וירוס ה"זיקה" שהתגלה לאחרונה בדאלאס בנוסף לארצות בדרום אמריקה והבהלה שתקפה את הציבור הרחב, גרמו לי לחשוב על המציאות הנוראה הזאת שנקראת: "וירוס".

יש לקח גדול שאפשר ללמוד ממה שנקרה נגיף, או וירוס. הוירוס אינו יצור חי. בניגוד לחיידק, שהוא תא חי, הוירוס הוא בסך הכל מולקולה. מולקולה חסרת כל חיות, אין בה ממש, רק חומר. לכן כל כך קשה להילחם בו, אין אנטיביוטיקה נגד וירוס, אין כאן יצור חי, שנגדו אפשר לצאת למתקפה.

הסכנה העצומה היא זו: אותו וירוס נכנס לתא חי, ומשתלט על הגרעין שלו, שהוא תא הפיקוד, הקוקפיט, ומצליח לגרום לתא להפסיק לייצר את המולקולות שהוא רגיל לייצר ולשכפל לצורך עצמו, ומשעבד את גרעין התא ובעצם את התא כולו - לצורך עצמו: מהרגע שהשתלט על התא מתחיל התא לשכפל את הוירוס בכמויות אדירות.

מחלות נגיפיות מאד נפוצות, חלקן קלות יחסית, כמו ההצטננות והשפעת, וחלקן חשוכות מרפא. לגוף קשה מאד להילחם בהם, כיון שמרגע שהוירוס חדר לתא, התא נראה כתא חיובי, אך הוא בעצם 'משתף פעולה' שכל כוחותיו רתומים לייצור של וירוסים נוספים.

הוירוס יכול להיות משל נפלא על הדרך שבה אדם חכם ונבון, בעל מערכות מופלאות של רגישות לזולת, עדינות נפש, אינטילגנציה רגשית ומאור פנים, יכול להתנהג בצורה נוראה ולא מובנת. יש בעולם 'עמותה להפצת הרע', וכמו הוירוס, גם היא מוגדרת 'מהות בלתי מוגדרת', וחסרת יכולת השפעה. הדרך שלה להשפיע, היא להשתלט על אנשים חיים, ולגרום להם להתנהג בכעס, חוסר שליטה וכו'. אפשר לקרוא לזה 'יצר הרע', או 'איבוד שליטה', או בכל מיני שמות אקדמאיים מרשימים, אבל המציאות היא, שכמו הוירוס, גם היצר הרע אין בו ממש ואין לו מהות וחיות פנימית. אבל בכל זאת היא מצליחה להשתלט עלינו, על תא הטייס, לגרום לנו להתעצבן, לכעוס, לפגוע. אנחנו בטוחים בשעת מעשה שאנו בשליטה מלאה, אבל האמת המרה היא שבאותו רגע משהו זר השתלט על המנגנונים שלנו, ומשתמש בנו לתועלתו, ללחום את מלחמותיו, להפיץ רע.

מה עושים?

דבר ראשון, ערנות: עלינו לדעת שבכל רגע נתון אנחנו יכולים להפוך למשתפי פעולה של עמותת הרוע, ולכן צריך לעמוד על המשמר. זה מאפשר לנו להיות בעמדת מתקפה. אבל מכיון שכל כך קשה לתקוף ולהילחם ברוע הזה אחרי ההשתלטות, עדיף למנוע ממנו בכל מחיר את הכניסה ואת השעבוד של המנגנונים המופלאים שבנו לטובת הפצת רע.

מה לדעתכם הם דרכי מניעה? ואם כבר השתעבדנו, דרכים למתקפה?

הגיבו באתר!