אנשים עושים דברים מוזרים בשם המסורת, כמו תה עם עוגיות למשל, או כבישים מרוצפים. ליד הבית שלי יש יישוב קטן שבשם המסורת משאיר את כביש הגישה אליו כדרך עפר וחצץ. אמנם יש להם מספיק כספי מיסים כדי לשטוח עליו אספלט, אבל המצב נשאר כך, אולי בשביל תנועת סוסים ועגלות ואולי סתם לשם המסורת.

לפעמים מסורת כזאת עולה ביוקר. כך למשל נסיעה בדרך הזאת בימות הקיץ מעלה ענני אבק ומעיפה אבנים לכל עבר, ובכל פעם שיורד גשם חזק, מייד נוצרות בה גומות רחבות דיין לאכלס ברווח משפחה בת ארבע נפשות. בחורף האחרון נכנסתי לגומה כזאת, מה שגרם לפגיעה נוראית בצמיג, שכפי שהובהר לי הפך לפצצת זמן מתקתקת. התקשרתי למוסך והודעתי שאני מגיע להחלפת צמיג, אולם חוקי מרפי אותתו לי שהתהליך לא עומד להיות פשוט. במרחק קילומטר-שניים מהמוסך, הצמיג התפוצץ.

יצאתי מהמכונית כדי להחליף את הצמיג, ומייד הוכיתי במשבי רוח מקפיאים ובטמפרטורה צוננת מאוד. ברשותי היו רק כלי העבודה שקיבלתי בחינם עם הרכב, אבל כמו באיכות סינית – הם עבדו רק באופן תיאורטי. אחרי 15 דקות של עבודה יגעה, התייסרתי מכאבים. מכיוון שציפיתי לנסיעה רגועה למוסך, לא לבשתי בגדים המתאימים להתמודדות עם איתני הטבע. כל הגוף שלי קפא, והידיים היו במצב הכי גרוע - משום שהן אחזו בכלי המתכת שסירבו לצבור אפילו קורטוב של חום.

פתאום שמעתי שמישהו צופר לי. הסתובבתי וראיתי אישה בגיל העמידה שנוהגת ברכב חדש. היא נופפה אליי משהו וצעקה, "רוצה את הכפפות האלה?"

לא היה לי נעים לקחת ממנה את הכפפות, אז עניתי לה כמקובל, "תודה, אני בסדר".

היא לא קיבלה את הסירוב בפשטות. "הן של הבן שלי, הן כבר לא מתאימות לו. ראיתי אותך כאן אז חזרתי הביתה מייד והבאתי אותן. בבקשה קח אותן".

היא לא רק שמה לב שאני, אדם זר לה לחלוטין, ודאי קופא, אלא התאמצה לטפל בזה באופן מעשי

זה היה משכנע. ניגשתי אל המכונית, הרעפתי עליה תודות וברכות, לקחתי את הכפפות והמשכתי להודות לה כל הדרך עד שהיא נעלמה מראייתי. לא רק שהכפפות חיממו את ידיי עד שהתקנתי אל הגלגל הרזרבי, המעשה שלה חימם את לבי במשך כל השבוע הבא.

כל כך התפעלתי ממה שהאישה הזאת עשתה. לא רק שהיא שמה לב לכך שאני, אדם זר לחלוטין, ודאי קופא, אלא היא התאמצה לטפל בזה באופן מעשי. עשרות מכוניות עברו בלי שאף אחת תעצור להציע יד עוזרת, אבל האישה הזאת הייתה מספיק רגישה לחוש שבשלב זה אני ודאי סובל מאוד, ולמצוא את הדרך הטובה ביותר לפתור זאת. היא יכלה לעצור ולהציע לי כפפות, ואני ודאי הייתי מסרב, והיא הייתה יכולה להמשיך לנסוע לדרכה מתוך ידיעה שהיא לפחות ניסתה לעזור. אבל היא שיערה מראש שאני אסרב, לכן עשתה צעד נוסף, חזרה הביתה להביא את הכפפות בלי לשאול, ואז הציגה בפניי את הכפפות בדרך שלא יכולתי לסרב.

האישה הזאת הייתה מומחית בביצוע מ.ח.א – מעשי חסד אקראיים. מעשים מעין אלה הם מהצורות הטובות ביותר של חסד, משום שהם בלתי צפויים ופעמים רבות מגיעים בדיוק כשהאנשים זקוקים להם ביותר.

בני אדם שעושים מ.ח.א הם אנשים מיוחדים, משום שהם מבחינים בצרכים שרבים אחרים כלל לא רואים. ברגישות המיוחדת שלהם, הם דרוכים תמיד למצוא הזדמנות להיטיב.

יש אנשים שמגיעים בבוקר סתמי רק כדי להקשיב לידיד/ה שעובר/ת תהליך גירושין לא קל, ומביאים איתם תרמוס עם שוקו חם וצלחת עוגיות. אלה האנשים שמציעים לצאת עם הילדים של השכנים, חודשיים אחרי שנולד להם תינוק חדש, כשכל הידיים העוזרות נעלמו כבר מזמן, והקושי שבהתמודדות עם ילד נוסף מתגלה. הם אלה שדואגים לתת המון תשומת לב מיוחדת לאחד החברים של בנם, זה שהם יודעים שאינו זוכה לתשומת לב בבית.

דרך קיצור למ.ח.א

קיים קיצור דרך שיוכל לצרף את כולנו לסגל המובחר של עושי מ.ח.א. נוכל לעשות מעשה חסד אקראי עם כל אדם, כמעט בכל זמן, אם פשוט נחמיא לו או לבני משפחתו. על פי מחקר חדשני, אנחנו חיים בעולם שבו על כל אמירה חיובית אחת, נאמרות 20 הערות שליליות. מחמאות הן מים שמרעננים צמחים קמלים ומעוררים לבבות יגעים. כשאנחנו פוגשים מישהו בקניות, בבית הכנסת, באסיפת הורים או בכל מקום אחר, תמיד נוכל לחשוב על משהו נחמד לומר לו.

מחמאות הן מים שמרעננים צמחים קמלים ומעוררים לבבות יגעים

"הבת שלך עשתה אצלנו בייביסיטר בשבוע שעבר, ומה אני אגיד לך, היא כזאת תוססת! הילדים ממש אהבו אותה!"

"ראיתי את בגד התינוקות שנתתם לרחל, הוא מקסים!"

"בעלך כל כך פעיל בקהילה, הוא באמת אדם מיוחד!"

"עניבה נחמדה!"

מי לא אוהב אנשים שתמיד יש להם מילה טובה לכל אחד? אנשים כאלה הם כמו אוטו-גלידה – כולם מתרגשים לראות אותם! למען האמת, גיליתי שקיים יתרון נוסף בלתת מחמאות לאנשים, זה מכניס אותי למצב רוח טוב. אחרי שאני אומר להורים איך שהילד שלהם היה מנומס ונדיב, ורואה כמה הם מעריכים את המידע; כשאני רואה שזה פשוטו כמשמעו מאיר את פניהם, איך אפשר שלא לשמוח.

אנחנו חיים בעולם שבו נראה לפעמים שהחושך מכסה כל פינה. וכשנראה שהעולם הולך ומחשיך, עלינו לעשות כל מה שביכולתנו כדי להאיר אותו מחדש. היום יותר מתמיד, אנחנו זקוקים למ.ח.א.