גם אלה שלא מאמינים בניסים מודים בטבעו המופלא של "פרי הפלא". לפרי הקטן והאדום קיימת השפעה מדהימה על בלוטות הטעם האנושיות. אחרי שאוכלים פרי קטן אחד, כל מאכל חמוץ, כגון חומץ או ירקות כבושים, יזוהה על ידי בלוטות הטעם כמתוק במשך חצי שעה עד שעתיים. במאמר בניו-יורק טיימס, מתוארות תגובות פולחניות לפרי. "מסיבות טריפ-טעם" הפכו למקובלות בין חסידי הקולינאריות שרוצים לשפר את חווייתם הגסטרונומית, אפילו אם גם רק למשך מסיבה קצרה.

ממתיק ה"וילי וונקה", הוא למעשה צמח גרגרים (berry) ממזרח אפריקה, המכיל שרשרת פחמימות בשם מירקולין, אשר נקשרת עם הלשון וממתיקה כל דבר חומצי שבא בעקבותיה ומעדנת מרירות. מישהו רוצה להתכבד בכוס לימונדה, לגימת וודקה או כפית חרדל?

פרי הפלא הוא תרופת הפלא למרירות. אין פלא שאנשים משלמים סכומים נכבדים כדי להשיג את הגרגרים האלה, ובל נשכח שכל פרי זעיר שכזה עולה שני דולר או יותר.

עם זאת, אנחנו יכולים ללמוד מפרי הפלא הרבה יותר מאשר איך להפיק הנאה גדולה יותר מהטקילה שלנו, משום שלכל דבר גשמי שקיים בעולם הזה יש מקבילה רוחנית - ופרי הפלא אינו יוצא דופן.

לחברתי שרה יש ילד בעל מום קשה שמאושפז לעתים קרובות בטיפול נמרץ ילדים. כשאני משוחחת אתה, היא תמיד חיובית. כשהיא שוהה בבית החולים, היא מתמקדת בכך שבני אדם אחרים לומדים הרבה מהמצב בו נתון הבן שלה.

שרה נוטלת מנות רוחניות של פרי הפלא לפני כל אחד מאשפוזיו של בנה

"היום מישהו למד להיות יותר רגיש לצרכיהם של ילדים מוגבלים", היא אומרת לי, או "סוף סוף הרופא הראשי הבין שהילד שלי יכול לתקשר בדרך הייחודית לו. הוא רואה שלחייו של בני יש ערך." היא מחפשת אחר טעמים קטנים ומתוקים כאלה, במקום להניח לבוגדנותה של המרירות להפיח את להבות חייה לשריפה של ממש.

אפשר לראות ששרה נוטלת מנות רוחניות של פרי הפלא לפני כל אחד מאשפוזיו של בנה. היא אוספת את כל הלימונים שאינם מפסיקים לנשור מהעץ שלה, ומכינה מהם לימונדה.

זה לא קל. משך השפעתו של פרי הפלא מוגבל. צריכים להמשיך וללקט את הפירות בלי הפסקה.

אבל אנשים עושים את זה.

קחו לדוגמא חברה אחרת שלי, שבעלה עבר שבץ מוחי.

"למדתי להעריך אותו אפילו יותר", היא אומרת, "כמה טוב לי שכל חיי זכיתי באהבתו, וכעת יש לי הזדמנות להשיב לו אהבה ללא תנאים. זה עזר לי להפוך לאדם שלא העליתי בדעתי שאני יכולה להיות."

ומה עם כל אותם אנשים שהקימו ארגוני צדקה וקרנות לאותם העניינים שגרמו להם כאב כה רב בחייהם? אני מתפעלת מהם.

פירות פלא מבשילים סביבנו.

מעניין שהסינספלום דולציפיקום (Synsepalum dulcificum) המכונה גם פרי הפלא, אינו מרשים במיוחד בטעמו. זהו פרי קשה בעל טעם סתמי, שממתיק את הפה רק כשהוא בא במגע עם מאכלים עזי טעם.

וכך גם מקבילתו הרוחנית.

אין ספק שחייל המשליך את עצמו על רימון-יד כדי להציל את חבריו, משקף את ערכיו הפנימיים, ומגלה שהוא בנה את עצמו לחוסר אנוכיות. אולם, בעיני המתבונן מן הצד לפני אותו מעשה גבורה, החייל היה יכול להיראות כאדם פשוט למדיי. פרי הפלא מביא את ההשפעה הרצויה רק אחרי שאוכלים אותו. רק כשפרי הפלא הרוחני עומד מול נסיבות מרות, הוא יכול לגלות את טעמו. אבל הזרעים נטמנו זמן רב קודם.

משתתפים ב"מסיבות טריפ-טעם" טועמים כל מיני מאכלים שבדרך כל הם שומרים מהם מרחק בריא. תמצית טבק וצ'ילי אדום, אינם מהווים אתגר ללשון המטושטשת תחת השפעתו של פרי הפלא.

אנחנו יכולים להגיע למידות דומות של תעוזה עם פרי הפלא הרוחני, ולשנות את תובנותינו אפילו לגבי המצבים הצורבים ביותר.

אם נחזק את אמונתנו שיש סיבה לכל דבר, אולי יהיו לנו כלים טובים יותר להתמודד עם צרה, שלא תבוא

אם נחזק את מאגרינו הרגשיים לפני שהמרירות מכה בנו, אולי נוכל לפטור מה שנראה כפגיעה אישית בנו בתור 'היה לו יום רע', ולא לאפשר לפגיעה להישמע בעולם כולו ולפתוח במסע נקמה רב דורות.

אם נחזק את אמונתנו שיש סיבה לכל דבר, אולי יהיו לנו כלים טובים יותר להתמודד עם כל צרה, שלא תבוא. יתכן שנוכל אפילו לטשטש את מרירות הסבל בסכרין הדברים החדשים שנלמד - כמו אהבה וצמיחה פנימית.

ואם נתחזק באמונתנו באלוקים, אולי נוכל לסמוך עליו באמת שהוא ימתיק את הרגעים המרים בחיינו.

פרי הפלא הוא יותר מגרגר מזרח אפריקאי. הוא מחכה אצלנו בגינה שנלקט אותו.