סיפור אמתי שספרה לי חברה טובה- "בגיל 22 בעודי מטיילת ביפן, הייתי בדרכי לביתי אז. השעה הייתה מאוחרת והייתי עייפה. היה קיצור דרך של איזה 10-15 דק' בערך מדרך לא הכי הכי... ותהיתי אם ללכת בה או ללכת מהדרך הרגילה.

פתאום שמעתי קול בתוכי- תקיף, ברור, חזק- אל תלכי משם!

אי אפשר היה להתבלבל אמרה.

להבדיל אלפיי הבדלות אבל, כמו שהשם נגלה למשה בסנה הבוער ואמר "של נעליך.."

כך גם הקול היה חזק וברור

אבל הייתי כל כך עייפה..

אז אחריי חצי דקה שבה השכל רב עם הלב וכל אחד שטח את טיעוניו הכי אמינים ומשכנעים שיש, הכיתי בפטיש השופט ואמרתי לשניהם:

אוקיי, שמעתי תודה! עכשיו אני זאת שמחליטה.

ובחרתי בקיצור..

אבל הקול לא טעה

היה שם יפני צעיר ושיכור שיצא מחנות ובידו מטריה והוא התחיל להכות אותי

תודה לא-ל, אחרי שתי דקות עבר לו יפני זקן רוכב על אופניים, ואותו בחור צעיר ברח..

וכך גם אני".

המלחמה הבלתי פוסקת בין ההיגיון ללב, מלחמה אינסופית. מלחמת התשה.

הלב הוא הנווט שמורה לנו את הדרך והוא יודע אותה, אבל התרגלנו להשתיק אותו.

הוא חכם יותר מהשכל, בטח ובטח שאמתי יותר וגם נאמן יותר.

השכל מוזן מהקולות החיצוניים, דפוסי החברה המקובלים, מהאגו, מהמעמד שלנו וכל אותם הדברים שאנו מפרגנים להם יתר על המידה בעודנו קוראים להם "היגיון".

בשל המוסיקה הרועשת מבחוץ אנחנו כבר כמעט ולא מצליחים לשמוע את הקול של הלב .

כשנגיע למצב שבו אנו באופן טבעי קשובים ברמה גבוהה ועמוקה לקול הפנימי- נגיע הביתה!

רבי נחמן מברסלב כותב- "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו". הנמשל הוא שכל אחד מאתנו הוא למעשה רועה- רועה צאן. רועה הצאן הוא למעשה המנהיג או המבוגר האחראי אם תירצו.

ואם נחשוב על זה לרגע, לכל אחד מאתנו יש את נכסי הצאן והברזל שלו- החוזקות שלו, המשפחה, חברים, בית, רכב וכיוצא באלו.

בנוסף, לכל אחד מאתנו יש את הניגון המיוחד שלו שנוצר והתהווה בעקבות חוויות החיים שעבר.

במסכת סנהדרין לז' נאמר צריך כל אדם לומר "כל העולם לא נברא אלא בשבילי" , כלומר, לכל אחד מאתנו בעולם יש את ההופעה שהוא צריך לגלות ואף אחד אחר לא יוכל לגלות אותה, וההופעה הזו היא עניינו של עולם.

אז אני מאחלת לכל אחד ואחת מאיתנו לצאת מהסתר הפנים , לבטא את הייחודיות שלו בחוזקה ולהאיר לעולם...

כי העולם פשוט צמא לכם נ.ק.ו.ד.ה!

הבורא מבקש "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"

אבל רגע, לא יותר נכון לכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכו", כלומר בתוך המשכן? אז זהו שלא. "ושכנתי בתוכם" כלומר בתוכנו, בתוך כל אחד ואחת מאתנו, שם הוא שוכן. אנחנו רק צריכים להקשיב לו..

נ.ב - החברה הזאת אגב, זו אני...