"אלה לא החיים שהזמנתי" - כך נקרא השיעור בו השתתפה בתי אתמול בערב. רק השם לכשעצמו הכריח אותי לאמוד לרגע מחדש על המציאות.

החיים הם לא סרט של וולט דיסני ואלוקים הוא לא הפייה הטובה שמגשימה את כל משאלותינו. ברגע שנשחרר את הפנטזיה הזו, נוכל לגשת לענין ההשלמה עם מה שיש לנו.

אני לא מתכוונת להשלמה מתוך טינה או חוסר ברירה. אני מתכוונת לכך שניתן באמת להכיר בכל הטוב שנתן לנו האל ולהפסיק להשתוקק למשהו אחר.

כמה פעמים אנו אומרים שלא ככה דמיינו את חיינו? לעיתים נדירות מילים אלה נאמרות בפליאה ובשמחה. לעתים קרובות יותר הדברים נאמרים בחרטה ובאכזבה.

החיים נראים יפים יותר בפנטזיות שלנו, בדמיון שלנו, בחלומות שלנו, מאשר כאן ועכשיו .

אולם האמת היא, שזה בלתי אפשרי. הרעיון הזה מפר עקרונות בסיסיים של היהדות, החל בעובדה שאלוקים אוהב אותנו ורוצה להשפיע עלינו מטובו וכלה ברעיון שהוא כל-יכול, ואם הוא חושב שזה לטובתנו, הרי שנקבל זאת.

אם כך, כנראה שהחלום שלי כיצד יהיו חיי טובים יותר הוא פשוט מוטעה. וואו.

רבים מאיתנו יודעים זאת מבחינה אמונית ואינטלקטואלית. אנו מבינים כי אלוקים הוא כולו טוב. אנו מכירים בכך שאין לאל כמות מוגבלת וסופית של דברים שאותם עליו לחלק בין כל נתיניו הרבים. הוא יכול לתת לנו הכל. אם אין לנו משהו מסוים, פירוש הדבר שלא רק שאין לנו צורך בכך, אלא שדבר זה עלול אף להזיק לנו.

אך איננו יכולים להעלים לגמרי את אותו הקול שלוחש "אלה לא החיים שהזמנתי". הוא מתגנב ותופס אותנו בלי אזהרה וגורר אותנו מטה.

עלינו להשיב מלחמה שערה.

"נכון מאוד", עלינו להשיב. "אלה לא החיים שהזמנתי. אבל אלה החיים שיש לי. והתפקיד שלי הוא לחיות אותם על הצד הטוב ביותר".

למעשה, אם אני ממש מכווננת לנפלאות הבורא, אוכל להכיר בכך שלא רק שאלה החיים שיש לי בזכותו - המקור לכל - אלא שכפי הנראה חיים אלה טובים יותר אף מהחיים שבחלומותיי.

לא פשוט להגיע לשם מבחינה רגשית. וקשה עוד יותר להישאר שם! קשה לקבל זאת. קשה לשחרר את הדמיונות בהם נאחזנו במשך שנים, את התחושה שאננחו היינו עושים את זה יותר טוב.

אולם ההכרה בכך שהחיים שיש לנו עדיפים על פני כל חיים אחרים שהיינו מזמינים היא מחשבה משחררת ומעצימה - ויכולה להוביל לשמחה, שנולדת מתוך הביטחון כי אלוקים, שאוהב אותי ומנהל את העניינים, העניק לי גם את הכלים המושלמים בהם אוכל לחיות את החיים הטובים ביותר שאפשר. וזה בעצם מה שרציתי בכל מקרה, לא?