רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

4 דרכים להגיע לשמחה פנימית אמיתית

כ׳ בסיון ה׳תשע״ה כ׳ בסיון ה׳תשע״ה 07/06/2015 | מאת סלובי יונגרייז וולף

הגיע הזמן להילחם בדכדוך.

מכירים את זה שמקבלים יותר מדי תמונות סלפי של חברים שנהנים להם בחופשות משפחתיות מושלמות, או סתם של אנשים מאושרים ומחייכים? לפעמים נראה כאילו כולם נמצאים במקום יותר טוב משלנו, ונהנים יותר מאיתנו.

המאמר הזה מוקדש לכל האנשים שמרגישים קצת מדוכדכים, ולא ממש מצליחים להתחבר לשמחה ולמנוחת הנפש.

מה אפשר לעשות כדי להגיע ולמצוא שמחה אישית?

שמחה וכיף זה לא אותו הדבר. אפשר לבלות יום נפלא בעיר עם חברים, וברגע שאנחנו נכנסים הביתה נגמרת השמחה. אפשר גם לצאת לספא מפנק, להיכנס לטיפולים הכי מיוחדים, ואחר כך לאכול סעודת גורמה, אבל איכשהו הריקנות נשארת. ובסופו של יום, השמחה מתעתעת בנו.

שמחה פנימית - רגשות אמתיים של "אני מרוצה מהחיים שלי" - דורשת עבודה. היא דורשת יצירה של מהות פנימית חיובית, דבר שיכול להוות אימון גופני ומאמץ לנפש.

אנחנו צריכים להפסיק להשוות את החיים שלנו ואת התמונות שלנו עם האחרים. כשאנחנו מתרכזים בשמחה של כל השאר, אנחנו שוכחים כיצד להתמקד בכל הטוב שיש לנו. ברגע שנהיה נחושים לחפש אחר השמחה הפנימית שלנו, ונחליט להפסיק לבחון את החופשות, החיים הרומנטיים והארנקים של חברינו ובני משפחותינו, נהיה מוכנים לצעד הראשון.

1. היכנסו למצב הודיה

שמחה מתחילה בתחושת הכרת הטוב, הודיה. זה מכנה משותף של כל אדם חיובי ושמח. הערכה לא באה רק כשהכל מצליח. המשימה שלנו היא לאסוף את תחושת התודה הזאת, כתחושה מובילה ותמידית. איך עושים את זה?

התאימו את נקודת המבט שלכם לראות טוב. ביהדות קוראים לזה 'עין טובה'. במקום להתמקד במה שלא בסדר, אמנו את עיניכם לראות מה טוב. שימו לב כמה פעמים ביום יש לכם תגובה שלילית, ביקורת או תלונה. כשמישהו עושה משהו עבורכם, האם אתם מוצאים במה הוא טעה במקום להודות לו? כשאתם יוצאים לאכול במסעדה, האם בסופו של דבר אתם מקטרים על האוכל או על השירות?

עבדו על הרגעת הצד השלילי הזה ועל בניית החיובי, ותגלו שיותר נעים להיות בחברתכם, שאתם מכירים תודה יותר והופכים לאנשים שמחים יותר.

2. פתחו מודעות

הביטו סביב, ומה עושים רוב האנשים שאתם רואים? הם עוברים את החיים תוך כדי דיבור בטלפון ושליחת טקסטים. דיברתי לאחרונה עם רופא אורטופד שאמר לי שרוב הקליינטים שלו היום הם ילדים, ששרירי הצוואר שלהם מכווצים מרכינה מתמדת לבדוק את הטלפונים שלהם. הפסקנו להתפעל מהחיים סביבנו. איבדנו את תחושת המודעות, ויחד איתה את ההנאה מהאנשים, החפצים והרגעים שמקיפים אותנו. מובן שחוסר המודעות הזה משפיע על מערכות היחסים שלנו. אנחנו מתחילים להתייחס אליהן כאל מובנות מאליהן.

כשאנחנו חווים את החיים במלואם, ופוקחים עיניים לראות את גווני השקיעה, מקשיבים לצחוק הילדים, מתענגים על ניחוח הארוחה הביתית, או משתפים מחשבה אישית עם אדם אהוב, אנחנו מודעים יותר להזדמנויות היומיומיות לשמוח. וככל שאנחנו נהיים מודעים יותר, כך אנחנו נהנים יותר ומתנתקים פחות.

היהדות מלאה בסוג כזה של מודעות. במקום לברך על הכל ברכה כללית אחת וזהו, יש לנו נוסחים שונים שעוזרים לנו להתפעל ולהעריך את "פרי העץ", הלחם שיוצא "מן הארץ" וכל "מיני בשמים" שאנחנו מריחים. אנחנו אומרים ברכה שונה לשמע רעם מתגלגל, ולמראה ברק, קשת או עצי פרי פורחים. המסר הוא שאיננו יכולים להרשות לחיים לחלוף על פנינו. השמחה מחכה לנו, אם רק נרשה לעצמנו לעצור לרגע.

