הרבנית פייגה היקרה,
בשנים האחרונות נהייתי חסיד של 'רק אתה יכול לעזור לעצמך' כדרך להגיע מהתנהלות כעוסה לרמות גבוהות יותר של אושר וביטחון עצמי. עברתי בסערה על כל ספר "עשה זאת בעצמך", קראתי באתרי אינטרנט, הקשבתי למדריכים רוחניים ושוחחתי עם חברים על תובנות אישיות ועצות. ניסיתי להקשיב לקול הפנימי שלי, להיות אדם טוב יותר, לצמוח ברוחניות, לשבור הרגלים... אבל זה לא הולך.
נראה לי שאני פשוט לא מתקדם! אני צריך לטפל בו זמנית במיליון תחומים, כשהתפתחות האישיות, מטרות בקריירה, ומערכות יחסים טובות יותר הן רק חלק קטן מהם. קשה לי מאוד לשבור הרגלים, ואני מרגיש כאילו קיים נתק רציני בין הידע שצברתי לבין יכולתי לתרגם אותו להתנהגות.
כל החיים אומרים לנו: "תהיו הכי טובים שאתם יכולים", אבל אני פשוט לא יודע איך לעשות את זה.
שלך,
א.ר.ג
הרבנית טוורסקי משיבה:
קורא יקר, ההתמודדות שלך אינה חריגה או יוצאת דופן כלל. קשה מאוד לשנות או לשבור הרגלים ישנים ודפוסי התנהגות. רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, אמר שאין קול חזק יותר מקול שבירתה של מידה אחת. עם זאת, יש גם חדשות טובות – כוח הרצון האנושי, אם מעוררים אותו, יכול להיות חזק יותר מכוחו של ההרגל.
כוח הרצון האנושי יכול להיות חזק יותר מכוחו של ההרגל
אין כל ספק שחיפושך אחר ידע ומידע הוא התחלה טובה, שמעידה עד כמה אתה מעריך את חשיבותה של הצמיחה האישית. חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שכל אחד מאיתנו הגיע לעולם לקוי וחסר בכמה היבטים של הווייתו. משימת חיינו היא לזהות את התחומים האלה, ולפעול לתיקונם.
יש בדיחה על גנן שעמל וטרח לגדל גינה יפה, וכשסיים הזמין את הכומר שלו לחזות בפרי עמלו. הכומר התפעל מאוד כשראה את הגן הירוק, וקרא "וואו, איזה יופי ברא כאן א-לוהים!" – "היית צריך לראות", השיב לו הגנן, "מה היה כאן כשא-לוהים טיפל בשטח לבד..." מובן שא-לוהים מספק לנו את חומרי הגלם – את הזרעים, את פוטנציאל האישיות והאופי – אולם תפקידנו הוא לעבד ולהניב מעצמנו את המיטב. התהליך אינו מתרחש בצעדי ענק אלא בהתקדמות איטית, בצעדים קטנים. לפעמים, הפסיעות כמעט ולא מורגשות, אבל השינוי המצטבר עם הזמן ברור וניכר ללא כל ספק.
במקום להתייחס לעצמך בביקורתיות, שים לב וציין אפילו את ההתקדמות הקטנה ביותר לכיוון הנכון. יתכן שבהתחלה תגיב רק פעם אחת מתוך עשרים בצורה שקולה ורצויה. יתכן שאתה עדיין רחוק ממטרתך, אבל אל תשכח שאין דבר המעודד יותר הצלחה מאשר הצלחה. דע, שאם אתה מסוגל לעשות את זה פעם אחת, אתה מסוגל לעשות את זה פעמים רבות. זכור שלמצב אחד שטופל נהדר - כלומר, שליטה בכעס, בקנאה, הימנעות מהתקפה מילולית, סליחה וכו' – קיימת השפעה בעלת טווח תהודה רחב, שמשפיע על העבר, ההווה והעתיד. אמנם יתכן שאתה עצמך לעולם לא תבחין בהשפעה הזאת, אולם היא בכל זאת מטלטלת את היקום.
שליטה עצמית
שושנה עסקה כל היום בניקוי הבית, סידורו וטיפול בפינות שזמן רב לא זכו לתשומת ליבה. על פניה ריחף חיוך כשדמיינה לעצמה את תגובתו המופתעת והשמחה של בעלה. באותה התלהבות היא טרחה והכינה עבורו מטעמים שהיא יודעת שהוא מאוד אוהב. אולם, בסופו של דבר אריה נכנס לבית בלי לשים לב לשום דבר, אמר שהוא לא רעב, לקח את העיתון ולפחות מבחינה מעשית, התנתק והפך לא קיים.
לא היה כאן ניסיון שקול ומרושע להעליב אותה. זה לא קשור אליה, אלא אליו
שושנה נפגעה עמוקות וכמעט נכנסה למצב-קרבן-עצמי. ברגע האחרון היא עצרה את עצמה והקשיבה לקול הפנימי שלה, לחוכמתה הטבעית שטענה שזה לא קשור אליה. לא היה כאן ניסיון זדוני ומרושע להעליב אותה. התנהגותו של בעלה בכלל לא קשורה אליה, אלא אליו. משהו לא בסדר איתו - או שמשהו קרה בעבודה, או שהוא לא מרגיש טוב וכו'...
שושנה לא הגיבה באופן רפלקסיבי בהערות שנונות ועוקצניות כרגיל, אלא ניגשה אל אריה מתוך הבנה ודאגה. שליטתה העצמית העניקה לו את הביטחון לו היה זקוק כדי לשתף אותה במה שעובר עליו. במקום שהמצב יתדרדר, ירחיק ביניהם ויותיר אחריו נשמות פגועות ומצולקות, שושנה ואריה התקרבו זה אל זה, וכל המשפחה יצאה נשכרת. מעשה קטן לכאורה של שליטה עצמית וויתור על האגו, לא רק מנע סכסוך הרסני, אלא הגביר את האהבה בבית.
מצבים מתסכלים כמו פקק תנועה, תור אינסופי בקופה, מחותנים שבוחנים את הגבולות שלנו, בני זוג וילדים שדורכים לנו על היבלות – אינם אלא הזדמנויות. ולמרות שהן לא מבשרות על בואן בכותרות ענק, הן ללא כל ספק מתאימות לאמירתו ההיסטורית של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות". אילו יכולנו לקבל משקפיים רוחניים ולראות דרכם את העוצמה הרבה שמשתחררת ממעשינו, היינו מבינים שהשלכותיו של כל מעשה שאנחנו עושים, קטן ככל שיהיה, אדירות. כל רגע בחיים מציג בפנינו הזדמנויות, ועלינו להיות נכונים ודרוכים ולהשקיע מאמצים שקולים, כדי לטפל בהן בצורה מועילה ובונה. שביעות הרצון הגדולה ביותר ותחושות המימוש וההצלחה מתעוררות כשאנחנו מצליחים לשלוט בעצמנו, כשאנחנו מצליחים לבחור את הבחירה הנכונה. חכמים לימדו אותנו שהעולם קיים בזכות אלה שנוצרים את לשונם בזמן ריב ומדון.
יענק'לה, נכדי בן השלוש, אחז בעגלת אחותו הקטנה ויצא עם אמו לטיול קצר. אמא של יענק'לה יודעת שלפעמים הוא מתחיל "לרחף", ולכן, כשהתקרבו לצומת היא הזהירה אותו מהתנועה הסואנת. מאוחר יותר, כשהיא ראתה שהוא מתחיל לאבד סבלנות, היא ביקשה ממנו לשים לב למה שהוא עושה. יענק'לה התעצבן מכל ההוראות של אמא שלו, ואמר בכעס, "אמא, את כל הזמן אומרת לי מה לעשות ומה לא לעשות. תעזבי אותי! אני רוצה לעשות מה שאני רוצה לעשות ולא מה שאת רוצה שאני אעשה!"
