אבא יקר,
במשך זמן רב נשאתי בתוכי רגשות של בושה מרעילה ופחד משתק. מקורם של הרגשות האלה היה בקשר שלי אתך. מערכת היחסים בין אבא לבת שהייתה אמורה להיות מלאת אהבה ואמון, הפכה לריק ממשי שגבר על נוכחותך הפיזית.
בגיל 31, הרגשתי מרוקנת וחסרת חיים. למרות שחיי עם בעל ושני ילדים בריאים היו נינוחים באופן כללי, הייתה בלבי כבדות שאיימה להטביע אותי. תחושה זו באה לידי ביטוי בחרדה מוגזמת ובדיכאון. בקושי יכולתי למלא את המטלות הרגילות בבית. נדרשו ממני כוחות עילאיים כדי לשוחח עם ילדיי ולעטות על פני חזות נורמאלית. לא ידעתי מדוע אני כל כך חרדה ומפחדת. מחשבות לגמור עם הכל מילאו את לבי. מוות נראה כמו דרך המילוט היחידה מהסבל הזה.
מחשבות לגמור עם הכל מילאו את לבי. "כבוד הרב", לחשתי, " יש לי משפחה אסור לי להיכנע"
ביום קפוא אחד בחודש ינואר עשיתי שיחה מגששת למרכז תמיכה נפשי. "החיים שלי בסדר לכאורה, אבל אין לי שום חשק להמשיך לחיות", אמרתי ליועץ. סיפקתי לו היסטוריה קצרה של המטפלים והתרופות שלא הצליחו להשיב אותי לחיים. ואז לחשתי, "בבקשה, יש לי משפחה. אסור לי להיכנע."
"אני שמח שהתקשרת", הוא אמר. "יש לי בשבילך תרפיסטית נפלאה."
שבוע אחר כך מצאתי את עצמי יושבת על ספת עור שחורה, עם האישה שתשפיע באופן משמעותי על כל חיי. לפני שנכנסתי לטיפול, החלטתי לא לדבר על ילדותי; הייתי חשדנית כלפי פסיכולוגים ואמרתי לעצמי שהכל שטויות. ובכן, עמדתי בפני תגלית גדולה. המטפלת שלי הזכירה לי בעדינות שהטיפולים הקודמים לא הועילו לי, ובקשה ממני להיפתח לביקור חוזר בעבר. מכיוון שהייתי נואשת, הסכמתי. ככל שהטיפול התקדם, יצרתי קשר עם הילדה שבתוכי, ילדה קטנה שקולה הושתק. אולם כעת היא התחילה לדבר.
לא הייתי שווה את הזמן שלך, אבא. היית עסוק מדי בלהמר על החסכונות שלנו מכדי להבחין בי. חשבתי שזה וודאי באשמתי. חשבתי שאולי אם אני אהיה טובה יותר אתה תבחין בי. עשיתי כל מה שילדה קטנה יכולה לעשות כדי לזכות בתשומת לבך. ציירתי ציורים יפים שאתה בתוכם. 'אבא, תראה מה ציירתי!' הייתי אומרת. אתה היית ממלמל משהו, מלטף את ראשי וממהר לצאת מהדלת עם הכסף שלקחת מהארנק של אמא.
אמא הייתה עסוקה ומוטרדת. בגלל ההתמכרות שלך, היא נאלצה לעבוד במשרה מלאה רק כדי לסגור את החודש. היא לא רצתה להודות בפני עצמה או בפני כל אדם אחר, שיש לנו בעיה. היא האשימה את הבוס שלך, את המשפחה שלך, ואת המצב הכלכלי בחוסר היכולת שלך להחזיק במשרה קבועה. היא בחרה להגן על ההתמכרות שלך במקום להגן עליי. ואני נותרתי לגדל את עצמי.
אחרי הלימודים, ההסעה הייתה לוקחת אותי לביתה של דודה מירה שהיתה הדודה שלך. היא הייתה קשישה תמהונית שנזקקה לחברה, ולא פחות מזה למישהי שתסייע לה. הייתי צריכה לעשות מטלות שונות ומשונות, ובמקום לזכות בחיוך על מאמציי, הייתי זוכה במבט זועף. היא ציפתה ממני לאכול את כל מה שהיא שמה לי בצלחת ולאהוב את זה. עדיין יש לי זיכרון חמוץ-מתוק של בית בובות החרסינה שהיה מונח על מגש בסלון שלה. היו שם חדר שינה זעיר, סלון ואמבטיה – כולל כיור זעיר ואמבטיה על רגליים. הוא ריתק אותי, אבל ידעתי שאסור לי להעז לגעת בו. הפרס שלי, אם הייתי ממושמעת ומתנהגת יפה, היה לשבת לידו. הוא נועד שיסתכלו עליו, לא שישחקו בו. בלילה היית לוקח אותי ומודה לה שהיא מטפלת בי כל כך טוב. היא הייתה 'מלווה' לך כסף, שהיית מבטיח להחזיר עם רווחים כשתחזור מהבאר או הקזינו. אולם מובן שהפסדת אותו בהימורים.
