לכולנו יש צבעים בקופסה – תובנות ושיעורים מהפכניים שרכשנו כבר מזמן, שנדחקו עמוק בנבכי התודעה שלנו, ומגיחים אל המודעות כשאנחנו זקוקים להם. הזיכרון העוצמתי ביותר שלי נולד בכתה ד'.

בקשו ממנו להגיע לצילומים הכיתתיים עם שני חפצים שיעזרו לאפיין אותנו. אני בחרתי בכלב הפרווה שלי ובמגן דוד גדול במיוחד. הסברתי לאמא שלי שאני רוצה שכולם ידעו שאני יהודייה, בעוד שתפקידו של כלב הפרווה היה לא יותר מאביזר חיצוני. הזהות העצמית המוקדמת ביותר שלי הייתה זהותי הדתית. קופסת הצבעים שלי, המארז שהכיל בתוכו את הכלים שלי, הייתה זהותי היהודית.

מעולם לא העליתי בדעתי כיצד הזהות הזאת תנחם ותעצב אותי כבוגרת כשעמדתי מול משבר עמוק בחיי.

בגיל 45 מצאתי את עצמי גרושה ובודדה. נטושה לגדל לבדי שלושה ילדים, בלי עבודה, ובלי שום מושג לגבי העתיד. עם זאת הייתי בת מזל - הייתה לי משפחה נפלאה, ידידים קרובים, השכלה טובה וקהילה מדהימה. לאחר נתק של 13 שנים משוק העבודה, יכולתי לחזור לעבוד. כשעברתי דירה, חזרתי לעבוד במשרה מלאה.

אולם החוסן האישי שלי נבע מהצבעים שבקופסה. מאוחר יותר הבחנתי שמלבד הזהות היהודית שהעניקו לי הוריי, כל הילדות שלי הייתה מלאה בכלים יהודיים צבעוניים. אני מאמינה שהכלים האלה הם מתנה אוניברסלית לכל היהודים, ושאפשר להשתמש בהם בעת הצורך.

הכלי או הצבע הראשון הוא האפשרות להתחיל מחדש, שכל חג יהודי נותן לנו. אנחנו לא צריכים להמתין עד לראש השנה כדי להתחיל מחדש. כל שבת נותנת לנו הזדמנות לבחון את השבוע שחלף, להירגע, להודות לאלוקים שאפשר לנו לצאת להפסקה, ולהתחיל את השבוע הבא מתוך תקווה. כאם שעובדת במשרה מלאה, למדתי להעריך את השבת, את הזמן בו יכולתי להיות עם ילדיי ועם אלוקיי - שתי מערכות יחסים שמחזקות ומאוששות. השבוע הזה יהיה טוב יותר. השבוע הזה יהיה מלא בהפתעות בלתי צפויות. בשבוע הזה אני אשנה משהו. בשבוע הזה אהיה קרובה יותר למטרות שלי, ורחוקה יותר מהטירוף והכאב של האתמול. השבוע אני אצחק יותר, אבכה פחות ואודה יותר על מה שיש לי.

כיצד אני יכולה להטיל ספק בעצמי, כשאני באה משושלת של אנשים שעשו את הדבר הנכון בעת הצורך?

הצבע השני שלי בא מתוך סיפורי התנ"ך. אם אתם חושבים שרע לכם, דעו שאתם לא לבד. נראה לכם שהיה קל לשרה לחכות כל כך הרבה זמן לילד? איך עמדה אסתר בפרידה ממרדכי ובמעבר לחיים בארמון עם גבר נבזה ונצלן? מהיכן מצאו היהודים כוח לצאת למדבר לאחר שנים ארוכות של עבדות? כיצד אני יכולה להטיל ספק בעצמי, כשאני באה משושלת של אנשים שעשו את הדבר הנכון בעת הצורך? האם אני כל כך שונה? כנראה לא.