3. למדו לתת

אנשים שנותנים, שגומלים חסדים ותורמים לעולם, הם אנשים שמחים יותר בבירור. היום זה כבר מוכח מדעית. מחקרים רבים מלמדים עד כמה הכלל הזה נכון. אנחנו נהנים להרגיש מועילים. אנחנו יודעים שאנחנו נחשבים ומשפיעים. אנחנו מרגישים שצריכים אותנו. אנחנו מרגישים חיים. אנחנו חווים את שמחת הנתינה.

אנחנו גם הופכים את עצמנו לבני אדם רגישים יותר, שנוגעים באחרים בעזרת החסד שלהם. אנחנו נהיים שמחים יותר מהידיעה שהותרנו רושם נפלא בעולם.

אנחנו לא דרושים רק לנתינת צדקה, ולא רק זרים זקוקים לנו. בני המשפחה שלנו, חברים, בני זוג וילדים, לכולם יש לבבות פתוחים לרווחה, שמחכים שנמלא את החלל במעשינו ואהבתנו. נתינה מעלה חיוך בעתות מצוקה. חיבור מרגיע, אוזן קשובה, מסר מעודד כשהמצב נראה רע, כל אלה יוצרים אנרגיות חיוביות שעוזרות לאנשים להמשיך הלאה. כשאנחנו יוצרים קשרים אנחנו שמחים. אנחנו יודעים שהעולם הזה נהיה טוב יותר מעצם קיומנו. זוהי שמחה שכסף לא יכול לקנות. אין לה מחיר.

4. שימו לב לדברים החיוביים גם בזמנים קשים

זמנים של קושי ומשברים עלולים להותיר אותנו בהרגשה שאנחנו מרוקנים. אפילו ברגעים הקשים ביותר, חשוב לנסות ולראות את הטוב.

שאלתי כמה אנשים אם הם יכולים להצביע על החיובי, למרות שהם עברו מצבים קשים. ואלה חלק מהתשובות:

"כשהתמודדתי עם מחלה קשה, ראיתי כמה אוהבים אותי. הבנתי איזו משפחה מיוחדת יש לי, ואילו חברים מסורים. אף פעם לא הערכתי באמת איזה אנשים מקסימים יש בחיים שלי".

"כשאיבדתי את העבודה, אשתי תמכה בי רגשית. היא אף פעם לא הפנתה לי את הגב. גילינו שוב כמה מקסימים רגעי החופש הקטנים של החיים, דברים שקיבלנו כמובנים מאליהם. עכשיו כשאני שוב עובד, אנחנו מקפידים לצאת להליכה או לרכיבה על אופניים עם הילדים. אני לא רוצה לאבד את זה."

"הנישואין שלנו הגיעו לשפל. עבדנו קשה כדי לא להתגרש. היו הרבה כעסים וכאב, אבל אני מודה על ההזדמנות הנוספת שקיבלתי. הפעם אני מנסה להיות טוב יותר וללמוד משגיאות העבר."

אחרי שעוברים קושי, קושי אמיתי, כזה שמשנה את החיים, כמו מחלה כרונית או אסון, צריכים להתמקד בשינוי החיובי שאנחנו יכולים להשיג כעת, במקום לחשוב מה איבדנו וכמה החיים עצובים ונוראים. אנחנו יכולים לנסות להרחיק את עצמנו מהכאוס, ולשאול איך אנחנו יכולים לעבור את זה חזקים יותר וגמישים יותר. חשבו: מה השגתי/למדתי מההתנסות הזאת? מובן שאף אחד לא רוצה לעבור קשיים וסבל. אבל אם כבר עוברים את זה, אז מה עכשיו?

העובדה שאנחנו עדיין עומדים על הרגליים, אומרת שיש לנו במה לשמוח. יש לנו הזדמנות לבדוק מה יש לנו, ולמצוא סולם חשיבות חדש.

למרות שאיננו יכולים לבחור מה יקרה בחיים שלנו, אנחנו יכולים לבחור לחיות אותם מתוך הכרת תודה ומודעות רבה יותר. אנחנו יכולים להפסיק לרחם על עצמנו ולבנות קשרים עם אלה שאנחנו אוהבים. אנחנו יכולים להסתכל טוב יותר על החיובי שהשגנו למרות הקשיים.

ואז נגלה שהגענו אל השמחה, שכל הזמן חיכתה שנגלה אותה, עמוק בנשמותינו.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן