רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

מה רע בלקלל?

ד׳ באייר ה׳תשע״א ד׳ באייר ה׳תשע״א 08/05/2011 | מאת הרב לייבי ברנהם

מחקר אוניברסיטאי מקיף מדווח שעל ידי קללות ניתן להתמודד בצורה טובה עם כאב וכעס. האם יש רע בכך?

דני שקע סוף סוף במיטתו בשתיים לפנות בוקר. הוא היה סחוט מיום קשה של כיסוח מדשאות תחת שמש קופחת, ארוחת ערב ותהליך השכבת שלושה ילדים קטנים לשינה, ולסיום שעות מול המחשב בלימוד קורסים אונליין. ברגע שהוא התחיל לשקוע אל תוך שינה ברוכה, הוא נזכר, "השארתי את הנייד על השיש ואני חייב לטעון אותו למחר".

בעודו מגשש את דרכו בבית האפל אל המטבח, נתקלה בוהן הרגל שלו בכיסא, שמישהו השאיר בחוסר אחריות באמצע הפרוזדור. גל חד של כאב זינק מכף רגלו עד לראשו, והתפוצץ איפשהו מעל לעינו השמאלית.

הכאב היה מענה, אבל הוא זכר את העצה הטובה שהוא קיבל. "#@^*&%" הוא התחיל לקלל שוב ושוב, והרגיש איך הכאב מתנקז. הוא שקע בתרגיל המטהר, והמשיך בקול קצת יותר רם. בשלב זה הכאב כבר כמעט נרגע, אבל פתאום הוא שמע מאחוריו קול: "אבא, למה אתה אומר מילים לא-יפות?"

איך הוא אמור להסביר לבת השבע שלו שזאת הייתה פשוט תרפיה? היא בטח לא תבין את ההיגיון שעומד מאחורי פסיכולוג מאוניברסיטת קלי, שהביע דעתו אחרי מחקר אינטנסיבי: "הייתי מציע לאנשים, אם הם מכאיבים לעצמם, לקלל." אין לה מושג על תריסר הביטאונים והפרסומים היוקרתיים שהיללו ושיבחו את פריצת הדרך החשובה שהביא מחקר זה - טיים, סיינטיפיק אמריקן, רויטרס, חדשות המדע, יו.אס ניוז ו-וורלד ריפורט – התועלת הרפואית שבקללות, זכתה לקונצנזוס עולמי.

צעקת הקללות החביבות עליהם אפשרה להם להחזיק את ידיהם במים הקרח 40 שניות יותר, ולחוש פחות כאב, פחד ולחץ

המחקר כלל קבוצת תלמידי קולג' שהניחו את ידיהם במי קרח, כדי לבדוק כיצד הם עומדים בכאב. כשאפשרו להם לצעוק את הקללות החביבות עליהם, הם הצליחו להחזיק את ידיהם במים הקפואים 40 שניות יותר, ודווחו על פחות כאב, פחד ולחץ ממה שהם הרגישו בניסוי הזהה נטול הקללות. מעניין לדעת שנשים הגיבו טוב יותר לקללות מאשר גברים. הבדל שכפי שמתרץ המחקר, נובע מכך שגברים מקללים יותר מנשים, מה שפוגם בכושר הריפוי של הקללות.

על סמך ההשערה הזאת, אמר סטיבן פינקר, פסיכולוג מהארוורד: "זוהי אחת הסיבות שבגללה אני חושב שאנשים לא צריכים להגזים בניבולי פה. לא בגלל שאני מתחסד, אלא משום שזה מקהה את כוחן של הקללות כשאתה זקוק להן. שמור אותן רק למקרים הנכונים."

מחקר מי הקרח מבוסס על ההנחה המוקדמת, שמבחינה מוסרית אין כל רע או נזק במילים גסות. אני משוכנע שהיינו יכולים לעשות מחקרים שהיו מעידים שאנשים ששוברים אגרטלי קריסטל על הקיר או שסוטרים על פני אחרים, חשים פחות כאב כשהם מכניסים את ידיהם למי קרח. אבל אנחנו לא עושים זאת, משום שלכולנו ברור שזה מזיק.

האם יש רע בלקלל?

על פי המחשבה היהודית, מילים הן לא רק 'סתם מילים', הן התמצית שלנו. כשהתורה מתארת שא-לוהים נפח נשמה באדם, תרגום אונקלוס – תרגום בסיסי שמתרגם ומבאר את התורה – כותב: "ונפח באפוהי... נפש ממללא" – א-לוהים נפח באפו רוח של דיבור, הדבר שמבדיל ומייחד אותנו מיתר בעלי החיים. דרך הדיבור אנחנו יכולים לבטא את צלם הא-לוהים שבנו.

הדיבור יכול לרומם אותנו אל הנעלה והא-לוהי, או להשפיל אותנו אל המאוס והמנוול

עם זאת, ככל שכוח מסוים יכול לרומם אותנו, כך הוא יכול גם להוריד אותנו. הדיבור יכול לרומם אותנו אל הנעלה והא-לוהי, או להשפיל אותנו אל המאוס והמנוול, נמוך יותר מבעלי החיים, שלעולם אינם מבזים את עצמם (לא סתם קוראים לקללות ניבולי פה). כשאדם מוציא מפיו קללות, הוא משתמש במילים עוצמתיות, כפי שאנו רואים באפקט הפחתת הכאב שיש להן. אבל האם הן שייכות לכל אותם דברים שגורמים לנו להרגיש טוב, אבל מזיקים לנו? האם המילים האלה מרוממות או משפילות אותנו?

מילים שהן גסות עבור ילדים נשארות מילים גסות למבוגרים. עדיין יש להן את אותן הקונוטציות המלוכלכות, רמזים מלוכלכים ומסר בסיסי. כשאדם מקלל, הוא משפיל את עצמו דרך ניצולה השלילי והכפשתה של המתנה הנפלאה ביותר שקיבלנו - הנשמה שלנו, כוח הדיבור.

המלה פֶּה והמלה פֹּה, נכתבות באותו האופן ומנוקדות בצורה שונה. אם נרצה לדעת מה מקומו הרוחני של האדם, כל מה שעלינו לעשות הוא לבדוק מה יוצא מפיו. הרב משה שפירא, אחד מגדולי התורה בירושלים, מציין ששפתיים הן החלק היחיד בגוף שבו העור הפנימי פונה החוצה. זהו השער שדרכו תוכל לגלות כיצד נראית פנימיותו של הזולת.

שליטה בכעס

שנית, ליהדות יש גישה שונה מאוד להתמודדות עם כעס או כאב. התלמוד אומר לנו "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" (שבת קה, ב). חכמינו ז"ל מסבירים שכאשר אנחנו מגיבים בצורה שלילית לכעס, אנחנו נשמעים לחלק ההרסני בנפש שלנו במקום להתעלם ממנו. בכל פעם שאנחנו שומעים בקולו, הוא מתחזק מעט, עד שהוא מסוגל להביא אותנו לבצע מעשים שמעולם לא חלמנו לעשות, כמו עבודה זרה.

הדרך הבריאה יותר להתמודד עם תסכול וכאב היא ללמוד לשלוט בעצמנו ולהרגיע את עצמנו בצורה שלא תבייש אותנו מול בת השבע שלנו. במקום לקלל כשמקבלים מכה בבוהן, אנחנו יכולים לשנות את מחרוזת התארים/שמות העצם, להצהרה חוזרת, כגון: "אני יותר חזק מזה", ולהתמקד בכוח השליטה העצמית שלנו במקום בכאב. נשימה עמוקה ואיטית וטכניקות ריכוז/דמיון ממוקד, יכולות לעזור לנו למקד את מחשבותינו מעבר לכאב.

תלמיד של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, אחד מגדולי מנהיגי יהדות אמריקה במאה ה-20, סגר בטעות את דלת הרכב על ידו של הרב. הרב לא הוציא הגה מפיו, כדי שהבחור לא יגלה מה הוא עשה, דבר שודאי היה מזעזע ומייסר אותו.

משום מה, צורת תגובה זאת לכאב, נראית הרבה יותר מתקדמת על ציר האבולוציה, מאשר רצף צרחות של מילים שמקומן בפח האשפה.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן