סיפור מגילת אסתר נשמע כמו עלילה הוליוודית מרתקת. על כל ההטעיות, המזימות הנסתרות, צירופי המקרים וההוצאות להורג שבה – נראה שהיא הייתה יכולה להיות רב מכר אידיאלי. זהו סיפורה של יתומה שנלקחת בניגוד לרצונה על ידי שליט של אימפריה עולמית, כפי הנראה בלי אפשרות להביע דעה, ובלי כלים להתמודד מול הכוחות האדירים. ובכל זאת אסתר הצליחה למצוא את האומץ, הנחישות והאמונה לחשוב ולהחליט החלטות קשות וחשובות, ובכך לשנות הן את גורלה האישי והן את גורל עמה.

בתחילת מסעה, אסתר נראית כמו משתתפת פסיבית, שפועלת על פי דרישות מרדכי ואחשוורוש. מרדכי אומר לאסתר שאם היא לא תתייצב ותנסה לבטל את גזרת ההשמדה של היהודים - מישהו אחר כבר יעשה את זה במקומה. ואז, אסתר מחליטה לפעול, ולעשות את המעשים האמיצים שכולנו למדנו להעריץ.

אסתר הייתה בודדה בארמון המלוכה, בלי כל תמיכה ומשענת.

בדומה לכך, גם לכל אחד מאתנו, יש זמנים בהם הוא מאבד את התמיכה והמשענת שלו, זמנים בהם הוא נשאר לבד ונאלץ ליזום ולפעול. למשל:

אחרי ארבעים שנות נישואין וחמישה ילדים, הוא היה העוגן שלך, הבסיס, כמו שאת היית בשבילו. הוא שילם את החשבונות, ככה זה עבד. כשהוא נפטר, כל העניינים הכלכליים נפלו על כתפייך. בחיים לא ראית לפני זה מכתב מהבנק או חשבון חשמל. הצעדים הראשונים שלך בדרך לרכישת ידע כלכלי, והתפקוד הראשוני שלך, היו לא יותר מניסיוניים. אולם לאט לאט התחלת להרגיש יותר בטוחה בעצמך. לאט לאט גילית כמה את מוכשרת בכל מה שקשור לכסף. ואז צצה רוח היזמות שלך...

רבים מאתנו מקנאים בברי המזל, באנשים שיש להם על מה לסמוך. הם נולדו עם כפית של כסף בפה. יש להם בני זוג ומשפחות סוּפר-תומכים. אין אצלם לקויות למידה. הבוס בן השלושים, הווילה לפני אמצע החיים. החברים בכיתה שלא יודעים מה זה גירושין, חולי, דיכאון.

א-לוהים בחר לברך אנשים מסוימים ב'נסיעה חלקה', ואחרים בפחות. במובן הזה, אסתר הייתה על המסלול המשובש: ילדה בלי הורים שנחטפה, לא יכלה לגלות את זהותה ברבים, ועל כתפיה הונח עול עתידו של עמה. אסתר באמת סבלה.

במבט מעמיק יותר, אפשר לשאול: אילו אסתר הייתה מקבלת את המסלול החלק, האם היא הייתה נבחרת להציל את עמה? הרבה פעמים סיפורי הצלחה אינם נובעים מתוך היש אלא דווקא מתוך החסר. כשמשהו חסר בחיינו, ניתנת לנו הזדמנות להחליט החלטות באופן עצמאי לגמרי. כשאין כסף, אנחנו נאלצים פעמים רבות לגלות יצירתיות. כשאין משפחה רחבה, אנחנו לומדים הרבה פעמים להושיט יד לאחרים. עם כישרונות מועטים, אנחנו מעודדים לפתח כישרונות נסתרים שאחרת לא היינו שמים אליהם לב. עדיין מחפשים בני זוג? אין לכם עדיין ילדים משלכם? דברים אלה מאלצים אותנו פעמים רבות לפנות פנימה ולהתפלל, ולעתים קרובות אנחנו זוכים להגיע דרך זה לתובנות רוחניות ולשיאים אליהם לא היינו מגיעים בשום דרך אחרת.

אסתר הייתה היהודייה הבודדה שחיה בקרב האויב - המקום הכי בודד שאפשר להיות בו. ובכל זאת, אולי בגלל שהחלל שלה היה כל כך עוצמתי וכל כך עמוק - היו לה הזדמנות ומוטיבציה לפתח את התכונות, שעזרו לה בסופו של דבר ליצור מהפך מהיר בהתנהלות האימפריה, ולהציל את בני עמה.

שמה של אסתר מתקשר למלה הסתר. בשונה מכל ספר אחר בתנ"ך, שמו של א-לוהים לא מוזכר אפילו פעם אחת בכל המגילה. היעדר שמו של הא-ל במגילה, מגלה ומדגיש את מהותו של החג. פניו של א-לוהים נסתרים. נראה כאילו כל ההתרחשויות קורות מאליהן, ורק במבט לאחור אפשר להבחין בשרביט המנצחים הא-לוהי, בתמונה השמימית הגדולה.

זה הרעיון שנלמד מהמגילה, א-לוהים תמיד נמצא איתנו. אנחנו ילדיו, והוא אבינו. אבל לפעמים, הוא מסתתר כדי שנרגיש רצון, שנרגיש צורך, שנרגיש חסר. זה החלל שבתוכו מצאה אסתר את הכוח והייעוד האמיתיים שלה, וזה החלל שבו נוכל גם אנחנו למצוא את שלנו. לפעמים כולנו מרגישים ב"הסתר פנים", שפניו של הא-ל מוסתרות. ולפעמים זה בולט במיוחד דווקא בפרשות הדרכים החשובות ביותר בחיינו.

לא תמיד הנסיעה החלקה מעידה על ביטחון, ומנגד, הנסיעה הקשה לא תמיד נוראית כמו שהיא נראית במבט ראשון. גם בזמנים של נסיעה על הנתיב המשובש – צריך לזכור שא-לוהים מאמין בנו. הוא יודע שאנחנו יכולים להתפתח ולצמוח דווקא תחת הנסיבות האלה. הוא יודע שמתוך החושך אנחנו מסוגלים להוציא מתוכנו את האור הנפלא ביותר. הוא יודע שהחלל יתמלא בסופו של דבר בגדולה. הוא יודע שאנחנו יכולים להצליח, לפרוח ולהתייצב למען המטרה - כמו שעשתה אסתר.