אהובה, בתי בת השמונה, חזרה מוטרדת מאוד מהקייטנה.

"כבר כמה פעמים שאני מנסה לעבור את מבחן השחייה במים העמוקים, ואני כל הזמן נכשלת! אני לא יכולה לסבול את זה יותר. זה השבוע האחרון של הקייטנה ואני חייבת לעבור את המבחן הזה לפני סוף החופש!"

"איזה חלק במבחן הכי קשה לך?" ביררתי.

"תנועות הרגליים שלי בסדר, גם תנועות הידיים, מה שקשה לי זה לשחות בריכה שלמה. אני מתחילה בכל הכוח, אבל באמצע הדרך אני מתעייפת. הבריכה ענקית ואנחנו חייבים לשחות את כולה הלוך ושוב!"

חשבתי על הבעיה ונתתי לה את העצה הפשוטה הבאה.

"כשאת מתחילה לשחות בריכה שלמה, תחשבי על משפט אחד: 'כמעט הגעתי... כמעט הגעתי... כמעט הגעתי.' ואז, כשאת מגיעה לסוף הבריכה, לפני שאת מסתובבת, תעצרי לרגע קטן, תסדירי את הנשימה ושוב תתחילי לחשוב: 'כמעט הגעתי', 'כמעט הגעתי', שוב ושוב."

השיטה מצאה חן בעיני אהובה והיא החליטה לנסות אותה.

למחרת היא חזרה הביתה קורנת כולה. "עשיתי את זה, עברתי את המבחן!"

כל מה שהיא הייתה צריכה כדי להתגבר על המכשול היה קצת עידוד עצמי. אהובה למדה להיות המאמנת האישית של עצמה.

בעצה שנתתי לה, היה מרכיב אחד בסיסי אך חשוב – לפעמים, כשאנחנו מסתכלים על המטרה הסופית שלנו, זה נראה לנו 'יותר מדי'. אנחנו מרגישים שהיא בלתי ניתנת להשגה ושאנחנו לא מסוגלים להגיע אליה. "אני צריך לשחות בריכות בגודל מפלצתי. בחיים אני לא אצליח לעשות את זה!" האימה מגודל המשימה מקרקעת אותנו.

אבל אם נפצל את האתגר לחלקים סבירים, עוד לפני שנשים לב כבר נגיע למטרה.

"זה לא שאני כזה חכם, אני פשוט נשאר עם הבעיות יותר זמן" – אלברט איינשטיין

נכנסנו לחודש אלול, החודש היהודי שבו אנחנו אמורים לשפר ולהיטיב את מצבנו הרוחני. אבל השינוי הזה קשה. המשימה להפוך את עצמנו לאדם שונה באמת, יכולה להיראות 'גדולה עלינו'.

הרב שלמה וולבה ז"ל, אחד מראשי תנועת המוסר והצמיחה הרוחנית בדור האחרון, לימד אותנו ששינוי הרגלים חייב להיות תהליך הדרגתי. עלינו להיזהר לא לקבל על עצמנו שום דבר שעלול להיות יותר ממה שאנחנו מסוגלים לעשות, משום שהחלק החומרי שבנו נכון תמיד להילחם בשינוי רוחני בכל האמצעים שברשותו. כדי לגבור על על נטיה זו, אנחנו חייבים ליצור שינויים שיעברו 'מתחת לרדאר', ולא יתגלו כשינויים משמעותיים.

אם אנחנו צומחים לאט ובהדרגה, הנטייה שלנו לעצלות נתפשת בלתי מוכנה, ואחרי כמה זמן אנחנו משיגים שינוי משמעותי.

כשמתעורר בנו רצון להשתנות, אנחנו חייבים לחשוב על תחום קטן בו אנחנו יכולים לצמוח. אם ניקח משהו גדול ודרסטי מדי, אז רוב הסיכויים שניכשל.

 לא נתכנן לפתוח ארגון חסד בסדר גודל ארצי, אלא נחליט לעשות מעשה חסד נוסף ליום. קיימים אלפי דברים קטנים שביכולתנו לשנות. מובן שבטווח הארוך המטרה שלנו היא להעלות את רמת או כמות השינוי, אבל אם אנחנו רוצים בכלל לשנות משהו, אנחנו חייבים להתחיל לאט.

אחרי הכל, החיים הם מבחן במים עמוקים.

אנחנו מתחילים את חיינו במים הרדודים, עם כמות מוגבלת של מבחנים והתמודדויות. אנחנו עדיין לא חייבים לדעת ממש לשחות – מספיק שנוכל לדשדש במים להנאתנו ונשפריץ סתם בשביל הכיף.

אבל כשאנחנו גדלים, האתגרים הופכים להיות קשים יותר, ואנחנו מגיעים למים העמוקים. אנחנו חייבים לשחות או לטבוע - אין דרך שלישית.

איך נלמד לשחות במים העמוקים והסוערים של החיים?

בכך שניקח את האתגרים במנות קטנות, ונהפוך להיות המאמנים של עצמנו. עלינו לומר לעצמנו, 'כמעט הגענו... הגענו עד לכאן, ואנחנו יכולים להגיע עד לסוף.'

וכמו אהובה, גם אנחנו יכולים לעבור את מבחן המים העמוקים. 'כמעט הגענו'.