הצבע השלישי שלי בא מזה שלמדתי כיצד להתפלל כשעוד הייתי ילדה. גדלתי על קריאת שמע על המיטה. אפילו באוניברסיטה, כשבכלל לא התנהגתי כמו יהודייה, אמרתי קריאת שמע בכל לילה. אולי זה היה סתם הרגל שהוטבע בי, רפלקסיבי ובלתי מודע, אולם הוא היה חיובי. ידעתי איך להתפלל. מאוחר יותר, כשהחיים התרסקו, ידעתי איך לדבר עם אלוקים, משום שכל החיים שלי שוחחתי איתו, אפילו אם זאת הייתה רק שיחה רוטינית של שלושים שניות. תפילה מבהירה את הדברים, עוזרת להתרכז ומביאה ענווה. הצבע הונח שם מאז ילדותי, וכל מה שהייתי צריכה לעשות הוא להתחיל לצבוע.

הצבע הרביעי הגיע מההבנה שרבנים ורבניות הם יותר מסתם נואמים שעומדים על הדוכן. הם באמת נמצאים שם כדי לספק לנו הכוונה רוחנית ולעזור לנו לצמוח. זכיתי לחיות בעיר שיש בה מדריכים רוחניים מדהימים, שמעורבים בחיי בכנות וביושר. גיליתי שהכוונה רוחנית נכונה מאפשרת לי להישאר רגועה, ולדעת שיש מקום בטוח ואוהב שבו אני יכולה לנחות בכל פעם שאני זקוקה לתמיכה.

הצבע האחרון והחשוב ביותר שלי, היה ההבנה שאני חלק בלתי נפרד ממשהו הרבה יותר גדול ממני. ידעתי שאני יהודייה והייתה לזה משמעות מיוחדת מאוד עבורי. ידעתי שישנן חובות או מצוות שעליי לשמור, ושאני חלק מעם שקיבל ספר מאוד מיוחד. אולי לא הבנתי הרבה מעבר לזה, אולם הרגשתי מיוחדת, ורציתי לשתף את חבריי לכיתה, ואת כל מי שיתבונן בתצלום בעתיד, בזהות שלי.

אין זיכרון יהודי שהוא קטן מידי או חסר חשיבות לצמיחה בעתיד

ועכשיו, כשאני מגיחה ויוצאת מתוך אתגרי החיים האישיים שלי, אני רוצה לאפשר גם לאחרים להשתמש בקופסת הצבעים שרכשתי. לאדם העייף והשחוק ההוא, בבקשה, השתמש בצבע שלי ומצא לעצמך מקום להיות בו בשבת או בחג הבאים. אני מבטיחה שזה יתן לך כוח ותקווה.

אם אתם מרגישים שאין לכם כוח לעוד יום, השאילו ממני צבע אחר, וקראו את הסיפורים על אברהם ועשרת הניסיונות שהוא עבר, או על איוב או אפילו על המלך דוד. זכרו, לפעמים אפילו אנשים רגילים מתייצבים מול האתגר בזמנים בלתי רגילים.

אם אתם עדיין מרגישים אבודים, נסו להתפלל. תפילה אישית עוזרת לנו להבין שאלוקים מנהל את העולם ושאכפת לו מחיי היומיום שלנו. תפילה קטנה אחת יכולה לפתוח את הלב שלכם ולרפא אתכם מבפנים החוצה.

לכל מי שמרגיש שמאוחר מידי, ושמשום מה הזיכרון היהודי היחיד שלו הוא חלה ביום ששי או אפילו ליל-סדר עם המשפחה פעם בשנה, אף פעם לא מאוחר מידי ליצור זיכרונות כאלה. אל תשפטו את כוחו של אף עיקרון יהודי. יתכן שהזיכרונות האלה אינם חזקים או יציבים דיים כעת, אולם התחלה היא התחלה.

זכרו את שני הצבעים האחרונים שלי: למצוא רבנים ורבניות שינחו אתכם, ולדעת שאתם חלק ממשהו גדול יותר מכם. ואני מבטיחה שאם תשלפו את הצבעים האלה ותגלו את המנהיג הרוחני המיוחד בקהילה שלכם, תזכו להיבנות ולצמוח. ציוני דרך קטנים ושונים יכולים לצוץ מתוך הכאוס, ולהצמיח תמונה המלאה ביותר פרטים ויופי ממה שאי פעם העליתם בדמיונכם. אין זיכרון יהודי שהוא קטן מידי או חסר חשיבות לצמיחה בעתיד.