בפרשת השבוע שעבר (אמור), בני ישראל מקבלים את אחת המצוות המהותיות ביותר וכיום אחת המצוות המעוררות מחלוקת ביותר בין שומרי המצוות ולאלו שלא. מצוות השבת. בפרשה נכתב "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:  שַׁבָּת הִוא לַה', בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא, כג, ג). זוהי הפעם הראשונה שהמצווה ניתנה לבני ישראל, אך השבת על פי היהדות נבראה כבר עם בריאת העולם כמציאות רוחנית עם השפעה עצומה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת." (בראשית ב, א-ג)

בספר הזוהר נכתב על הפרשה "...וקראת לשבת עונג. מהו עונג? עונג אינו נמצא אלא למעלה, במקום שהקדוש העליון שרוי... כמו שאמר, אז תתענג על ה'... מה שלא נמצא כן בשאר הימים".

ספר הזוהר למעשה מתאר שדווקא בשבת יש לנו יכולת להגיע לעונג עליון, מה שלא ניתן להגיע אליו בשאר הימים. והעונג הזה מגיע ממקום רוחני גבוה מאוד שאם רק נדע איך, נוכל להתחבר אליו. אז מה בעצם עוצר אותנו מלהתחבר אליו?

מה שעוצר אותנו, אלה הם הסטנדרטים שלנו בחיים. אנחנו מתרגלים לסטנדרט מסוים ולא שואפים מעבר אליו. אנחנו מתרגלים לתכונות שמפריעות לנו בעצמינו, מתרגלים לרמת הכושר שלנו, מתרגלים למצב בריאותנו, לתחושה הכללית שלנו, למצב הכלכלי שלנו, לרמת האושר שלנו ולעוד הרבה. בגדול, החיים שלנו הם פשוט תוצאה של הסטנדרטים שאנו קובעים לעצמינו: מה אנחנו "חייבים" בחיים, ומה היינו רק "רוצים" או נשמח שיהיה לנו. כמובן שאנו שואפים ליותר, אבל בסופו של דבר, אנו משיגים רק את מה שממש "חייבים" ומוכנים להקריב על מנת להשיגו.

הרי לכל אחד ברור שאם חלילה היו מצמידים לו "אקדח לרקה" (או כל אילוץ אחר) הוא היה עובד יותר קשה, מוצא דרכים לעשות יותר כסף, משקיע יותר בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את עצמו ומוצא כל דרך אפשרית להשיג את מה שהוא חייב להשיג.

ובאותו אופן, התרגלנו לרמת אושר מסוימת, לעונג מסוים שמקובל בחברה, כל אחד בחוגים שהוא נמצא בהם. עד שאם חלילה ניראה יותר מידי שמחים ומאושרים לחברים שלנו, זה יהיה מוזר ואם פחות מידי נרגיש לא שייכים. כך אנו מתאימים עצמינו לסביבה שאנו נמצאים בה. וזה נראה לנו בסדר ומספיק.

אם היינו מחליטים שאנחנו חייבים להגיע לתכלית האושר, שזוהי מהות חיינו, היינו חוקרים כל רעיון, אופציה, שיטה, דרך, להגיע לשם. וחלקנו היה וודאי מגיע גם ליהדות והיה מוכן לשמוע את כל ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת אינספור התיאורים של החוויות הרוחניות השונות ואת העונג שבשבת. אז, היינו מנסים להבין איך באמת מגיעים לעונג הזה ולא רק בקיום איסורים טכניים ללא הבנה, אלא עם מהות לפי "הוראות היצרן".

בתגובה לאמירות בסגנון "שבת נועדה לטיולים/בילויים או כל דבר אחר", יש לחקור את השורש מאיפה הגיעה השבת. ובעצם מבינים שהשבת ניתנה על ידי הבורא והוא נתן לנו מדריך איך לנצל אותה נכון כדי להשתמש בה. היהדות הביאה בשורה חדשה לעולם בשם השבת והעולם בסופו של דבר אימץ אותה חלקית מטעמים סוציאליים, אבל זה רק חלק קטן ממנה.

להגיד ששבת נועדה לטיולים זה כמו להגיד שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. אפשר להשתמש בו לזה, אבל חבל, לא זו כוונת המשורר, זה מכשיר יקר שיש לו שימושים יותר מורכבים.

אם יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, כי מפספסים פה הזדמנות לעלייה משמעותית באושר מעבר לכל הנאה גשמית, לעלייה ברוחניות, בעונג ולשיפור משמעותי בחיים. צריך פשוט להחליט שאנחנו חייבים להגיע לתכלית האושר, להיות פתוחים לשמוע, לחקור ולהיות מוכנים לוותר על פיתויים אחרים בדרך. מי שטעם מהעונג הזה יגיד לכם שזה לגמרי שווה את המחיר :)