בכל נגן בכל מכשיר שמיועד להשמיע מוזיקה יש אפשרות של השמעת שירים אקראיים. לא משנה כמה נרצה ונקוה שיגיע השיר האהוב עלינו, השיר המעצבן שכבר נמאס עלול לצוץ שוב ושוב. הדבר דומה לחשיבה לא בררנית. צורת חשיבה שעלולה להשמיע לנו שירים טורדניים ואפילו הרסניים, אולם אין ביכולתנו להחליף לשיר אחר. היהדות לעומת זאת מלמדת שיש ביכולתנו לשלוט על המחשבות שלנו ולהחליט על מה לחשוב כמו שאנחנו מחליטים מה לעשות.

אם זה נשמע יותר מידי זֵן מכדי להיות יהדות, תנו מבט קצר בעשרת הדברות:

הדיבר הראשון דורש מאיתנו להאמין בא-לוהים ולחיות מתוך הכרה במציאות קיומו של א-ל אחד שברא ומקיים את היקום, ולוקח חלק פעיל בהיסטוריה האנושית. לכן, כשהנגן הפנימי שלנו מנגן את השיר "זה רק במקרה!" או את האופרה הפטאלית "קֵיי סֶרָה סֶרָה" – מה שיהיה יהיה, היהודי מונחה לבחור להאזין לשיר אחר, כמו למשל: "א-לוהים מנהל את העולם", "לא-לוהים יש תוכנית" או "העולם כולו בידיו".

הדיבר השני, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", מצווה עלינו לא להאמין בשום כוח אחר, כולל כוחות כלכליים או מדיניים. כשהנגן משמיע את השיר "אם יהיו צמצומים בחברה, אז יפטרו אותי", או "כל עוד אני מגוון את השקעותיי, אני בטוח", או "בלי סנקציות בינלאומיות נרחבות, איראן תמחק את ישראל מהמפה". היהודי מוזמן להאזין במקום זה למזמורים מהתורה: "וידעת היום והשבות אל לבבך: כי ה' הוא הא-לוהים... אין עוד".

הדיבר העשירי, "לא תחמוד", חל כולו על המחשבה. משמעותו היא לא לרצות מה שיש לאחרים. אנחנו יכולים לרצות בית כמו הבית של השכנים, אבל אם הנגן הפנימי מתגרה בנו שאנחנו חייבים להשיג את הבית של השכן או את אשתו או את יצירת האמנות המקסימה שהם קנו בטהיטי, עדיף שנכבה אותו, ונבחר במנגינה אחרת.

בחירה מודעת

למרבה הפלא, למעלה מ-10% מ-271 המצוות המעשיות לימינו, דורשות מאיתנו לבחור באופן מודע את המחשבות והרגשות שלנו. לדוגמא, המצווה לא לשנוא אחרים בלב (ויקרא יט, יח) אומרת שאפילו אם חבר לשעבר התייחס אלינו בנבזות, אסור לנו לטפח כלפיו שנאה בלב. אבל איך מסוגל הצד הפגוע למלא את משימתו אם הנגן הפנימי שלו מחריש את אוזניו ב"הוא העליב אותי"? הוא פשוט יכול להטביע את הפזמון ההרסני הזה בפזמונים הישנים והטובים: "הוא עושה את הטוב ביותר שביכולתו, עם הכלים שיש לו", "אני יכול/ה להתגבר על זה", ו"סלח לו א-לוהים, ובבקשה תסלח גם לי".

ה'שירים' שאנחנו שומעים לא משפיעים רק על מחשבותינו ורגשותינו, אלא אפילו על מעשינו

ה'שירים' שאנחנו שומעים לא משפיעים רק על מחשבותינו ורגשותינו, אלא אפילו על מעשינו. ידוע שחלק מהעלייה בשיעורי ההתאבדות של בני נוער בדור הזה, נזקפת לחובתם של שירים שמעודדים התאבדות. אז אם אתם לא רוצים לפגוע באחרים במילים, ולא לצעוק על בן/בת הזוג שלכם שגרם לכם להמתין חצי שעה, אתם צריכים להשתיק את השיר שמזדמזם לו שוב ושוב: "לא יאמן! בכלל לא אכפת לו ממני!" ובמקומו לבחור להשמיע בראש את "הבלאדה על מעשיו הטובים של בעלי (אשתי)!".

מצעד הפזמונים היהודי

כל יהודי חייב להכין רפרטואר מוזיקלי, אותו הוא יוכל להשמיע בכל פעם בה הוא מוצא את עצמו מסתחרר במחשבות ורגשות שליליים. עצבות, דאגה, ביקורתיות וכעס הם רק חלק מתחבולותיו של היצר הרע, האני הנמוך, שמנסה להסיט את האדם מהמסלול. אחד מפזמוניו החוזרים של היצר הרע הוא: "אין לי את מה שאני צריך". בכל פעם שאתם שומעים את השיר ההרסני הזה מתנגן בלבכם, לחצו על 'עצור', החליפו דיסק ונגנו במקומו אחד מהמקצבים העליזים הבאים.

  • "יש לי כל מה שאני צריך, ואת כל מה שיש לי אני צריך". זאת אומרת שאם אין לך X, אתה לא באמת זקוק ל-X. ואם יש לכם משהו כואב או מאתגר בחיים, זאת אומרת שאתם צריכים את הניסיון הזה בשביל הצמיחה הרוחנית שלכם.

  • "א-לוהים מנהל את העולם". השמיעו את השיר הזה בכל פעם שהתוכניות שלכם נכשלות או שרצונכם לא יצא אל הפועל או שאין לכם מושג למה משהו קרה.

  • "אני בוחר להתקרב ולהתחבר". הפזמון החוזר הזה צריך להתנגן ברקע במהלך כל האינטראקציות שלכם עם בני זוגכם, הוריכם, ילדיכם ואחיכם.

  • "צריך להתרחק כדי לראות את התמונה השלמה", זה שיר ערש רגוע.

  • "מה אני יכול/ה ללמוד מזה?" ישתיק את שירו של החלק השלילי שבנו, "למה א-לוהים עשה לי את זה?", ויהפוך כל התנסות לתועלת חיובית.

כל יהודי יכול להרכיב רשימת השמעה של שירים משני חיים כאלה. בפעם הבאה בה אתם לא זוכים לקידום, או שחבר מתנכר לכם, או שאתם מפסידים כסף, או שאתם נתקעים בפקק תנועה, אתם יכולים לבחור להשמיע את השיר שישמור על קור רוחכם ושביעות רצונכם, ועל האומץ שלכם.

להשמיע שיר אחר

לפני שמונה שנים התגלה אצלי סרטן. מחשבותיי התחילו מייד להיטשטש בערפל קודר ורעיל של דיכאון ופחד, והנגן הפנימי שלי התחיל להשמיע, "איזה אסון! איך יתכן שזה קרה לי?" ידעתי שמצב נפשי ירוד עלול להשפיע לרעה על סיכוייהם של חולי סרטן. לכן, התקשרתי לרב שלי ואמרתי, "יש לי סרטן. אני צריכה לעבוד על שמחה. החיים שלי תלויים בזה."

הרב שלי עזר לי לנסח את המוטו - שמבוסס על אחת מברכות השחר, שאני אומרת בכל בוקר - "יש לי כל מה שאני צריכה, ואת כל מה שיש לי אני צריכה". מבחינתי, משמעות הדבר הייתה שאם הייתי זקוקה עכשיו לבריאות טובה, אז היתה לי, משום שא-לוהים שאוהב אותי מנהל את העולם. ולכן, מובן שאני לא צריכה בריאות תקינה ברגע זה. משמעותו האישית של החלק השני - "את כל מה שיש לי אני צריכה" – הייתה, שאם יש לי גידול סרטני כרגע, זאת אומרת שאני זקוקה לגידול הזה בשביל מה שהוא יכול לקדם אותי מבחינה רוחנית, כדי להגיע לשלמות שלי.

ברגע שמצאתי את מילות השיר, "הורדתי" אותו לנגן הנפשי שלי, ויכולתי לבחור להשמיע אותו בתוך הסבב האינסופי בין מרפאות לבדיקה אחר בדיקה, כשישבתי בחדר ההמתנה של המחלקה האונקולוגית, וכשהובלתי באלונקה לחדר הניתוח. בכל רגע הייתי מודעת לאפשרות שלי לבחור: אני יכולה להקשיב לקול השלילי שהתאמץ למלא אותי בדיכאון ופחד, או להאזין ל"יש לי כל מה שאני צריכה, ואת כל מה שיש לי אני צריכה", שמילא אותי באמונה, ביטחון בא-לוהים ושמחה.

אשפי הפרסום יודעים ששווה להשקיע מיליונים כדי להשמיע ג'ינגל ברדיו מאות פעמים, משום שככל שאנחנו שומעים אותו יותר, כך גדלים הסיכויים שנשלוף את המוצר מהמדף. החלטתי שראפ הפחד ודאגה של היצר הרע אינו שונה משירים מלוכלכים שלא הייתי מוכנה לרדת ברמה ולשמוע, ובמקומו אני שמה בראש שלי את "יש לי כל מה שאני צריכה, ואת כל מה שיש לי אני צריכה" במצב של 'נגינה רצופה'. ואז, אפילו כששכבתי במיטת בית החולים, מחוברת לאינפוזיה, הלב שלי רקד לצלילי המוזיקה השמחה.

וכעת, בכל פעם שאני מוצאת את עצמי נרגזת, מתוחה או עצובה, אני מנסה לזכור ללחוץ על 'עצור' – אני בשליטה – ולבחור שיר אחר. אני לא מרשה לדי-ג'יי-היצר-הרע לבחור בשבילי שירים.