בפרשת השבוע (נח) האנושות חווה שנים מהמשברים הקשים בתולדותיה. המשבר הראשון הוא חורבן: המבול שמחריב את רוב האנושות, מלבד נח ומשפחתו, ואת בעלי החיים היבשתיים. המשבר השני הוא פיזור:בלילת שפת האנושות לשפות שונות ופירודה לשבעים אומות. המשבר השני נראה אולי קל יותר אך הוא לא פשוט בכלל, שכן הוא דורש הסתגלות מחודשת, בניית תרבות נפרדת, היפרדות מהמוכר ולמידה מחדש.

בחיינו אנו חווים לעיתים משברים, גם אם לא בעוצמות כאלה. כאשר אדם קורא את הפרשה, כמעט בכל שבוע הוא יכול למצוא משהו שמתחבר למסלול חייו באותו השבוע.

לעיתים אנו חווים משבר של חורבן שיכול לבוא בצורה של אובדן מקום העבודה, גירושים, סיום קשר, הפסד כלכלי, מחלה קשה חלילה, הבנה שאמונה שחיינו לפיה הייתה מוטעית ולמעשה הזיקה לחיינו, ועוד.

כמו במקרה המבול, עלינו לזכור שהחורבן בא על מנת למחוק מצב לא תקין, גם אם באותו רגע לאנשים מסוימים הוא נראה תקין, ולהתחיל בנייה מחדש של מצב יותר מתוקן. עלינו לזכור שהחורבן נועד על מנת לבנות משהו טוב יותר, אם זה עסק טוב יותר, מקום עבודה טוב יותר, משפחה בריאה יותר, "אני" טוב יותר, ועוד.

כמו במקרה של נוח, האנושות נבנתה לאט לאט, עוד ילד ועוד ילד, עוד תשתית, עוד בית, והגענו למה שהגענו. כך גם אנו אחרי חורבן, אל לנו להרים ידיים, אלא להתחיל לבנות, צעד אחר צעד, עוד הישג, עוד מטרה, עוד רעיון, עוד שינוי, ולאחר זמן נתבונן לאחור במה שהשגנו ובמי שהפכנו להיות תוך כדי התהליך. השאיפה היא שנתמלא סיפוק והבנה איך הכל היה לטובה.

המשבר של הפיזור קרה לדור הפלגה כשניסו לעשות מעשה שהיה מונע על ידי האגו: לבנות מגדל המגיע השמיימה. הבורא במקרה זה בלל את שפתם ופיזר אותם לכל התפוצות. כך גם בחיינו, אם נהיה מונעים על ידי האגו שלנו נחווה הרבה משברים של פיזור. מעין תחושה שבה לא מבינים אותנו, של מחלוקות, שאנו לא מבינים אחרים, של וויכוחים, כעס ותסכולים.

לעומת זאת אם נפעל אחד למען השני ונרצה אחד בטובת השני ונקשיב באמת ונרצה להבין ולעזור, בלי שיפוטיות, בלי ביקורת ובלי התנשאות, כך נרגיש שאנו מדברים באותה השפה, שמבינים אותנו, ושאנחנו מבינים אחרים.

אם נפעל נכון ונכיר את החוקים הרוחניים של העולם, נוכל למנוע הרבה משברים. ואם כבר נקלענו למשבר נוכל לנצל זאת כדי ללמוד ממנו ולבנות משהו חדש ושלם יותר.