היית מזרז אותי להיכנס הביתה ושולח אותי לחדרי. לא הייתה נשיקת לילה טוב, לא סיפור לפני השינה ולא דובי לחבק. לא היו מילים ולא קשר עין.
בעזרתה של המטפלת שלי, הבנתי שהחסכים האלה גרמו להרגיש חסרת ערך. עם הזמן, הכאב שלי העמיק יותר ויותר. הרגשתי שאיני ראויה לתפוס מקום בעולם, להתקיים. בני האדם סתגלנים מטבעם, ואני אמנם שרדתי, אולם לא יצאתי מזה בלי פגע. המשכתי לשאת את הבושה, שילדה נושאת כשהיא יודעת שהוריה התייחסו אליה בדיוק כפי שהיה מגיע לה שהם יתייחסו. משום שהורים אינם טועים לעולם.
"אני מחזירה לך את כל הבושה! היא לא שלי! היא שלך! קח אותה!"
אבל בטיפול הבאנו אותך אל החדר, העמדנו אותך על כיסא לפניי, ואני החזרתי לך את כל הבושה. המטפלת שלי גרמה לי לומר בקול: "אני מחזירה לך את כל הבושה! היא לא שלי! היא שלך! קח אותה!"
בכיתי את כל הצער ושחררתי שיטפון של אנרגיות שליליות ומזיקות. לאט לאט התחלתי להרגיש קלה יותר. התחלתי להאמין שיש לי ערך. הבנתי שלמרות שמעולם לא ראית אותי, אלוקים כן ראה. הוא החזיק אותי לאורך כל הדרך, ודאג לנס הקיום שלי. הוא דאג לכך שאמצא מטפלת מדהימה שתעזור ותלווה אותי במסע הגילוי העצמי שלי.
הגיע הזמן לסלוח. הגיע הזמן להירפא. הגיע הזמן שלבי יהיה קצת יותר שלם. הגיע הזמן שאחווה שמחה. הגיע הזמן שאייבש את דמעותיי. הגיע הזמן לצאת מהבידוד ולבחור בחיים.
אני לא מרגישה יותר שבורה ואבודה. יש לי אבא אוהב בשמים, והוא נותן לי כל מה שאני צריכה. הוא תמיד ראה אותי, הוא רואה אותי כעת, והוא לעולם לא יסיר את עיניו ממני.
למרות שלעולם לא תשמע את המילים האלה, אני אומרת זאת היום, לפני יום כיפור, במלוא הכנות ובלב טהור: אני סולחת לך אבא. אני נקייה מטינה. אני מבינה שמשהו נורא ודאי קרה בילדותך שגרם לך להיות חולה, אבל מעגל הקסמים הזה נשבר. האהבה גברה. והנכדים החייכניים והשמחים שלך הם הוכחה חיה.
לעולם לא אשלח את המכתב הזה אליך, משום שהוכחת אינספור פעמים שלעולם לא תודה או תיקח אחריות על התפקיד ששיחקת בילדותי הכואבת. בשל מחלת הנפש שלך, אינך מסוגל להבין. אז למרות שהמכתב פונה אליך, אני באמת כותבת אותו לטובתם של אלה שמעולם לא חוו אהבת אב. אני פה כדי לומר להם שאני יודעת שזה כואב. אני פה כדי להזכיר להם שהאבא האמיתי שלנו אף פעם לא נטש אותנו. הוא תמיד שמר ותמיד ישמור עלינו. כואב לו שכואב לנו, והוא מאפשר לנו לחוות כאב ואבדן רק כדי שנחפש אותו. הוא רוצה שנבקש ממנו לשמור עלינו ושנדע שיש לנו את הזכות לשמור על עצמנו. ויותר מכל, הוא רוצה שנבין עד כמה חיוני להגן על אלה מסביבנו שזקוקים לאהבה ולעזרה שלנו – הקטנים, הזקנים והחלשים.
אני כותבת את המכתב הזה גם אליך, אבא שבשמים. בלב מלא תודה, אני מודה לך שהחזרת אותי הביתה.
בתך האוהבת,
שרה.
(23) .., 28/9/2017 15:10
מרגש
(22) שחר, 17/8/2017 20:08
וואו ריגשת אותי עד דמעות!!
תודה רבה לך שרה על השיתוף מאוד מחזק!!
(21) אנונימי, 24/9/2015 20:38
שרה היקרה והגיבורה, חיזקת ועודדת אותי. תודה!
(20) אבישי, 24/9/2015 08:26
מוכר
שלום מזדהה מאוד מכיוון שהנושא הוצף מולי חזק במיוחד לקראת כיפור הנוכחי אשמח לשמוע איפה אפשר לטפל... עברתי לא מעט מטפלים בברכה
(19) חיים , 12/4/2015 11:04
ירושלים
שלום שרה. תודה על המילים שלך ועל הכנות. גם אני נפגעתי מאבא שלי. מאוד. הוא פגע בי וגרם לי לחוש חסר ערך. אפס. מינוס אפס. אבל היום הוא זקן ואני כבר לא צעיר בן 42 אבל עשיתי דרך בהבנה שיש לי ערך שכעת הדברים בבחירתי. שאני יכול ורוצה לסלוח לו. לסלוח לו בשביל להשתחרר מהטינות והכעסים. לסלוח לו בשביל להשתחרר מהעבר הנורא ולסלוח לו לפני מותו בכדי לשחרר את התלות ההדדית הנוראה שיש בין הנפגע לפוגע כול עוד אין סליחה ושחרור. הכאב גדול ועדיין לא יודע איך לעשות זאת אבל אני רוצה לסלוח לו לפני מותו. להבין שהוא לא היה איש רע אלא אדם חולה חולה מאוד. ולחמול עליו. אני לא יודע עדיין איך עושים זאת. אני מלא טינות ועדיין שקוע בעבר אבל אני מכוון לזה. מכוון להווה ולעתיד. מכוון לחיים ללא טינה מכוון להשתחרר מהעבר לטובת החיים שלי האהבה שלי אישתי וילדיי. הלב פצוע והגרון נחנק תוך כדי כתיבה ומתפלל מאין יבוא עזרי מאיפה אמצא כוח לסלוח לחוש את הכאב והשפלה ולחמול ולמחול
(18) סמי אלקיים, 27/8/2014 02:03
בידיעה אין סליחה לעולם ועד? הנה לך משהו על אהבה ושנאה
"אהבה שזור בה שנאה, נשארת אהבה"??
(17) גלית, 21/9/2013 08:43
מה שם התרפיסתית
רגשת, צמררת וכתבת את סיפור חיי, יודעת שצריכה טיפול, וזקוקה למטפלת טובה. אשמח לדעת את שמה ואיך להגיע אלייה.
(16) בר, 13/9/2013 12:33
ואוו שרה בדיוק מה שעובר עלי
יש לי אבא לא כ"כ בריא בנפשו..ומגיל קטן אני זוכרת רק צרחות צעקות ומריבות של האבא והאמא ולפעמים גם מכות..ולמרות שהוא לא בסדר..אמא שלי העדיפה אותו על פנינו..נדפקנו משני הצדדים..אני הכי קטנה ואני מודה לאלוקים שכל האחים שלי יצאו בריאים בנפשם ובגופם..וברוך ה' אנחנו בקשר ממש טוב..ככה שזה עוזר לנו בהתמודדות הלא פשוטה הזו..אבל למרות זאת אני סוחבת חסכים לא פשוטים מהילדות..ומפחדת לטפל בזה כי זה יפתח לי הרבה פצעים כואבים..מקווה שאבא מלמעלה ירפא אותי!!
