איך מגיב אדם שמגלה בגיל שלושים שהוא יהודי? וכמה קשה יכול להיות גילוי כזה, אם המגלה הוא אנטישמי קנאי?

לצ'ונד סגדי זה היה "היום הכי טראומטי וכפי הנראה הכי נוראי בחיי".

צ'ונד - המרצה האורח בדינר החגיגי של אש התורה דרום אפריקה, שנערך בשבוע שעבר ביוהנסבורג - סיפר איך בשנת 2003, בעודו תלמיד אוניברסיטה בן 20, היה מבין מקימיה של מפלגת הימין הקיצוני - "יוביק", ומיליציית "המשמר ההונגרי" הנלווית אליה, שזורעת אימה בלב המיעוטים - יוזמות שהפכו אותו להתגלמות הפחדים המאיימים ביותר של יהודי הונגריה.

בשנת 2012 מפלגת יוביק גדלה והפכה למפלגה השנייה בגודלה בהונגריה. זה היה השלב, שבו יריב פוליטי במפלגה טען, שמצויים ברשותו מסמכים המעידים שצ'ונד הוא בעצם יהודי.

"כדי לסלק את השמועה, ישבתי עם סבתי מצד אמי כדי לברר אם זה נכון", הוא מספר בעזרת עמיתו ומתרגמו יונתן מגיירי. "סבתא שלי (ניצולת אושוויץ שמספר מקועקע על זרועה) הודתה שפעם היא הייתה יהודיה, אולם אחרי השואה היא סגרה את הפרק הזה בחייה, והיא כבר לא יהודיה יותר.

היא אמרה שגם הסבא שלי היה יהודי, ושהוא עבד במחנה כפיה במלחמת העולם השנייה."

לא היה מנוס מהאמת המזעזעת: צ'ונד סגדי היה יהודי.

אל הסערה הפנימית שלו התווספה העובדה שמראהו החיצוני לא תאם את דמות היהודי שהוא צייר בדמיונו. "לא יכול להיות שאני יהודי", הוא חשב לעצמו. "האף שלי לא מספיק גדול, אין לי גיבנת ואני לא מחזיק שק כסף מתחת לכל אחת מזרועותיי!"

סגדי, שמעולם לא פגש יהודי פנים אל פנים, החליט שהוא חייב לראות מקרוב "יהודי אמיתי", בפרט מהקהילה הדתית. "אבל לא היו לי יותר מידי חברים רבנים", הוא מציין בחיוך.

אז הוא חיפש בגוגל "רב בודפשט", ומצא מישהו שעבד בקירוב רחוקים. בהתחלה הרב חשב שהוא מתבדח. "הוא חשד שזאת מצלמה נסתרת", משחזר סגדי.

"הוא קבע לי פגישה, ואני הלכתי לראות אותו. חשבתי שהוא יזרוק אותי החוצה, אבל זה היה הרבה יותר גרוע – הוא אמר לי לשבת וללמוד!"

סגדי הוזמן עם אשתו לבית כנסת שבו "החזקתי את הספר הפוך". העוינות והשנאה בהן הוא נתקל שם היו כל כך עזות, שהרב החליט לערוך מפגש שבו סגדי יאלץ להתמודד מול שאלות קשות מאוד של בני הקהילה.

"למרות כל זה, הגעתי למסקנה שאין לי שום ברירה מלבד ללכת בדרך היהדות." מאז, סגדי שומר כשרות ושבת.

במהלך ה'תשאול' שערכה לו הקהילה, גבר זקן שאל אותו "מאוד בעדינות", מתי הוא מתכוון לעבור ברית מילה. נושא שהוא מעדיף להתייחס אליו כ"חלק הכי פחות חביב עלי ביהדות"." שנה אחר כך, אחרי תהליך "שמעולם לא העליתי בדעתי שאעבור", סגדי עלה לראשונה לתורה ביום כיפור.

"זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שלי להיקרא בשמי העברי", הוא מספר. "הזקן ניגש אלי ואמר: עכשיו אני סולח לך".

האם אמו וסבתו שבו ליהדותן לאור כל ההתפתחויות האלה?

"היו לי שיחות ארוכות עם שתיהן", הוא אומר, "ואני מוכרח להודות שאף אחת מהן לא שמחה במיוחד על השתלשלות העניינים.

סבתא שלי כל כך התאמצה במשך חמישים שנה להיטמע, ובסוף זה לא הצליח לה. אמא שלי פשוט מפחדת לאמץ את שורשיה היהודים."

בעוד שסבתו נפטרה לפני שנה, אמו של סגדי, שאין לה שום מושג ביהדות, הלכה איתו מספר פעמים לבית הכנסת, והוא גם לקח אותה לביקור בישראל.

סגדי בן ה-33 אומר שהוא לא "יותר מידי גאה" בעובדה שהוא היה במקום השני במפלגה הפשיסטית, והוא כבר שלוש וחצי שנים מתאמץ מאוד לכפר על עברו.

בתוך המהפך הרגשי העמוק, הדבר העיקרי שטרד את מחשבותיו היה, כיצד לכפר על כל "המעשים הרעים" בעברו. אב בית הדין בבודפשט הציע לו לעבור בין בתי ספר, קולג'ים ואוניברסיטאות, ולהסביר להם על סכנות האנטישמיות, וכן לפנות בדבריו לקהילות יהודיות - ואת כל זה הוא עושה בשנה וחצי האחרונות.

אולם האם הוא עשה משהו כדי לעקור את האנטישמיות מקרב האנשים אותם הוא הנהיג בעבר? "השאלה היא האם שווה להיכנס לשיחה עם אדם אנטישמי, בפרט במקום שמעורבים בו אינטרסים פוליטיים", הוא עונה, וככל הנראה מתחמק מהנושא.

מכיון שיוביק היא המפלגה הפופולרית ביותר בקרב אנשים מתחת לגיל 30, סימן ש"משהו לא בסדר במערכת החינוך, אם כל הצעירים יכולים להימשך לסוג כזה של שטויות".

הוא, בכל אופן, אינו מנסה להפחית מאחריותו האישית. "אני ממש לא שבע רצון ואינני חושב שההרצאות עושות מספיק את העבודה", הוא מודה. "אני מנסה לעשות כל מה שביכולתי בעזרת סיפורי האישי, כדי להעביר את העקרונות שלי לציבור."

למטרה זאת סגדי כותב ספר, ויש גם סרט תיעודי בדרך. ככה "הסיפור שלי יגיע ליותר אנשים ותוכל להיות לי יותר השפעה ממה שיש לי", הוא אומר.

למרות שהוא סובל מאיומים מחבריו למפלגה לשעבר, הם "כמעט פסקו. קיבלתי מיילים רבים. יש במפלגה אנשים מאוד אגרסיביים, אולם זה מעולם לא הוביל לסכנה ממשית."

"מה הופך אדם לאנטישמי?" הוא תוהה, ומבטא בקול שאלה עתיקת יומין. "בחיים שלי לא פגשתי יהודי."

ובאמת, מאיפה הוא קיבל את הרעיונות האלה? סגדי מייחס זאת לגדילתו בין צעירים "לאומנים במיוחד", ובנוסף, "בשנות התשעים, הספרות האנטישמית הפכה לנגישה, ואני קראתי המון", הוא אומר, ומפנה אצבע מאשימה להתפרצות האינטרנט. "חייבים להיזהר לאן צעירים נכנסים", הוא מזהיר.

"אנטישמיות לא יכולה להיות רציונלית – היא נובעת מתסכול ודיכאון. אני לא מוצא מפלצות מהסוג שתואר בחוגים האנטישמיים", הוא אומר על השתלבותו בקהילה היהודית של בודפשט.

"הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי להילחם בזה הוא להתאמץ יותר להיות יהודי, להיות גאה ובהחלט לא להסתיר את זה", הוא מסכם.

בעוד שאשתו של סגדי אינה יהודייה "עדיין", היא קיבלה בברכה את שינוי הכיוון, ומתארת אותו כ"מסלול חדש עליו אנחנו יכולים לצעוד רק יחד". בעבר, היא נטתה באופן טבעי להיות "קצת חיובית" כלפי יהודים, הוא מסביר.

"אני מאמין מאוד שאי אפשר לנהל בית יהודי בלי תמיכתה של האישה", הוא קובע. "למרות שלי היו ספקות במשך הדרך, היא תמיד תמכה בי ודחפה אותי לכיוון הנכון.

היא הצמידה למקרר מגנטים עם הברכות השונות על המזון. היא זאת שמלבישה את הילדים שלנו לכבוד שבת", הוא אומר, ומתייחס לשני ילדיהם בני הארבע והשבע. "התחלנו את הדרך הזאת יחד ואני מאוד מודה לה."

ולשאלה איך הוא מסתדר עם התפילות בעברית, הוא אומר, שלמרות שהשפה הגיונית, היא "לא קלה למוח האירופאי. נראה לי שאני יכול למנות על כף יד אחת, את מספר הפעמים שהרב היה מרוצה מהקריאה שלי!"

כשביקשנו אותו לשתף אותנו במסר העיקרי של חייו, סגדי אומר: "חלק מכם ודאי אינם מחשיבים את עצמם שומרי מצוות, אולם קשה לי להאמין שמישהו מכם היה יותר רחוק מאלוקים ממני.

אלוקים הוכיח לי שהוא לא מחפש נקמה, אבל הוא מאוד ממהר לסלוח."

ובאשר לשלוש הסיבות העיקריות שבגללן לדעתו שווה להיות יהודי, הוא אומר: "אתם בכל מקרה יהודים, אז למה שלא תיהנו מזה! מנקודת מבט רוחנית, אנחנו שייכים לעם שאלוקים משגיח עליו באופן אישי.

והכי חשוב, אנחנו חלק ממשפחה, שהודות לארגונים כמו אש התורה, מקבלת בברכה כל בן אובד ששב אליה. תודה לכם משפחתי הדרום אפריקאית, שקיבלתם אותי בברכה."