רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

הסיפור של דייויד ותקרת הזכוכית

כ״ד בשבט ה׳תשע״ו כ״ד בשבט ה׳תשע״ו 03/02/2016 | מאת אבינועם הרש

דייויד בלאט לא האמין בתקרות זכוכית אלא התעקש להחיות את החלום שלו כנגד כל הסיכויים , אז אולי בכל זאת המחסומים הם לא כאלו מפחידים? אולי גם אנחנו יכולים?

לפני שבוע וחצי הודיע דייויד גריפין, מנהל קליבלנד קאבלירס על פיטוריו של דייויד בלאט (המאמן הישראלי הראשון שאימן קבוצה בNBA), לאחר ששימש כמאמן הקבוצה בשנה וחצי האחרונות.

הסיפור של דייויד הוכיח לנו שוב, שהחכמה היא לא לעלות בהר ואפילו לא להגיע לפסגה. החכמה היא לשמור בוקר אחרי בוקר על היכולות הגבוהות שלך, לירוק דם ולאכול חצץ בכל פעם מחדש בכדי להצדיק את אוויר הפסגות שאתה נושם.

לא סתם, סיפורו של דייויד בלאט הצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים היושבים בציון שהטריחו את עצמם לקום בשעות לא שעות, בכדי לחזות שוב ושוב עד כמה רחוק מסוגל להגיע כוח רצון עטוף בחליפה שמאמן את אחת מהקבוצות היקרות ביותר בתולדות הNBA.

והאמת? המראה הזה של בלאט, שהוצנח היישר מאליפות היורוליג לתפקיד הראשי בהצגה היקרה ביותר בעיר נראה הזוי ולא קשור בכל פעם מחדש.

כי לימדו אותנו שלמרות כל הסיסמאות הלעוסות של 'אם תרצו אין זו אגדה' ו'אין דבר העומד בפני הרצון', בסוף, בשורה התחתונה, אמרות השפר הללו לא מחזיקות מים ומתנפצות ברעש גדול על תקרת הזכוכית שמפחידה את כולנו ומכריזה בקול:

נו, על מי אתם עובדים? אתם לא באמת חושבים שתוכלו להשיג יעד שגדול עליכם בכמה וכמה מספרים, נכון?

תחלמו עליו. תדברו עליו. אבל בחיים לא תיכנסו ותשיגו אותו. למה? כי ככה עובדות האקסיומות של החיים. קאפיש?

ואת תקרת הזכוכית הזו, דיוויד בלאט שבר עבורנו בכל פעם מחדש:

הנה מגיע המאמן המעוטר מאירופה שהאמריקאים לא סופרים שכן מה ליצוריקו, לילוד האישה הזה בינינו?

ולא רק שהישראלי הפשוט הזה נותן תדריכים ללברון ג'יימס, השחקן היקר והטוב בתבל, אלא שבניגוד גמור הבן אדם דווקא עושה עבודה לא רעה בכלל וכל הנוכחות שלו מראה שהוא הגיע בשביל להישאר.

וזה לא בא בקלות. לא יכולת לפספס את הבדידות והסבל שהיו מנת חלקו של בלאט בכל משחק ומשחק של קליבלנד. בלי משפחה. בלי חברים אמיתיים. בלי לגיטימיות. יהודי ישראלי בעל אזרחות אמריקאית ואנגלית מדוברת של אמריקאי מלידה, שמתהלך בתוכם כזר מוחלט שכל מטרתו לחיות ממשחק למשחק ולשרוד עוד יום.

וסיפור המלחמה הזה נגע בנו ושבה אותנו, כי מה בעצם ההבדל בין סיפור המלחמה של בלאט לסיפור המלחמה שלנו? כולנו הרי נלחמים באוברדראפט, ובהישגיות שלנו, ובהתמודדויות של החיים, בחינוך ובמערכות יחסים, ותמיד כשקשה לנו ואנחנו מרגישים שאין לנו אפילו כתף אחד לשים עליה את הראש, צפה ועלתה לנו דמותו של אחד: דיוויד בלאט, הבחור הישראלי הקשוח שהתעקש במשך שנה וחצי להחיות את החלום שלו, שלנו, כנגד כל הסיכויים כי הוא לא האמין בתקרות זכוכית אלא רק בעבודה קשה, אז אולי בכל זאת תקרות זכוכית לא כאלו מפחידות ויודעים מה? אולי גם אנחנו יכולים?

ואז הגיע הודעת הפיטורים ושוב ראינו, שהעם שלנו יודע להיות מאוחד לא רק במלחמות וימי זיכרון אלא גם כשלוקחים לו את אחד מסיפורי ההשראה היותר גדולים שנראו כאן בשנים האחרונות.

אך ליבי אומר לי שזה לא הסוף, אדם שיודע להלחם במחסומים לא מרים ידים בקלות.

ורק בשביל זה דיוויד (נו טוב, זה ועוד עשרים מיליון דולר) המסע שלך בליגה הטובה בעולם שווה לנו (כמעט) כמו אליפות.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן