לטיול בן שבוע באירופה, לקחתי איתי תיק עור חום ובלוי, ובתוכו שני סוודרים, שלוש חולצות גולף, צעיף וכיסויי אוזניים, ושום דבר לא חסר לי לחופשה אירופית נפלאה.

כמה שנים קודם לכן נסעתי לחו"ל לארבעה חודשים, עם אותו תיק חום בדיוק. ולמרבה הפלא, גם בטיול הארוך ההוא, לא חסר לי כלום.

בשבוע שעבר, כשעברתי עם התיק שלי במהירות את תהליך הביקורת בנמל התעופה, התפעל הבודק הבטחוני - "איך את נוסעת עם כל כך מעט מטען?"

למזלי אני נוסעת די הרבה, ודבר אחד אני יודעת בבירור: תיק נסיעות גדול אינו ערובה להנאה – לא בצפון תאילנד, לא במערב אפריקה ולא בדרום אמריקה. ואני ממש לא מעוניינת לבזבז שום חלק מהנסיעה שלי בסחיבות וגרירות. אני רוצה לקום וללכת בקלות, ואם בא לי, לשנות מסלול – במהירות. לכן אני משאירה מאחור כל מה שרק ניתן.

העיקרון הוא לזכור את המטרה. כשאני בחופשה, זה בדרך כלל אחרי שהשקעתי המון כסף וזמן יקר, כדי להגיע למקום חדש, ואני רוצה לנצל כל רגע אפשרי. אני רוצה להיות מאורגנת מבחינה נפשית – אני רוצה שתשומת הלב שלי תפנה כלפי חוץ, אל הארכיטקטורה, האמנות או יופיו של הטבע שמקיף אותי; אני רוצה לפגוש בני אדם חדשים; אני רוצה לחשוב... וכדי שאוכל לעשות את כל הדברים האלה, אני חייבת להרגיש חופשייה ונטולת עול, ולבזבז מה שפחות זמן במלון כדי לבחור בגדים, לעצב תסרוקות או אפילו להסתכל במראה – על עצמי.

לשם כך, אני משלימה מראש עם העובדה שלא יהיו לי תריסר אפשרויות שונות לבחירת צבע החולצה. ולכן איני זקוקה גם לתריסר מערכות איפור שיתאימו לתריסר מערכות הבגדים שאיני נושאת עמי, וכמובן איני זקוקה לציוד כדי לעצב את השיער לשש תסרוקות שיתאימו לאותם בגדים. אני יודעת שכל מה שאני צריכה באמת הוא מלתחה מינימלית, מראה פשוט, וגישה חיובית.

ככל שנסחב איתנו פחות "מטען", יהיה לנו קל יותר לראות את העולם שסביבנו – לראות איפה אנחנו יכולים להועיל והיכן זקוקים לנו

מעניין, שאותם קווים מנחים לחופשה מוצלחת, מתאימים לא פחות ככלים לחיים טובים בבית. ככל שנסחב איתנו פחות "מטען", ככה יהיה לנו קל יותר לראות את העולם שסביבנו – לראות איפה אנחנו יכולים להועיל והיכן זקוקים לנו. ככל שנבזבז יותר זמן על התפלשות בשיקולים מה ללבוש ומה לאכול, יהיה לנו פחות זמן לגלות את הייחודיות ואת ההתנסויות החדשות שביום החדש שלפנינו.

מספרים על קבוצת תיירים שביקרה את החפץ חיים - מענקי הרוח של המאה ה-20 – והופתעה לגלות את עליבות חדר מגוריו של הרב הגדול.

"הרב", הם שאלו אותו, "איפה הרהיטים שלך?"

"ואיפה שלכם? השיב הרב בשאלה.

"כאן אין לנו רהיטים", הם ענו, "אנחנו רק תיירים...".

הוא חייך ואמר "גם אני".

למרות שלא כל כך סביר שמי מאיתנו יבחר לחיות בלי רהיטים, בכל זאת כדאי שנפנים את מוסר ההשכל. העיקר בחיים אינו להשיג יותר ויותר מבחינה חומרית. אמנם יש דברים שנחוצים כדי לחיות – מזון, בגדים, קורת גג – אבל בשלב כלשהו, יש לנו מספיק מהם, ואחר כך נהיה לנו יותר ממספיק – וזה מכביד עלינו. אנחנו קונים דברים ומעמיסים בהם את הבתים שלנו, כי אנחנו חושבים שהם ישפרו את חיינו – אבל כשאנחנו מתעסקים בלנקות ולשמור עליהם, בלדבר עליהם ולתקן אותם, אנחנו מגלים שהדברים האלה גוזלים את זמננו ומונעים מאיתנו להגיע אל עיקר החיים ומשמעותם.

הדבר דומה גם לגבי התמקדות בעצמנו – נפלא להיראות בריאים ונאים, אבל בנקודה כלשהי הדאגה למראה החיצוני שלנו מאפילה על החיים עצמם.

קל לשלוט על כמות החפצים שאני לוקחת איתי לנסיעה – פשוט, כל מה שנכנס למזוודת העור החומה והבלויה שלי, ולא יותר. הרבה יותר קשה להציב גבולות סביב מה שיש לי, מה שאני מחזיקה ומה שאני אוספת, כשאני לא בנסיעה. הרבה יותר קשה לומר 'לא' לטריוויאלי לטובת הנשגב, או אפילו לדעת מהו הנשגב, כשאני לא במוזיאון אמנות עולמי, בגרנד-קניון או בכותל.

אבל אותם כללים בסיסיים חלים עלינו גם כשאנחנו בבית. לבחור כמה מערכות בגדים טובות, את הפעילויות החשובות ביותר וגישה חיובית – ואת כל השאר להשאיר מאחור. את המזוודה החומה אני שומרת קרוב אליי בארון, כדי שתזכיר לי לכמה מעט אנחנו זקוקים באמת, כדי להיות מאושרים.