה?

הכנת ארוחת ערב מפוארת בת שלוש מנות שתקטלג אותי בתור עקרת הבית המושלמת, דיבור בשפה עשירה , בטון נמוך ובלי להתרגז אל בתי היקרה, התנדבות דו שבועית , ופחות להתרגז על כל מה שסביבי, הם רק חלק מן הדברים שהייתי עושה כדי להצטייר בפני עם ישראל כרעיה, אמא, בת ואישה מושלמת.

מסתובבת באיזור מצלמה, ולא, לא יגאל שילון עומד מאחוריה...

בסביבתי הקרובה היו התשובות דומות: "הייתי מקדיש יותר זמן למשפחה, עוזר יותר להורים שלי"- אמר לי א' עובד היי-טק המכור לעבודתו. "לא היה נעים לי שאבא שלי יראה בטלוויזיה שהבן שלו חותך מהתפילה לקראת הסוף – הייתי נשאר ל"עלינו", וגם עוזר לגבאי לסדר את הסידורים"- הייתה תשובתו של מ' הממהר תמיד, "קודם כל מתאפרת ודואגת להראות כמו בן אדם נורמלי" שחה לי ל' אם ל-4 שרוב בגדיה מסתכמים בכמה אימוניות, "הייתי הרבה יותר סבלנית לבעלי ולילדים, פחות נוטה לרוגז".

חברים יקרים, צר לי להפחיד אתכם ולהטריד בשגרת יומכם המבורכת, אבל מסתובבת באיזור מצלמה, ולא, לא יגאל שילון עומד מאחוריה...

"רבי אומר... הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

הבעיה היא שרוב הזמן אנחנו לא זוכרים זאת. תלמידים היו מתייחסים יותר בכבוד למורים והורים, אמהות היו סלחניות יותר לילדיהם, היינו אנשים פחות תככנים, יותר מנומסים ומתחשבים לו היינו זוכרים שיש מישהו שבאמת רואה הכל, וגם רושם...

מספרים שבאחד הימים שכר רבי יוסף זונדל מסלנט עגלון יהודי, כדי שהלה יוליכו אל העיר הגדולה, שם התקיים "יום השוק". בדרך עברה העגלה ליד שדה השייך לנכרי. ראה העגלון ערמת שחת קצורה נחה בלב השדה. הביט ימינה ושמאלה, ומשנוכח שאיש אינו מבחין במעשיו - עצר את העגלה. חיש קל ירד הימנה, וכשבידו שק גדול ניגש אל ערמת השחת והחל למלא את שקו.

"רואים! רואים!" קרא רבי יוסף זונדל בקול גדול. נבהל העגלון ושמט באחת את השק מידיו. חיש מהר רוקנו מתוכנו וכהרף עין שב אל העגלה והמשיך בנסיעה.

כשחזרה אליו שלותו הביט העגלון לצדדים, לראות מי זה שהבחין במעשהו, אך לתמהונו הרב לא ראה נפש חיה. "רימת אותי! הטיח העגלון ברבי יוסף זונדל, "חס וחלילה", הזדעזע הרב, "את האמת לאמיתה אמרתי לך, היה מי שראה אותך!".

"מיהו אפוא?" התרתח העגלון. "הו אינני רואה איש בכל הסביבה".

"אמנם בכל השדה הנרחב אין איש", השיב רבי יוסף זונדל, "אך שם למעלה" ,המשיך והרים עיניו למרום, "יש עין רואה ואוזן שומעת - וכל מעשיך בספר נכתבים..."

אולי אם נפיק כולנו את הלקח הזה מתוכנית הטלוויזיה המדוברת, נרוויח רווח משמעותי הרבה יותר מהתהילה והכסף של שילון ומהפירסום של סטיב.