(15) ליאורה, 10/9/2013 09:09
את פשוט חייבת לעזור לעצמך
בס"ד קודם כל שנה טובה כתיבה וחתימה טובה את חייבת פשוט חייבת לשכוח את כל מה שהאמא שלך עשתה לך להשתחרר מהפחד למצוא בן זוג ולהקים משפחה שאת מצליחה להכיר את האדם שרוצה להינשא לך תשתפי אותו במה שעבר עליך לא צריך לרדת לפרטים ככה זה יקל עליך ולבן זוג יעזור להכיר אותך וזה הכול מניסיון בעלי האבא שלו מה זה מפלצת חבל על הזמן הצליח לגרום לאמא של בעלי למות אחרי שהוא ריסק אותה לגיסי להיות עם בעיות נפשיות ולגיסתי אנורקסית עד שלבסוף היא התאבדה בעלי ב"ה התחתנו והוא סיפר לי מה עבר עליו גם בעצת רב שהדריך אותי איך לשאול וגם שהלכתי לברר לפי הנישואים עליו הרב שלו סיפר לי בעדינות גיסי גם ברחמי שמים התחתן לא משנה שהוא קצת הולך בדרכי אביו אבל תהיי מעודדת לילדים שלך את בטח לא תעשי דברים כאלה בקיצור חמודה הלוואי שתמצאי אהבה אמיתית והתאמיני היא תגיע ובעל שיקבל ויואהב אותך ויכבד אותך כתיבה וחתימה טובה
נוי-ה, 21/9/2015 10:29
הזדהיתי עם הרבה ממה שכתבת.. תודה רבה ששיתפת
(14) שרה, 9/9/2013 14:50
צרת יחיד - צרת רבים
שרה יקרה! כתבת את המילים שעל ליבי, סיפורך מתאר את מה שקורה לי. ובסוף אני עוד מגלה שקורים לך שרה כמוני. גם אני עברתי ועדיין עוברת את אותו כואב וכן למעשה האבא האמיתי שלנו בשמים תמיד איתנו אז אני מחזקת את הקשר איתו ומקווה שגם את. היי חזקה.
(13) חיוך, 9/9/2013 12:26
קשה לתקן כלי יפה שנשבר - אפשר לדביק אותו חזרה - זה לא יהיה אותו הדבר - אבל בכל זאת כדאי
כך האדם- צריך לאסוף את השברים, וינסה לתקן למרות שזה לא יהיה מושלם, אבל יותר טוב אם מטפלים בזה ולא משאירים את השברים מפורקים ולא מתוקנים. וכדאי להפנים שכל מה שקורה לאדם בחיים זה לטובתו הנצחית, (תיקונו). שנה טובה וגמר חתימה טובה.
(12) סיגל, 9/9/2013 01:36
עברתי נטישה מאב שהייתי ילדה ורק היום בגיל 47 אני מצליחה לסלוח
שנים חייתי עם הכאב וניסיתי ליצור קשר אבל הוא לא רצה,הוא בנה משפחה חדשה שגם אותה הוא הספיק להרוס תמיד היו לי רגשי נקמה לא היתה לי כתף להישען עליו אבל היום ב״ה הבנתי שצריך לסלוח לא בשבילו אלא בשבילי כדי להוציא את האנרגיה. השלילית הזוו ממני ואני מכניסה לראש שכולנו קורבנות של קורבנות אז אני מנסה לרחם עליו וזה עוזר לי לחיות יותר טוב ולא לבנות יותר את העתיד שלי מהזבל של העבר .לחשוב חיובי בהווה וזה ייבנה לנו עתיד טוב יותר ולהמשיך הלאה בשביל הילדים שלי
(11) אנונימי, 8/9/2013 19:08
גם אמהות עושות דברים כאלה.
אני חוויתי מאמא שלי דברים שהמסקנה מהם היתה בדיוק מה שכתבת, שהגעתי אליה ברחמי השם ית לבדי בתשובה ולמוד תורה, בלי מטפלת. אם אמא שלי קוראת את זה זה כאילו זה מייל ממני, לא מפנה אליה בושה אלא מבקשת ממנה לתת לי לפתוח את המעגל ולהפסיק להלך עליי אימים שאם לא אחזור להתעללות הזאת אז אני לכאורה חוטאת לה (מה שרבנים אמרו לי שמופרך לחלוטין ושהייתי צריכה להתרחק מזמן). אבל אני לא מבינה איך הצלחת להקים משפחה ולהיות נאהבת לפני שהגעת למסקנה הזאת. אני הגעתי אליה מזמן ואני עדיין תקועה. ברוך השם שהצלחת, יהי רצון שגם אני אזכה.
חגית, 8/9/2013 19:45
זה באמת לא פשוט
עברת דרך ארוכה וקשה, וכל הכבוד על האומץ. את כבר יודעת מה הדבר הנכון, ויש לך אפילו גיבוי של רבנים. צל"ש!!! אבל בשביל להשתחרר מהתקיעה הזו שאת מרגישה, בשביל לרפא באמת את הכאבים הישנים, אולי כן כדאי לחפש דרך לתת לעצמך את מה שאת הפסדת? טיפול יכול להישמע כמו דרך מלאכותית ולא-ממש-שווה, אבל לפעמים הוא כן מצליח במקום בו השכל וההבנה שלנו נתקעים... בכל מקרה, שתהיה לך שנה טובה ומתוקה באמת, ותזכי למצוא את האהבה האמיתית שמגיעה לכל בן אדם, גם לך!
