רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

נס מהלך

ח׳ במרחשוון ה׳תשע״ז ח׳ במרחשוון ה׳תשע״ז 09/11/2016 | מאת אריאל רוז גולדשטיין

לאחר שני אירועים מוחיים, הרופאים אמרו להוריי שלעולם לא אוכל ללכת, לדבר או ללמוד בכיתה רגילה. לאל היו תוכניות אחרות.

מהיום שבו הייתי תינוקת בת חודשים ספורים בלבד, התמודדתי עם אתגרים רבים. עברתי שני אירועים מוחיים (שבץ מוחי). האירועים השפיעו על הצד הימני של מוחי.

צד ימין של המוח שולט ביכולת שלנו להיות מרוכזים ומעורים בנעשה, ביכולת לזהות דברים שאנו רואים, שומעים או נוגעים בהם, ובמודעות לגוף שלנו. אצל רוב האנשים, צד שמאל של המוח שולט ביכולת לדבר ולהבין שפה. 

במקרה שלי, האירועים המוחיים הותירו אותי עם "המיפרזיס" שמאלי, כלומר שכל צד שמאל של גופי נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני גם חרשת לחלוטין באוזני השמאלית. אחרי שני אירועים מוחיים, הרופאים אמרו להוריי שלעולם לא אוכל ללכת, לדבר או ללמוד בכיתה רגילה. במקום להקשיב להם, הוריי לקחו אותי לריפוי בעיסוק ולפיזיותרפיה, וחיכו בחוץ כיוון שלא יכלו לשאת את הבכי שלי מהכאבים. אולם התחלתי להתקדם וכעת יש לי כישורי מוטוריקה גסה בצד שמאל.

אני מאמינה באלוקים כיוון שזכיתי לקבל רבות מברכותיו.

התחלתי לדבר בגיל שנה בערך ובני דודי מתבדחים שמאז לא שתקתי. למרות שאמור היה להיות לי קושי בשפה, אני דו-לשונית. אני מדברת אנגלית וגם עברית שוטפת. צעדתי את צעדיי הראשונים בגיל שנתיים וחצי ומגיל שלוש אני הולכת בכוחות עצמי.

אני מאמינה באלוקים כיוון שזכיתי לקבל רבות מברכותיו.

https://aish.co.il/wp-content/uploads/2021/12/A-Walking-Miracle1.jpgהוריי לא היו ערים ללקות השמיעה שלי עד שבבדיקת שמיעה שגרתית בגיל שלוש התגלה שאני חירשת לחלוטין באוזן שמאל. הרופאים בדקו זאת שוב כיוון שלא היה לי שום עיכוב שפתי שנפוץ בקרב ילדים הסובלים מחרשות, גם אם זו בצד אחד בלבד. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. אני שומעת אנשים מצוין ואני מסוגלת לנהוג באוטו בבטחה. בסביבה גדולה ורועשת, אני מתאימה את התנוחה שלי כדי שאוכל לשמוע אנשים מבלי שהדבר יהיה ברור. למדתי גם לקרוא שפתיים.

עוד לפני שהתחלתי ללכת לבית הספר, ידעתי לקרוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת עשר, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבין אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את "חלף עם הרוח" וספרים נוספים של סופרים כגון אגתה כריסטי וג'יין אוסטן, השייכים למדור המבוגרים. בסוף כיתה ח', נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים היו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י"ב ומעלה בכל הנושאים מלבד מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר לי שאוכל לדלג על התיכון, אך במקום זאת בחרתי לעלות לכיתה ט'. הייתי משועממת ובאותו שלב עברתי לחינוך ביתי. לאחר מכן, הלכתי  לקולג', והשגתי ציונים גבוהים ושבחים מהמרצים בכל הקשור לעבודתי.

עם כל האתגרים שעמדו בפניי במהלך חיי, היו לי רגעי משבר בכל הקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי בו מתערער, אני מזכירה לעצמי את כל הניסים שחוויתי ממנו באופן אישי.

