ב-27 באפריל 1975, בבית חולים בקרקס - ונצואלה, מייקל מלמד פתח במאבק הגדול הראשון שלו: לצאת לעולם. חבל הטבור שלו היה כרוך סביב צווארו, חנק אותו והותיר אותו חסר תנועה עם פיגור מוטורי קבוע. מייקל סובל עד היום ממתח שרירים נמוך, שהופך את רוב הפעולות שדורשות כוח כלשהו, לקשות במיוחד.

"כשנולדתי, החלטתי לחיות, וזאת ההחלטה שאני ממשיך לעשות בכל יום ויום בחיי", הוא אומר.

בהתחלה הרופאים אמרו שהוא לעולם לא יוכל לדבר או ללכת, אבל בסופו של דבר הוא למד לדבר וללכת בעצמו. היום הוא מדבר שוטף שלוש שפות, ולמרות המאמצים האדירים שנדרשים ממנו לנוע בכוחות עצמו, הוא עושה הרבה מעבר להליכה!

איש המרתון

בשנת 2006 מייקל טיפס את 5,007 המטרים אל פסגתו המושלגת של הפיקו בוליבר, ההר הגבוה ביותר בונצואלה. כעת הוא מתכנן לעמוד באתגר יותר רציני: לרוץ מרתון. בשלב זה הוא יצא למסע אימונים יומיומי מפרך, שנמשך שלוש שנים ובו הוא רץ סך כולל של 6240 קילומטרים. בסופו של דבר הוא רץ חצאי מרתון בבוגוטה בשנת 2010, ובמיאמי ב- 2012. משם הוא ביקש להירשם לריצה במרתון ניו יורק אולם נדחה בהתחלה. רק בעזרת אכילס אינטרנשיונל, ארגון שעוזר לנכים ומוגבלים להשתתף בפעילויות ספורט רגילות – הוא התקבל. בפעם הראשונה שהוא ביקר בניו יורק לפני הרבה שנים, הוא היה כבול לכיסא גלגלים, ולא העלה בדעתו שבביקור הבא שלו הוא ירוץ שם מרתון!

מלמד סיים לאחרונה את מרתון שיקגו – וחצה את קו הסיום אחרי 17 שעות (!), ב-1:30 לפנות בוקר. הוא רץ עם צוות של תומכים, כולל פיזיותרפיסט, מאמן ומתנדבים שעודדו אותו. כמעט מאה אוהדים הריעו לו כאשר הוא סיים את המסלול. למרות שהוא הגיע אחרון לקו הסיום, כולם הסכימו שהוא מנצח אמיתי. "כשאתה חוצה את קו הסיום אתה חושב, 'אני יכול לעשות הכל בחיים' ", אומר מיכאל.

מלמד מתאמן כעת 50 שעות בשבוע כדי לשמור על הכושר לאתגר הבא. בפברואר הבא הוא מתכנן לרוץ את מרתון טוקיו ומקוה לסיים את מרתון בוסטון בשנה שאחריה, לזכר קרבנות הפיגוע במרתון בוסטון. רשימת הישגיו כוללת גם ענפי ספורט אתגריים כמו מצנחי רחיפה, צניחה חופשית ואפילו צלילה.

חיים מיוחדים במינם

רוב שנותיו הראשונות של מלמד עברו עליו בשיקום. תמיד אמרו לו שיום אחד הוא יהיה "נורמאלי", והציפיה לעתיד הזה נתנה לו את הכוח והתקוה להתמיד. נקודת המפנה בחייו הייתה היום בו רופאיו בישרו לו, בגיל 13, שחלומותיו לא יתגשמו - הוא לעולם לא יחלים לגמרי. לקח לו כמה שנים להשלים ולקבל את הפרוגנוזה הזאת. ולבסוף, כשהוא השלים עם זה שהוא אף פעם לא יהיה "נורמאלי", הוא בחר לקחת א זה כמסר שהוא נועד להיות ייחודי. במקום שהקושי ישבור אותו, הוא הפך למקור ההשראה שהוביל להישגי חייו המדהימים.

"בסוף הבנתי שכל מה שנלחמתי עבורו היה טעות", מיכאל מספר. "הייתי צריך להילחם שנים רבות כדי לגלות ולקבל את גופי כמו שהוא, ולהבין שאני אדם שלם. הגוף שלי, כמו שהוא, טוב מספיק כדי לעשות דברים מדהימים. בשבילי, להיות אדם נורמאלי היה סיפור של לפני השינה, שהרשיתי לכולם לספר לי. זה היה גן העדן אשר לו חיכיתי כל יום ויום בחיי – כדי לחיות בו באושר ועושר. אבל באמת, להיות נורמאלי, לא היה בשבילי. לעולם לא אהיה אדם רגיל ומצבי הפיזי לעולם לא ישתפר. העובדה שאני לא 'נורמאלי' נתנה לי את ההזדמנות להפוך את חיי לסיפור מיוחד במינו.

"באופן טבעי, להיות שונה זה לא דבר ששואפים אליו. האתגר הגדול ביותר בחיים הוא לזהות ולגלות שאתה שונה ומיוחד ושזה הכוח שלך. במקרה שלי היה ברור שאני לא כמו כולם. אז שיניתי את התפיסה שלי שזהו יתרון ולא מכשול."