אנונימי, 19/9/2013 19:20
זה נכון! מניסיון...
(10) יהיהיהיהיה, 8/9/2013 17:51
הקושי לסלוח.
עברתי חויה קשה ביותר עם אבי שיחיה. נחשדתי בגניבה על ידו. נפגעתי בכיתי אין לי את האומץ לספר את זה לאף אחד מחברי שלא קשוןרים למשפחה. פחדתי מהמשפט אין עשן בלי אש. ועד היום אני סוחבת את זה. אבי היום שבר כלי חולה אלצהיימר לא מזהה אותנו . אבל את הגניבה כן. ואני לא יכולה לסלוח לו לא יכולה לדבר אתו. ולא עוזרת לאחי ולאחיותי בטיפול בו. הם מבינים ולא כועסים למרות שכל הנטל נופל עליהם. אבל אני אוכלת את עצמי. נפשי בוכה.
אנונימי, 9/9/2013 06:05
מחלת האלצהיימר
ראשית, תודה על השיתוף בסיפורך. שנית, חשוב לי רק לומר לך שתחושות חרדה וגניבה הינן אופייניות בשלבים המתקדמים של מחלת האלצהיימר, כך שיתכן כי אביך חשד בך כתוצאה ממחלתו...
(9) תברחו מהם, 8/9/2013 14:54
האמת יש המון הורים גרועים מאוד!!! אל תאמינו להם, הם המזל הרע
(8) אנונימי, 8/9/2013 13:49
מה אם אלה שלא בנו בית ?
קודם כל תודה רבה על השיתוף ,הכנות .וכיף לך שחזרת לבית חם. שואלת מתוך ניסיון אישי .בת 29 .בחרתי לסלוח מגיל ילדה בהבנה שהיתה לי. כמובן שהדרך היתה ארוכה. למרות שה הכי קרוב אלי לא הקמתי בית עדין וזה שלא הצלחתי בזוגיות במשפחה מרגיש כאילו בכל זאת הוכחה לצלקות שעברתי. איך מצליחים לבנות הרי כל הסליחה חשובה ומשמעותית.מה קורה כשאין אם מי לפרוח.והשנים עוברות .
אנונימי, 8/9/2013 15:34
אל יאוש
אל יאוש!!! תמצאי את השליח בעולם הזה (מטפלת טובה)כדי לרפא את הפצע הכואב הזה ובע"ה תרגיש יותר טוב! אני בת40 היום וכותבת מניסיון אישי. הקב"ה ישלח לך ןלכל הזקוקים לכך אהבה אמיתית.
אנונימי, 8/9/2013 20:49
אין סוף סבלנות
תודה רבה על כל מילת עידוד. הלואי שאחרי 14 שנה בטיפול היתי מאמינה בקשרים קרובים. ישועות ה כהרף עין . ובחרתי לשמוח למרות שזה אתגר לא פשוט. נופלת קמה שוב ושוב ושוב. בתקווה שנמשיך לצמוח ושכל אחד יתקדם אמן
אנונימי, 19/9/2013 19:15
תחליפי מטפלת...
את צריכה לראות הבדל אחרי 14 שנה!
(7) מינדי, 8/9/2013 13:44
מעודד
ברכות למטפלת,נשמעת אשה מלאת אהבה ובעלת אמונה.אני שמחה שאת ב״ה בריאה ויש לך שמחת חיים. אם אפשר לפרסם את שמה של המטפלת שעוד אנשים יזכו לשמחת חיים.
(6) אור בהיר, 8/9/2013 12:39
מטלטל!
כאב וכבן
(5) נינה, 8/9/2013 12:32
מידע
מרגש; האם ניתן לקבל את השם ומס טל של המטפלת?
(4) מבינה את ליבך..., 8/9/2013 11:48
גם אני עברתי את התקופה השחורה הזו לא מעט זמן....עדין בתהליך ריפוי מה השם של תרפיסטית ?
(3) סיגלית, 8/9/2013 11:39
חזק ביותר
(2) חגי, 8/9/2013 11:01
כל הכבוד על הדרך שעברת
מעורר הערכה. שתהיה לך שנה טובה וגמר חתימה טובה.
(1) אנונימי, 8/9/2013 10:20
מאוד מרגש!