היכולת שלי ללכת, לדבר וללמוד הן לא הניסים היחידים שחוויתי. בגיל ארבע, ישבתי על ספה בצורת ר' בדירתה של סבתי בקומה השנייה ונשענתי על החלון מאחוריה. אמי הייתה בקצה השני של הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני זוכרת שראיתי את הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.

אמי איכשהו הצליחה לזנק מצד אחד של הספה לצדה השני ולתפוס ברגליי בשעה שראשי היה מחוץ לחלון. היא הצליחה למשוך אותי פנימה והתקשרה לאמבולנס. עד היום אני זוכרת כיצד שלפו החובשים פיסות זכוכית משערותיי, בעודם מרגיעים את אמי שאין לי חתכים בראש או בפנים.

https://aish.co.il/wp-content/uploads/2021/12/A-Walking-Miracle2.jpgכילדה, חלק מהילדים לעגו לי על היותי שונה. הם צחקו על צורת ההליכה שלי או הקניטו אותי בגלל חוסר היכולת שלי להשתתף בשיעורי ספורט. גם בבגרותי, היה לי מעסיק שאמר לי שאני הולכת בצורה משונה. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לי, "אריאל, את לא תמצאי עבודה בתחום הזה או בכל תחום אחר שאת מתעניינת בו כי את שונה ואנשים רוצים נורמליות".

מה שהוא לא יודע זה שלהיות שונה זה לא דבר רע. להיות שונה פירושו שהיה לי מסע מעניין. עשיתי בחיי דברים שרופאים, הטובים ביותר בתחומם, אמרו שלעולם לא אעשה. אבל אלוקים הוא זה שמנהל את העולם.

אני שונאת שאומרים לי שאני נכה. אני לא. יש לי הרבה יכולות. אני יכולה לנגן בפסנתר ביד אחת בלבד. יש אנשים שלא יכולים לנגן אפילו בשתי ידיים. אז נכון שאני לא יכולה להשתתף בספורט תחרותי. אבל אני ממילא לא אוהבת ספורט, כך שאין לי בעיה עם זה. אני אולי הולכת לאט יותר מאחרים ואולי גוררת קצת רגליים, אבל האם זה הופך אותי לחסרת יכולת? אינני חושבת כך. אני מסוגלת ללכת, לדבר, ללמוד באוניברסיטה, להצטיין בבית הספר, לנהוג ולעשות כמעט כל דבר שאנשים "נורמליים" עושים. 

האמונה שלי באלוקים העניקה לי את הביטחון לגור לבד ולהתעלם מכל אותם חוזי שחורות. זה לא היה קל.

האמון באלוקים אינו הדבר הקל ביותר. אמנם יש לי אמונה מוחלטת בקיומו, אך אני לא תמיד בוטחת בו. יש ימים שאני רוצה לצרוח, "איפה אתה? מה התוכנית שלך בשבילי?" אמונה באלוקים פירושה לא רק אמונה בקיומו, אלא אמון בו: לחיות מתוך מודעות לכך שהוא חלק אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה לי הוא לטובתי. החיים עם מודעות כזו הם מאבק, למרות שחוויתי ניסים כה רבים בחיי.

 

אינני במקום שרציתי להיות בשלב זה בחיי. אני מאמינה שלאלוקים יש תוכנית בשבילי ושאגיע לשם, גם אם ייקח לי יותר זמן מכפי שתכננתי. אמונתי באלוקים העניקה לי את הביטחון ללכת לקולג', לגור לבד ולפרנס את עצמי, ולהתעלם מכל אותם חוזי שחורות שאמרו שלעולם לא אוכל להשיג את מטרותיי. אני מודה לאלוקים על כך שבירך אותי בכוח להתגבר על קשיים ומודה לו על חיי, עם כל האתגרים שבהם

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן