ימים ספורים אחרי תום חג הסוכות, החליטו ארבעה מילדינו שהם רוצים לפתוח את האתרוגים שלהם, ולשתול באדמה את הגלעינים. בתי הסבירה, שאם היא תשתול 20 זרעים, ומתוכם יצמחו 20 עצים, היא תוכל לגדל פרדס של עצי אתרוג לכשתגיע לגיל 30.

נפתלי, אחיה הגדול, הסביר שאם היא תשתול 20 זרעים, אז אולי רק שלושה או ארבעה עצים יגדלו, ואז רק אחד או שניים מהם ישרדו ויהפכו לעצים מניבי פירות.

הם רק לא ידעו שגידול עצי אתרוג הוא לא רק עסק קשה, אלא כמעט בלתי אפשרי. פחות מחמישה אחוזים מהזרעים שנשתלים באדמה נובטים ממנה, ופחות מעשרה אחוזים מאלה, גדלים והופכים לעצים.

בילינו את אותו אחר הצהריים כשאנו חותכים בזהירות את קליפתם העבה של האתרוגים, מגלים מספר רב של זרעים בכל אתרוג, וזורעים אותם בארבע כוסות מלאות אדמה – אחת לכל ילד שלוקח חלק בניסוי המדעי הזה.

"למה זקוקים הזרעים האלה בשביל לגדול?" שאלתי.

"שמש, גשם ואדמה", ענה הבן הגדול שלי.

אפרים, בני בן החמש, הוסיף, "לקב"ה", והסביר שאם לא נבקש מהקב"ה שיעזור לנו, הזרעים לעולם לא ינבטו.

דבורה ענתה בדיוק כפי שציפיתי ממנה, "הם זקוקים לאהבה. אנחנו צריכים לומר להם כמה הם נהדרים, וכמה אנחנו מתרגשים שהם יצמחו".

הבנים לעגו לתשובתה של דבורה, והיא מיהרה לעברי בדמעות של עלבון. אבל למחרת בבוקר, נכנסתי למטבח וראיתי את ארבעת ילדיי מדברים מילים של חיבה לעבר כוסות האדמה עם הזרעים ששתלו בתוכם.

הימים הפכו לשבועות וחודשים, ולא צמח דבר. אפרים המשיך להתפלל, נפתלי שאל אותי מדי יום אם אני זוכרת להשקות את הזרעים, ומדי פעם היתה דבורה ניגשת לזרעים ואומרת להם שהיא סומכת עליהם שיצמחו ויהפכו לעצים גבוהים.

במהלך תקופה זו גיליתי שאני בהריון.

בין אם זה ההריון הראשון או העשירי, ברגע שבדיקת ההריון היא חיובית, אתם כבר מאוהבים. מאוהבים בפוטנציאל של מה שייווצר בעוד תשעה חודשים, תוך ציפייה גדולה לקראת הרגע בו סוף סוף תפגשו את הצאצא הטרי.

אחרי חמישה ילדים מקסימים, הרגשתי די בטוחה שההריון הזה יהיה כמו כל שאר ההריונות שקדמו לו. נכון, הייתי קצת מבוגרת יותר, אך הייתי בטוחה שהחוויה תגבר על הגיל.

קבעתי את התור הראשון שלי אצל הרופא כשגיל ההריון היה בערך שבעה שבועות, והייתי שמחה שכל תוצאות בדיקות הדם שלי מתקדמות בקצב יפה.

אחר כך הלכתי לבדיקת האולטרה סאונד. הטכנאית לא היתה צריכה לומר לי שמשהו לא בסדר. כבר ידעתי. העובר אמנם נוצר, אולם לא נראו כל סימני דופק. זהו סימן מבשר רעות בהריון שגילו שבעה שבועות.

היא המליצה שנחזור בעוד שבוע לבדיקה חוזרת, ואם אז לא ניתן יהיה להבחין בדופק העובר, נקבע תאריך להפסקת הריון וגרידה.

במהלך אותו השבוע שמעתי בעצתו של אפרים בנושא זרעי האתרוג. התפללתי לקב"ה. לא בהכרח התפללתי שיתפתח דופק בעובר שלי. התפללתי שעם כל מה שהקב"ה מתכנן עבורנו, שאני עדיין אצליח להאמין בו ולאהוב אותו.

לעיתים קרובות אנו נוטים לחשוב שאנחנו יודעים מה טוב עבורנו, כאשר למעשה אין לנו שמץ של מושג. הפלה מוקדמת בשבוע השביעי של ההריון, היא הרבה יותר קלה להתמודדות, בהשוואה לאובדן של תינוק שנפטר לאחר תשעה חודשים של הריון.

במהלך השבוע הארוך והמתוח ההוא, ניסיתי להישאר רגועה – עם עצמי, עם ילדיי ועם בעלי. באופן בלתי פוסק חיזקתי את עצמי באמונה שהקב"ה אוהב אותי ושהוא עושה רק את הטוב ביותר עבורי. הקב"ה הוא יודע הכל, והוא כל-יכול. אילו רק היינו סומכים עליו כפי שילד קטן סומך על הוריו, החיים שלנו היו פשוטים הרבה יותר.

כשתמו ימי ההמתנה שלי עד לאולטרה סאונד הבא, הלכתי להשקות את עציצי האתרוגים לפני שיצאתי לבדיקה. לא האמנתי למראה עיני. שלוש מן הכוסות נראו בדיוק כפי שנראו בשלושת החודשים האחרונים – מלאות באדמה ותו לא. אולם בכוס הרביעית, הכוס של אפרים, בקעו ארבעה ניצנים קטנטנים מתוך האדמה, מלאי חיים ופוטנציאל.

שבוע ההמתנה הזה קירב אותי לקב"ה, משום שהגעתי בו להבנה שלא משנה מה התוצאה, הכל יהיה לטובה. באולטרה סאונד התגלה דופק חזק וברור. נראה היה כי עץ האתרוג לא היה צורת החיים היחידה שעומדת להיווצר בשנה הקרובה.