רגשות הם מידע, וההקשבה להם חיונית לצמיחה אישית ורוחנית. כל רגש קשור למשמעות ייחודית, ולכן הרגשות מלמדים אותנו. הם דרך המלך לגילוי עצמי ופיתוח אישי. התעלמות, פטירה או הדחקה של רגשותינו, היא כמו החלטה לא לפתוח מייל תחת הכותרת "דחוף – תפתחו מיד!" הרגשות שלנו מלמדים אותנו מה טוב ומה טעון שיפור בנו ובחיינו.

רגשות לא נעימים כמו עצב, דאגה, בושה, בדידות, כעס וקנאה, משמשים באותו תפקיד כמו כאב פיזי. בדיוק כמו שכאב גופני מודיע לנו שמשהו לא בסדר ושצריכים להתייחס אליו, כך גם כאב נפשי. התעלמות מכאב בטן עלולה להוביל להתפוצצות התוספתן. עצב שמתעלמים ממנו ולא מתייחסים אליו, עלול לגרום לדיכאון. כפסיכותרפיסט, ראיתי שהמון פעמים שורש הבעיות של האנשים הוא רמה מסוימת של נתק מרגשותיהם וחוסר יכולת לעבד אותם בצורה יעילה.

להקשיב לרגשות לא אומר לפעול על פיהם באופן אימפולסיבי או עיוור. כדי ללמוד מהרגשות שלנו, אנחנו צריכים לעבד אותם, בתהליך שכולל שלושה שלבים:

  1. לזהות מה אני מרגיש על ידי נתינת שם לרגש, כגון: עצוב, כועס, שמח, מפחד, מתבייש...

  2. להבהיר מדוע אני מרגיש את הרגש המסוים הזה, ברגע המסוים הזה ובהקשר המסוים הזה.

  3. להחליט מה אני רוצה לעשות עם הרגש עכשיו, כשאני מבין את המשמעות שלו.

אני מרגיש שמשהו מפריע לי במשפט שאשתי אמרה לי. אני מזהה את ההרגשה שלי ומגדיר אותה כ"עצב". אני מבין שבהקשר הכללי של הסיטואציה, העצב הזה משדר לי שהיא לא מבינה משהו חשוב בי, ואני מרגיש שזה גורם לריחוק בינינו. אני מחליט שאנחנו צריכים לשוחח על ההרגשה שלי, ולראות אם אני יכול לעזור לה להבין אותי טוב יותר, כדי שנוכל להתקרב שוב זה אל זה.

אני מחכה לפגוש את אשתי לארוחת צהריים, והיא מאחרת. אני לא סתם כועס, אני רותח מזעם. כשאני בוחן את עצמי, אני מבין שהאיחור של אשתי מעורר בי זיכרון ישן של אבא שלי, שתמיד איחר לאירועים החשובים בחיי, ומבין שהכעס שלי כמעט לא קשור לאיחור של אשתי. כשהיא מגיעה, היא מתנצלת מאוד, ואני מקבל אותה בחיבוק ונשיקה.

אני פותח עיתון מקצועי במשרד ומופתע למצוא בו מאמר מקצועי של קולגה. אני מיד מרגיש שהלב שלי צונח - אני מקנא ועצוב. אני קורא את המאמר ומייעץ לעצמי לחשוב, "זה לא היה מאמר מי יודע מה", וממשיך את היום שלי מבלי למצוא את המשמעות לקנאה ולעצב. למרות שמצאתי דרך להקל על חוסר הנעימות שלי, הפסדתי הזדמנות נהדרת לגילוי עצמי וצמיחה.

לחשוד ברגשות

אפשר להבין מדוע יש כאלה שאינם סומכים על רגשות אנושיים. אחרי הכל, כניעה לרגשות שלנו באופן עיוור או אימפולסיבי, "לעשות מה שבא לי", עלולה בהחלט להוביל לתוצאות הרסניות. מנקודת מבט זו, מובן מדוע יש כאלה שמאמינים שהכי טוב לנסות להיפטר מהרגשות השליליים, ולשאוף להסתמך על לוגיקה ושכל ישר.

דרך הבנת הכאב, נוכל לסבול אותו ובסופו של דבר להשלים איתו

אף אחד לא רוצה לסבול. הפציינטים מגיעים אלי מתוך הנחה שתפקידי הוא לעזור להם להיפטר מהכאב. אבל במקום זה, אני מסביר שתפקידי הוא לעזור להם להבין את משמעותו של הכאב שלהם - דבר שיעזור להם לסבול אותו ובסופו של דבר להפנים אותו.

השאיפה לנוחיות היא המלך של התרבות שלנו. תעשיית הסמים מגלגלת מיליארדי דולר רבים, משום שכל כך הרבה אנשים רוצים להיפטר מהרגשות הלא נעימים שלהם (מיותר לומר, שישנם גם שימושים טובים וראויים לתרופות כאלה). כשאנחנו מנסים להיפטר מהרגשות האלה, אנחנו מאבדים הזדמנויות יקרות ערך לגילוי עצמי ולצמיחה. במקום לנקוט בעמדה מנוגדת, כאילו אנחנו נלחמים פנים אל פנים מול רגשותינו, אנחנו צריכים לנקוט בעמדה ידידותית וסקרנית. אנחנו לא צריכים לפחד מהרגשות שלנו.

היכרויות ורגשות

דוגמה אחרונה לחשיבותה של ההקשבה לרגשות שלנו היא בתחום ההחלטות הנכונות. בעבודתי עם רווקים, אני מסביר להם שבתחום ההיכרויות, כשבוחרים למי להינשא, חשוב מאוד להיות ערני לרגשות. כיצד הוא (היא) גורם לי להרגיש? האם יש לי כל הזמן הרגשה שמשהו לא בסדר? ממה אני הכי חושש אם אני אתחתן איתה? האם אני מעריכה אותו? האם אני בוטח בה?

חברים, הורים ויועצים רבים, מלאי כוונות טובות, מייעצים בסופו של דבר לאנשים לא להקשיב לרגשותיהם או לסמוך עליהם. "אל תחשוש מזה, גם אני הרגשתי ככה כשיצאתי, וזה לא היה שום דבר." עצות כאלה אומרות בעצם לאדם לא להקשיב ולעבד את רגשותיו, ועלולות להוביל לתוצאה הרסנית. כשאדם אינו קשוב לרגשותיו, הוא עלול להתעלם מהדגלים האדומים המפורסמים שמתנופפים מול פניו. זה גם מונע ממנו את האפשרות לבחינה עצמית ולמודעות מלאה לבעייתיות שקשורה למערכת היחסים.

אז אל תברחו מהרגשות שלכם. הקשיבו להם, עבדו אותם והשתמשו בהם כהזדמנות לגילוי עצמי.