כוח המוח

בילדותו מלמד למד בבית ספר יהודי מקומי בקרקס, שם הוא בסופו של דבר לימד שנים רבות אחר כך. הוא סיים קולג' עם תואר בכלכלה והמשיך לפסיכולוג מוסמך. בשנת 2009, הוא עזר לייסד את הארגון 'פז קון טודו' [שלום מלא] שבו צעירים מעודדים ועוזרים לאנשים בכל גיל לתרום לשלום בקהילה שלהם ובעולם בכלל. מאז, הם עבדו יחד עם האו"ם בונצואלה לארגן קמפיין וקונצרט שקורא לתושבי ונצואלה "להשתגע לשלום". היום הוא עובד כמרצה, מאמן אישי, יועץ ובסדנאות עבור חברות, ארגונים, בתי ספר ואנשים פרטיים בונצואלה, קולומביה, מקסיקו, פרו, קוסטה ריקה וארה"ב.

המוטיב המרכזי בהרצאותיו של מייקל מלמד הוא, שכל אחד מאיתנו יכול לשנות את תפיסת המציאות שלו לטובה. "בחיים יש גם עליות וגם ירידות – אם ניהנה רק המעליות, ניהנה רק מחצי מהחיים שלנו", הוא אומר. "הירידות הן התנופה שמביאה אותנו לרמה גבוהה יותר. בלי חושך, אי אפשר לזהות את האור. אנחנו חייבים לראות כל צעד כהתחלה וסוף בפני עצמו. לכל אדם יש סיפור, ולכל אדם יש דרך התייחסות לסיפור שלו. העניין הוא לא מה קורה לך – אלא מה אתה עושה עם זה."

הסלוגנים שלו הם "שום דבר לא קשה מכדי לנסות", ומה שהפך לשמו של ספרו הראשון, "אם אתה חולם על זה, תגשים את זה". לעתים קרובות הוא מצטט גם את הודיני, הקוסם היהודי המפורסם, שאמר, "המוח שלי הוא המפתח שמשחרר אותי".

לשתף בנסים

כשלמלמד היו הצלחות קטנות בחייו, הוא הבין שבכוחו להוות דוגמא ולחזק אחרים. "גיליתי שכשהשגתי משהו, האנשים שמחו. כשהשגתי משהו יותר גדול, יותר אנשים שמחו. אז החלטתי להקדיש את חיי להשגת דברים ענקיים, כדי לנסות לעזור לאחרים להאמין ביכולות שלהם."

הרעיון לתת דוגמא ולהשפיע על אחרים נתן לו את הכוח להשיג את הבלתי אפשרי.

"כשאתה במרתון והכוח שלך נגמר בהקפה האחרונה, הדבר הכי חשוב הוא לדעת למה אתה עושה את זה", הוא מסביר. "כל צעד הוא לא צעד; הוא אפשרות לחבר עוד אדם לאפשרויות הנסיות שלו. כשאתה חי למען אחרים, אתה מקבל כוחות יותר חזקים משלך, שעוזרים לך להצליח. כשאני חולם לרוץ 40 קילומטר, זה חלום גדול. אבל כשהחלום שלי הוא להשפיע על אלפי אנשים, 40 הקילומטרים הופכים לחלום קטן בהשוואה."

הוא מזכיר ששם המשפחה שלו, מלמד, מתאים לו, ושהוא באמת הקדיש את חייו כדי ללמד אחרים ולהשפיע עליהם.

"אני רוצה לחיות חיים יוצאים מהכלל – לא בשבילי – אלא בשביל שכולם יבינו שגם הם יכולים לחיות חיים יוצאים מן הכלל"

"אני רוצה לחיות חיים יוצאים מהכלל – לא בשבילי – אלא בשביל שכולם יבינו שגם הם יכולים לחיות חיים יוצאים מן הכלל. בכל אדם טבועה גדלות פנימית. מדהים מה שמגלים כשמסתכלים פנימה. אני רוצה לשתף את האוצר המדהים הזה עם אנשים. אתה יכול לשתף את הניצוץ הזה עם אחרים ולעזור להדליק את האש באחרים. אם כולם היו יכולים להדליק עוד ניצוץ אולי היינו הופכים את העולם למקום מואר."

המסר שמלמד מעביר בהתגברות על נסיבות שלא ייאמנו, הוא אחד המסרים המרכזיים של חנוכה, כשקבוצה קטנה של יהודים קמה על האימפריה הגדולה בעולם וניצחו. "כל העניין של חנוכה הוא לשתף אחרים בניסים ובאור", הוא אומר. "יש לכם כוח לעשות נסים בחיים שלכם כשאתם מנסים את הבלתי אפשרי, ואז אתם חייבים לשתף בזה אחרים. אתם יכולים למצוא נסים בכל מקום משום שאלוקים נמצא בכל מקום. הנס הגדול ביותר הוא לעזור לאדם להכיר בנסים החבויים בחייו. כשאתה עושה נסים למען אחרים, נסים קורים לך".

יוון העתיקה הביאה לעולם את רעיון התחרות. על פי היהדות, בכל אופן, כל אדם ואדם אמור להתמודד אך ורק מול עצמו כדי להיות הכי טוב שביכולתו. חציית קו הסיום הרבה פחות חשובה מהמסע האישי שהביא אותך אליו. חייו של מייקל מלמד הם סיפור אמיתי שמסביר מה זאת אומרת להיות אלוף.