רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

האם לעת כזאת הגעת למלכות?

ד׳ באדר ה׳תשע״ח ד׳ באדר ה׳תשע״ח 19/02/2018 | מאת טרי וינברג

על זהות אישית, שליחות וייעוד.

אחת השאלות העוצמתיות והמרתקות מתוך מגילת אסתר מרחפת לה גם על פני הפרשיות הראשונות בספר שמות.

שלושה שותפים בבריאת האדם: האלוקים מוריד לעולם הזה את נשמתו וההורים מעניקים לו את גופו. הנשמה הזו תתחיל דרכה בעולם הזה ועם המסע יגיעו גם השאלות העמוקות יותר הנוגעות לזהות אישית, ייחודיות וייעוד: מי אני, מה שונה או מיוחד בי, למה באתי לכאן, מדוע המסע לעיתים מאתגר כל כך – עבורי ועבור אחרים? האם יש לי תפקיד כלשהו במחזה הזה?

גם משה רבנו עובר תהליך זה של בירור ובדיקה, ולא מובנות לו כלל התשובות לשאלות אלו. אמנם אנו מכירים את סופו של מסעו של משה, כמנהיג דגול המוציא את עם ישראל מבית עבדים, מתווך בינם לבין האלוקים, מוסר להם את תורתו ומביאם לבסוף אל הארץ המובטחת, אך תחילת מסעו מרתקת ומעוררת שאלות: כיצד דווקא הוא נבחר להיות מנהיג?

האל כבר יודע עליו דברים שהוא עדיין לא יודע על עצמו, והוא יצטרך לעשות את המסע האישי שלו עם עצמו לזהות מי הוא ומהן יכולותיו, עם הרבה נפילות וקשיים בדרך (ואף קריאה לאלוקים שישחרר אותו מייעודו כמנהיג), עד שלבסוף ב"מסע הגיבור" שלו, בחומש דברים, נפגוש בו במלוא הדרו, זהרו ואישיותו העוצמתית, עומד מול אומה שלמה בתקיפות ונחרצות שאין כמותה, נושא נאום פרידה הנמסך על פני חומש שלם, הלא הוא "משנה תורה".

כן אתנו, לעיתים הסביבה מזהה בנו יכולות ועוצמות שלנו עוד ייקח רב לזהותם.

הרב יהונתן זקס, רבה הראשי לשעבר של אנגליה, בספרו המופלא "שיג ושיח", מסב את תשומת ליבנו לתופעה מעניינת: השאלה השנייה שמשה שואל את האל במעמד הסנה היא בעצם "מי אתה"; "הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם?" (שמות ג', יג). ועל כך הוא נענה פעמיים: בפעם הראשונה נזכר השם המפורש הכולל את כל מהותו; "...ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם;" ובפעם השנייה הוא מפרט: "...כה תאמר אל בני ישראל השם אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלחני אליכם זה-שמי לעולם וזה זכרי לדור דר:" (שמות ג' טו).

אך השאלה הראשונה מהותית לא פחות: "מי אני?" – "מי אנוכי כי אלך אל-פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג' יא). משה שואל שאלה מורכבת: מדוע אתה בוחר בי, ילד שגדל ללא זהות ברורה, כבד פה וכבד לשון, "לקוי למידה" או נכה בשפת ימינו, אדם שהרג מצרי שהתעמר בבני עמו, שנאלץ לברוח ממצרים למדיין, מה לו ולמנהיגות? משה לא יודע מיהו ומהי זהותו ומהו תפקידו בעולם הזה, עד גיל 80 לערך, על פי המדרש, שזה הגיל שבו פגש באלוקיו. הרב זקס מציין שני חלקים מהותיים בזהותו המתהווה של משה: "וירא בסבלות עמו", איש אכפתי ורגיש, וכן השם שנתן לבנו: "גרשום", מודעותו לזהותו כגר בארץ מצרים.

משה מזהה כבר במעמד הסנה הבוער כי הוא עומד לפני אלוהים, אך אינו יודע איזה אלוהים הוא זה. הוא מצאצאיו של יעקב (נינו של לוי שהוליד את קהת שהוליד את עמרם אביו) אך כיוון שגדל בארמונו של פרעה אינו מכיר את אלוהי ישראל ונראה ששם ההו"יה אינו אומר לו הרבה. אך כנראה משהו מתולדות עמו מוכר לו; לאחר שהאל מבהיר לו כי הינו האלוהים של אבותיו אברהם, יצחק ויעקב, נגמרות השאלות של "מי אתה" ונותרת שאלת ה"מי אני", ו"מדוע דווקא אני הגעתי בעת הזאת למלכות". משה מזהה עצמו עם היותו "כבד פה וכבד לשון", אך הזהות היהודית או חלקים אחרים באישיותו עדיין אינם בטווח הכרתו ומודעותו.

שאלת ה"מי אני" של משה מתקשרת בעיני לשתי דמויות מרתקות בתולדות העם היהודי – אברהם אבינו ואסתר המלכה.

בחירתו של האל באברהם אבינו להיות מנהיג האומה מתחילה מהקריאה אליו לנטוש את זהותו הקודמת ולהתחיל הכל מבראשית בגיל 75: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך". עכשיו הגעת לרגע הגדול של חייך ואתה מנהיג של אומה, ובכן, שכח את כל מה שידעת על עצמך עד כה. זהותך צריכה להבנות מבראשית.

אסתר בת אביחיל משבט בנימין חונכה וגודלה על ידי בן דודה מרדכי בעת גלות בבל. ילדה יתומה בארץ זרה שנקלעת בעל כורחה לארמונו של המלך אחשוורוש הבוחר בה במקומה של ושתי אשתו. מה היא יודעת על זהותה? מה היא יודעת על מורשת עמה ויהדותה? ממש כמו אברהם וכמו משה, וכמו מנהיגים רבים אחרים, היא מגיעה לייעודה בעל כורחה. ברגעי השיא של העלילה , לאחר שיצאה הגזירה להשמיד ולהרוג את כל היהודים, מגיע אליה מרדכי ואומר לה: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.

אמנם שמו של האלוקים נעדר ממגילת אסתר, אך נדמה כי מרדכי ממשיך את קריאתו של האל לבחיריו: יש רגע בחייכם, רגע של מלכות, של גדולה, שבשבילו הגעתם לעולם הזה. לימים אסתר נחשבת על ידי חז"ל כאחת משבע הנביאות שהיו בעם ישראל ויש הגורסים כי גם היא, כמו משה, היתה בת 80 כשהגיעה לשיא גדולתה."לעת כזאת" אינו מושג זמן מוגדר והוא מרתק כשאנו עוסקים בשאלות של זהות וייעוד. ייתכן ומדובר בחיים שלמים אך לעיתים, כמו במגילת אסתר, רגע אחד בחיי אדםיכול לשנות גורל של עם שלם.

מה מנסה לומר לנו כאן התורה? לכל אדם יש תפקיד בעולם הזה. נכון, לא כולנו נועדנו להיות מנהיגים, אבות האומה או מציליה, אך בלי הבירור הנוקב של "מי אנחנו" לעולם גם לא נדע מה תכלית קיומנו וייעודנו בעולם הזה. המסר המוסתר כאן (משמעותי לאלו החוששים כי "פספסו את הרכבת") הוא שהגיל הכרונולוגי לא באמת חשוב, ובכל גיל אדם יכול להגיע להכרה בייעודו. הזהות שלנו יכולה להיות מורכבת מחלקים רבים והמצרף המיוחד של כל אחד ואחת עושה אותו אחד יחיד ומיוחד בעולם הזה. כמו שלגוף יש את ה DNA הייחודי שלו – בדיוק כך גם לנשמתנו יש את ייחודה.

החיבור למורשת, לזהות ולהיסטוריה לאומית מעבה ומחזק את הזהות האישית ותחושת השייכות, והיא זו שברגע האמת עזרה למשה ולאסתר להגיע לייעודם, למרות חוסר האמון שלהם בעצמם, כמי שיכולים להושיע את עמם. אמת, כי לעיתים דמויות חיצוניות משמעותיות שרואות בנו לא רק את היתמות, עילגות הלשון או כל "חסרון" אחר, יכולות להעצים אותנו ולשקף את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו ולעזור לנו להוציאו מהכח אל הפועל ולחיות את חיינו במלוא הווייתנו.

אך לעיתים רבות כל כך אנו נאלצים לעשות את "מסע הגיבור" הזה בעצמנו, להבין מי ומה אנחנו ומה ייעודנו כאן, לבחור לעצמנו מקצוע ותפקיד מתאים או לפעול לאור אמת אישית או אמונה המייצגת את מהותנו.

התורה מלמדת אותנו כי השם שנבחר לנו כבר טומן בתוכו מידע רב עלינו, ולעיתים כשייעודו של אדם משתנה או חלק אחר בו צריך לצאת לקדמת הבמה, גם שמו משתנה: אברם לאברהם, שרי לשרה, יעקב לישראל, יוכבד לשפרה ומרים לפועה.

משה ואסתר אמנם אינם משנים את שמם, אך עובדים על "השם" הפנימי שלהם. כך גם אנו יכולים. את השם הפנימי שלנו, זהותנו, מידותינו, אישיותנו, ייעודנו, ניתן להרכיב ולשנות, לזהות, להרחיב, לייתר, לדייק, לשפר, גם אם אין בסביבה הורה, מורה, מנטור או מנהיג המשקף לנו את מי שאנחנו, סיבת בואנו לעולם, ייעודנו ותכליתנו. מרחב הבחירה האישית שלנו לגדול ולצמוח הוא בלתי נדלה וזה תלוי רק בנו; האם נחייה כל חיינו מתוך כיווץ ונזהה עצמנו רק עם חלק קטנטן באישיותנו כמו "כבד פה", או נבין שבכל אחד ואחת מאתנו יש קצת מן החושך והרבה מן האור, שקורא לנו כל העת לבחון "האם לא לעת כזאת הגעת למלכות"?.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן