אחר צהרים אחד, הקרדיולוג ד"ר אליהו נוסבאום, גילה שהמזכירה שלו קבעה לו בטעות ביקור של קשישה, שכבר נבדקה אצל קרדיולוג אחר בתחום שלו. היא לא הייתה בכלל פציינטית שלו. וחוץ מזה, הוא היה אמור לקחת את הבת שלו אחרי הלימודים מתחנת אוטובוס.

למרות שזה הכעיס אותו, הוא ידע שהשותף שלו לא יסכים לראות פציינטית מחוץ לתוכנית של אותו יום, אפילו אם היא זקנה וכבר מחכה בחדר ההמתנה. אז הוא קיבל אותה, במקום לעשות רעש אצל המזכירות.

אחרי שהוא שוחח עם הפציינטית ובדק אותה, הוא הורה על סדרת בדיקות, וקבע עבורה פגישה נוספת כדי לבדוק את התוצאות. התוצאות היו בסדר. אולם להפתעתו של ד"ר נוסבאום, כשהוא אמר לזקנה שהלב שלה בסדר ושהסימפטומים שלה לא מדאיגים, היא לא גילתה שום סימני הקלה, כאילו הדברים כלל לא נוגעים לה.

בשלב זה, בעלה יידע את ד"ר נוסבאום שאשתו סובלת מדאגה כרונית, ושאל אם אפשר לתת לה משהו בשביל זה. "מודאגת? ממה את צריכה להיות מודאגת? את צריכה לשמוח שהלב שלך בסדר!"

בעלה החווה בידו בתנועה שרמזה שהעניינים לא כל כך פשוטים, והביט באשתו במבט שואל אם הוא יכול לשתף את הרופא במשהו אישי. היא הנהנה.

"קרה לנו פעם אסון", הוא פתח. למרות שד"ר נוסבאום אינו רחרחני מטבעו, הוא ביקש פרטים נוספים.

"לפני שלושים וחמש שנים, הבת שלנו, שהייתה אז בת 18, נהרגה כשמכוניתה נפגעה ממשאית זבל", המשיך הבעל הזקן. ד"ר נוסבאום שאל היכן התרחשה התאונה, וכשנענה שבמונטריאול, הוא ביקש לדעת איפה בדיוק. הזקן ענה, "בסנט לורן".

"הייתי שם", ד"ר נוסבאום התפרץ.

המחזה בצומת העמוס בסוף הרחוב שבו הוא גר כילד, עלה מול עיניו בבהירות. משאית זבל פגעה באוסטין מיני בצד הנוסע שלה, בכזאת עוצמה שהגלגל הקדמי של המשאית התקפל פנימה. גופה נחה על העשב שליד, מתחת לכיסוי.

זמן רב אחרי שהסקרנים עזבו את המקום, בן העשר הסקרן נשאר. הוא היה שם כשרכב המתים הגיע והרים את הכיסוי שגילה מתחתיו צעירה יפהפיה, עם שיער בלונדיני ארוך. הם הרימו אותה, והילד הצעיר הבחין שהגוף לא היה מעוות בשום צורה שהיא. נראה כאילו היא ישנה בשלווה. אפילו הצורה שבה זרועותיה נתלו לצדה, כאשר נשאו אותה, לא העידה על עצמות שבורות. במשך למעלה משבוע אחר כך, היו לארל חלומות ביעותים כל לילה, שהטביעו את המחזה לעד בזיכרונו.

עכשיו, 35 שנים אחר כך במרפאה שלו, ד"ר נוסבאום סיפר את סיפורו להוריה השכולים של אותה בחורה בלונדינית יפהפיה. ואז, הקרדיולוג המומחה הוסיף, "היא לא סבלה כלל".

"באמת?" ענתה לו הקשישה. "ראיתי אותה אחר כך, ותמיד שאלתי את עצמי על זה."

בעזרת הידע הרפואי שלו, ד"ר נוסבאום הבין שהמוות נגרם כתוצאה מניתוק בין עורק הריאה לאבי העורקים. בלידה נוצרת שם רקמה צלקתית, שמחברת בין שני חלקי מחזור הדם. בפציעות חמורות, החיבור הזה נשלף מאבי העורקים, כמו פקק היוצא מתושבתו. והמוות מידי. את כל זה הוא הסביר להורי ההרוגה.

ודאי שאין זה "צירוף מקרים", הם הרגישו שאלוקים השאיר להם כרטיס ביקור

שלושתם ישבו שם המומים מההרגשה שמשהו על טבעי התרחש כאן כרגע. מה ההסתברות ששלושים וחמש שנים אחרי האסון, בני הזוג היהודיים האלה יפגשו עד ראייה לתאונה, שמוסמך להבטיח להם שבתם לא סבלה? ודאי שאין זה "צירוף מקרים", הם הרגישו שאלוקים השאיר להם כרטיס ביקור. משמעותו של כרטיס הביקור היא שאלוקים היה שם, גם אם אי אפשר היה להבחין בו אז. אם אלוקים ארגן להם את הפגישה הלא הגיונית שזאת, אולי באמת אכפת לו מהם.

בפגישה הבאה שלהם עם ד"ר נוסבאום, הוא עשה משהו שהוא מעולם לא עשה קודם. הוא הושיט להם את הספר 'גן האמונה', מאת הרב שלום ארוש. ספר זה מציג את יסודות האמונה היהודית: שלמרות שזה לא תמיד נראה ככה, הכל בא מאלוקים וכל מה שבא ממנו טוב, למרות שהתפיסה האנושית המוגבלת שלנו לא מסוגלת להבחין בידו הנסתרת של אלוקים, או להבין את הטוב שמוסתר במה שאנו מרגישים ככאב.

שנה אחר כך ד"ר נוסבאום ראה שוב את הזוג המבוגר. הם כל כך השתנו במשך השנה שחלפה, שהוא לא הכיר אותם, עד שהם הזכירו לו את התאונה שהוא ראה בילדותו. הם עברו מטמורפוזה מוחלטת, והזקנה הקרינה שמחה. הם היו זוג זקנים חמוד, שצעירים יותר מסתכלים עליהם בתקווה לזקנה מאושרת.

כשבבדיקה שבשנה הבאה בני הזוג עדיין נראו שונים ומאושרים, ד"ר נוסבאום לא הצליח לעצור את עצמו מלשאול על השינוי המוחלט בהתנהגותם. הזקנה ענתה שהשלב הראשון היה בפגישה המדהימה שלהם, השני היה קריאת גן האמונה, ששכנע אותם שהכל בא מאלוקים, ושהוא באמת מנהל כל מה שקורה לטובתם המוחלטת, גם אם לא המידית.

האם לאלוקים אכפת ממני?

למרות שאין לנו ניסים גלויים כמו שהיו בימי המקדש, אלוקים משאיר את 'כרטיס הביקור' שלו בהמון נסים נסתרים בחיינו. כשאנחנו עומדים מול התנסויות כואבות, כולנו מוטרדים מהשאלה, "האם לאלוקים אכפת ממני? האם הוא שם אלי לב? האם הוא אוהב אותי?" 'כרטיסי הביקור' של אלוקים הם רמזים עדינים שעונים לנו, 'כן'.

לפעמים, כמו במקרה של זוג הקשישים, עצם קבלת האישור שאלוקים מנהל את הכל, יכול לשנות את כל הגישה שלנו לחיים.

נשמח אם תשתפו אותנו בכרטיסי הביקור שקיבלתם מאלוקים, בתגובות שלמטה.

הובא ע"י שרה יוכבד ריגלר, ע"פ מאמר של יונתן רוזנבלום ב"משפחה". לע"נ ישראל בן יוסף יהודה.