מת מעייפות.

רק התעוררתי

קר לי.

חם!

אני מגהק.

אני מצונן.

זה מביך.

אני מתפלל כל יום.

עוד לא הוצאתי את הכלב.

מדי חשוך כאן.

יש לי שמש בעיניים.

מה לי ולברסלב?

אני חילוני.

אני ליטאי.

המזגן מקולקל.

שכנה שלי מתה.

אחי מתחתן.

אשתי ילדה שלישייה.

המים רתחו.

חייב קפה.

עוד לא התקלחתי.

עוד לא התגלחתי.

אין סיכוי!

יש מסיבה אצל השכנים.

אין לי מצב רוח.

יש לי מצב רוח טוב, חבל להרוס אותו.

יש לי דברים חשובים יותר לעשות בחיים.

אני מסתדר בלי זה.

מוקדם.

מאוחר.

אשתי.

בעלי.

חברה שלי.

המפקד.

בחייך!

מי אמר שזה טוב?

למה מי אני בשבילו?

אני לא מרוכז.

אין לי מה להגיד.

יש לי יותר מדי דברים על הראש.

יש לי אלרגיה.

קלקול קיבה

אני חולה.

אני שיכור.

חבל על הזמן.

יש זמן, למה דווקא עכשיו?

הכול טוב.

הכול רע.

קמתי על צד שמאל.

אני רעב.

רק גמרתי לאכול.

אני עצלן.

אני חשדן.

אני קבלן.

אין לי מילים לזה.

ניסיתי ולא הצלחתי.

יש לי טלפון דחוף.

זה התאריך האחרון של בזק.

יש מסמר בולט בכיסא.

הבית הפוך.

אין לי איפה לשבת.

בחוץ יש גשם.

בבית יש נזילה.

לי יש נזלת.

נגמר לי הטישו.

אני מוצף.

האוטו מקולקל.

האוטובוסים שובתים.

הכבישים פקוקים.

שבת.

חג.

יום העצמאות.

זה משעמם.

גדול עלי.

עזוב!

לא מתאים לי.

אני כבר זקן בשביל להתחיל דברים כאלו.

מעולם לא עשיתי את זה.

עשיתי את זה כבר מיליון פעמים.

אני רוצה תשובה קונקרטית.

הצוואר שלי תפוס.

נשכתי את הלשון.

השפתיים שלי יבשות.

נפלה לי הסתימה.

הביוב סתום.

המוח שלי סתום.

יש לי אורחים.

זה מוזר.

זה מוכר.

יש בחדר זבוב מעצבן.

זאת עונת היתושים.

אין לי עצבים.

אני עצבני.

תכף.

בלילה.

נדבר מחר.

מי בכלל שומע אותי?

כשיהיה פה שקט.

כשזה יבוא לי.

כשאירגע.

אני בסדר.

אני ממילא אבוד.

אני גמור.

אחרי האוכל.

אחרי שאישן.

אחרי העבודה.

אני לחוץ.

אני אחשוב על זה.

צריך לכסח את הדשא.

אני צריך לחלוב את הפרות,

לפסטר את החלב

ולהכין חביתה

משתי ביצים

עם בצל,

נקניק

וגמבה.

אולי אחרי שאגמור את הרשימה הזאת,

כי היא לא נגמרת

לעולם.

 

מתוך הספר "לב העולם אתה" / סיפורים אישיים של מתבודדים. באדיבות אתר אור פנימי