הוא פוסע קדימה בדרך אל היעד, האתגר קשה אבל הוא נחוש בדעתו ולא מוותר. צעד אחד לא זהיר, והופ הוא נופל.

אבל אז הוא מתרומם ומנסה שוב, עוד צעד קטן, ושוב נופל. האם הוא יתייאש? אולי הוא יפרוש? לא! הוא קם שוב ושוב! מנסה עוד פעם ועוד פעם!

ובסוף הוא מצליח! הוא כבש את הפסגה, והגיע ליעד!

לא, זה לא תיאור של מירוץ גדול. וגם לא של טיפוס הרפתקני לפסגת האוורסט.

זה סך הכל הבן הקטן שלי בן השנה, מנסה ללכת את פסיעותיו הראשונות.

מי שרוצה לראות מהם עקשנות ודבקות במטרה, שיסתכל איך ילדים לומדים דברים חדשים, מנסים שוב ושוב ולא מתייאשים. זה ממש נס! אם ילדים היו מתייאשים בקצב של מבוגרים, הם לא היו מצליחים להתקדם ולהתפתח בכלל. 

כשהתבוננתי יותר בנסיונות/ כישלונות/ הצלחות של הבן שלי, שמתי לב שזה לא נכון, הוא מעולם לא נכשל, פשוט זו הדרך שלו ללמוד.

אי אפשר ללמוד ללכת, בלי ליפול הרבה פעמים. ואפילו הצלחה פיננסית גדולה כרוכה בהרבה כישלונות. הכישלון איננו מס/ תשלום, שצריך לשלם בדרך להצלחה. אלא זה אחד הכלים העיקריים שמתוכם אנחנו מגיעים להישגים.

שלמה המלך כתב בספר משלי "שבע יפול צדיק וקם". ממבט ראשון נראה שהכוונה היא שלמרות שהצדיק נופל הוא מצליח לקום שוב ושוב. אבל טמון פה עומק גדול הרבה יותר: על מנת להגיע לשלמות, להיות צדיק, המסלול הוא על ידי שנופלים וקמים! רק כך אפשר להצליח!

ג'ורג' פאטון היה גנרל ומצביא אמריקאי ידוע בזמן מלחמת העולם השניה. כשלמד בבית הספר לקצינים נכשל בשנה הראשונה, ונאלץ "להשאר כיתה", בפעם השניה סיים בהצטיינות. אחת מאמירותיו הידועות היתה : "ההצלחה היא כמה גבוה אתה קופץ כשאתה פוגע בתחתית".

כל אחד ואחת מאיתנו יכול לקפוץ גבוה מאוד ולהצליח בגדול, אנחנו רק צריכים לזכור שהנפילה היא המקפצה שלנו להצלחה!