ברמה בסיסית אם כי מורכבת, כולנו מתנגדים לקבלת מרות. אנחנו רוצים לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות. כל צמיחה אישית דורשת ריסון והכנעה של האגו שלנו, והשלטת החלק הטוב והרוחני יותר שבנו.
כולנו יכולים לטפס על הסולם המפורסם שרגליו ניצבות על הקרקע וראשו מגיע לשמים, שלב אחד בכל פעם. כל שאנו צריכים לעשות הוא להפעיל את מה שמייחד אותנו בתור בני אדם – רצון, בחירה וסבלנות.
בהצלחה!
(5) עבאס עבאס, 16/9/2013 17:01
פשוט או מסובך או כך כך,
כשיהיה חשוב לי לרצות כמו רצוני בלשתות מיים ומעבר לנשום אוויר ומעבר,להרגיש טוב ומעבר הכי חשוב לי בחיים ומעבר לשאול את עצמי מה האמת המוחלטת גם שאני מגיע לאמת המוחלטת לשאול האם באמת אני הגעתי לאמת המוחלטת? והכול אפשרי . כשאני לא יכול יותר לחשוב זה הזמן לעשות. גם לישון עשיה גם ללכת עשיה גם כל מה שעולה לי בראש עשיה לתת מנוחה למסכן שחי בשקר הוא הופתע לא רגיל יקבל הרגל מהנותן לו להתרגל
(4) , 7/10/2010 20:51
לאנונימית שכותבת המון וניסתה לקצר...
ריגשת אותי. אני בטוחה שתצליחי, עדכני גם אותי. תודה.
(3) אנונימי, 29/8/2010 19:50
המשך- סליחה על אורך התגובה, ניסיתי לקצר
ושוב התחלתי להסביר לעצמי מה עלי לעשות כדי להשתפר- עד שפתאום הרגשתי משו שכבר חזר בי הרבה פעמים אבל כל פעם הושתק-את חייבת להתפלל- זה לא יעזור לך לסמוך על עצמך- את צריכה פרטנר למסע הזה- תני לו להכנס!זה קשה וזה מוריד את השליטה,אבל לבד לעולם לא תצליחי- והוא , הוא פה-רק מחכה שתבקשי- שתיתני לו לעזור! אז למה את כזו קשה??למה את נועלת את עצמך מזה?רוצה סמכות בלעדית על התהליך?,לא לא-זה לא ילך ככה. ופתאום משהו עצום השתחרר!אני אפילו לא יודעת איך להסביר לך את זה,אבל זאת הייתה הרגשה מדהימה-הושתי את היד למעלה-ואמרתי לה' אני רוצה אבל לא מצליחה-אתה מוכן להיות איתי בתהליך הזה?לעזור לי, לתמוך בי?לכסות אותי שקשה,ולתת כתף תומכת שאני יפול? ופתאום כן- התהליך הזה הרגיש לי סוף סוף אפשרי-הגיוני ונובע ממקום טוב-אני יעשה את כל ההשתדלות,אבל אני עושה את זה לשם שמים,ולכן שאפול-אדע,אני חייבת לקום,ויש מי שעוקב אחרי ותומך בתהליך, וכן כל התגברות היא באמת עולם ומלואו,זה קשה וזה לאט, אבל זה כ"כ טוב שאתה עושה את זה לא לבד-אלא ב-2 ואיתו. אז סתם עוד טיפ קטן ממני- תן לו מקום-זה לא דורש הרבה-וזה עושה כ"כ הרבה הבדל! בברכת חזק ואמץ וקווה אל ה'! הצלחה רבה.אני
(2) , 29/8/2010 19:49
שלום לך שואל יקר! בעקרון,אני אף פעם לא מגיבה למאמרים,אני קוראת, הרבה פעמים מרגישה חיבור עמוק, לפעמים מרגישה צורך להוסיף משהו, או לשאול,אבל אף פעם לא עושה את זה- זה תמיד נשאר בדף ה-זה דבר שחשוב לעשות,אני יעשה אותו,מתישהו,לא עכשיו.. אבל כשראיתי את השאלה שלך, ידעתי שאני חייבת להגיב- הרגשתי שאתה ממש מדבר מתוך פי, מילה במילה. 'רק אתה יכול לעזור לעצמך' - המילים האלה פשוט צבתו אותי חזק כ"כ- זה בדיוק מה שאני עושה,עשיתי,מקווה שזה נחלת העבר. אז זה הסיפור.- אינני בחורה שעברה הרבה בחייה,אך מנגד דבר או 2 כבר קרו לי. והשנה האחרונה הייתה שנה של הרבה משברים, הרבה תהליכים קשיים, מחוץ ומבפנים, הבנה על החלטות שגויות שעשיתי- ועכשיו הם מנתבות את דרך חיי בלי יכולת לחזור בי ועוד. הכאב והמעוקה הזו- שהצתברו בי במשך השנה האחרונה- לאט לאט הקשיחו את עורי- והפכתי גם אני לחסידת -רק אני יכולה לעזור לעצמי- לא עוד תלונות על מעשים שעשיתי,החלטות שקיבלתי- כל כובד האחריות- עלי-מה שאני יעשה זה מה שיהיה. זה נסח בי בטחון, וגרם לי לחדול מלוותר לעצמי-ידעתתי אני האשמה היחידה במצב בו אני נמצאת ועלי מוטלת האחריות לצאת מכאן- אזרתי את כל כוחי ויצאתי לקרב פנימי- "להתגבר". בדיוק כמוך- נלחמתי בכל כוחי, חרקתי שיניים, קראתי , סיכמתי לעצמי, כל פעם שנפלתי למחשול- השתדלתי ישר לנתח לעצמי למה זה קרה?מה הסיבה?ומה עלי לעשות כדי להמנע מזה להבא? אבל המצב רק הלך והתדרדר- לא היה יום שלם שהרגשתי שעמדתי בו במה שהצבתי לעצמי- הקרובים הסובבים אותי- שהתיחסו אלי בסלחנות ובאמפטיות יתר- נוכח מצבי- זכו לתגובות כלל לאתואמות את יחסם- (כי הן אני מטפלת כבר בעצמי ולכן אין צורך לדאוג לי..)הייתי כבר מיאשת,על סף דיכאון, ואתמול- כשעוד פעם הגבתי בתגובה שכלל לא תאמה את היחס שניתן לי- והכל דווקא מתוך הרצון להשתפר,להיות טובה יותר. לא יכלתי יותר-הרגשתי שהלכתי לאיבוד בדרך,שאני צועדת בשביל הלא נכון- לקחתי את הרכב ונסעתי לכותל. ישבתי שם ושאלתי את ה' למה אני לא מצליחה?אני הרי כ"כ מנסה -וכל מה שקורה-זה בדיוק ההפך,
(1) מיכל, 29/8/2010 12:22
צריך להשתמש בטכניקה מעשית
רק לקרוא זה לא מספיק. צריך ליישם.לעשות תרגילים. יש טכניקות כמו מדיטציה ודמיון מודרך שעוזרות לשינוי הרגלים. יש ספרים, ואני תוהה אם השואל קרא ופשוט לא ביצע, שמציעים דרכים מעשיות. גם לפי דרך התורה. לימוד תורה כמובן מאוד עוזר, ובמיוחד במסגרת קבוצה, בכלל השתייכות לקבוצה או קהילה מגובשת מאוד עוזרת. וצריך לשנות את סדר העדיפויות. השואל ' צריך לטפל בו זמנית במיליון תחומים, כשהתפתחות האישיות, מטרות בקריירה, ומערכות יחסים טובות יותר הן רק חלק קטן מהם'... אבל אלו הדברים החשובים ביותר בחיים וצריך להקדיש להם זמן!