לא תאמינו כמה פעמים שמעתי, מכל מיני אנשים שונים, שהיהודים אינם מאמינים בגן־עדן ובגֵיהִנּוֹם.

שזה סוג של נכון.

אכן, גן־העדן והגֵּיהִנּוֹם שלנו שונים בתכלית מאלו המתוארים בתרבות הפופולרית, אבל היהדות בהחלט מכירה במושג של עולם הבא.

העולם הבא ביהדות הוא המקום שבו האדם שֶׁבָּחַרְתּ להיות פוגש את האדם שֶׁיָּכֹלְתּ להיות. בהתאם לחיים שֶׁחָיִית, המפגש הזה צפוי להיות או נפלא או מחריד (אישית? לא ממהר לגלות איזו משתי האפשרויות...)

ישיבה עם עטרה

כך מסביר הרמב"ם (בהלכות תשובה ח, ב) את דברי חז"ל (ברכות יז, א):

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש ... אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.[1]

אם נתבונן היטב באמירה הזו נגלה בה בעיה לוגית קלה: אם אין בעולם הבא אכילה או שתיה, משמע שמדובר בסוג קיום אחר מן העולם הפיזי שלנו. מדובר במקום חסר גשמיות, שבו אין גוף, ואולי גם לא זמן. אבל אם כך, מה פירוש הדבר שהצדיקים - שלצורך הענין נגדיר כמי שהגשימו את הפוטנציאל הרוחני שלהם - יושבים? אם אין לך גוף, אינך יכול/ה לשבת! ואיך יש להם עטרות בראשיהן? שוב: אם אין לך גוף גשמי, הרי שבהגדרה אין לך ראש!

על זה עונה הרמב"ם שחכמינו דיברו "דרך חידה": מדובר ברעיון, לא בתיאור פשוט של המציאות. "יושבים" פירושו שהצדיקים נמצאים שם בלא עמל ובלא יגיעה, וה"עטרה בראשיהן" מייצגת את הידיעות וההבנה שהללו רכשו בחייהם, שבגללה זכו לחיי העולם הבא. המודעות הזו, בסופו של דבר, היא החיים בעולם הבא.

במילים אחרות, החיים הם הזדמנות. הם הזדמנות לבחור ולהיות. הם הזדמנות להשיג תודעה רוחנית, ועל הדרך, לממש את הפוטנציאל.

המוות, לעומתם, הוא החוויה הסבילה של האדם שבחרנו להיות. אלא שיש כאן עוקץ: חוויית אחר־המוות שלנו מוּצֶפֶת בבהירות. כבר איננו מסונוורים על־ידי האגו שלנו, תירוצים למיניהם והצדקות לסוגיהן; והפרספקטיבה שלנו רחבה מזו שסיפק לנו העולם הגשמי, הכבול בזמן, התלת־ממדי שלנו.

במילים אחרות, אנחנו מקבלים הצצה אל האני האמיתי שלנו. בתקוה שנאהב את שרואות עינינו.

מעשים טובים מול קורת רוח

רעיון זה עולה בקנה אחד עם קטע אחר מדברי חז"ל (אבות ד, כב):

יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא;
וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

שעה קלה של חירות - של בחירה חופשית והגשמה עצמית - יפה מִנֶּצַח של קורת רוח. זו כוונת התורה באמרה (בראשית ט, ו) "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". לצלם אלוקים אין דבר ולא כלום עם ההופעה החיצונית של האדם - לאלוקים אין הופעה חיצונית; כל עניינו בעצמאות. אלוקים עצמאי ובורא עולמות. וכך גם אנו: עצמאיים לברוא את העולם שלנו.

במובן הזה העולם־הבא נשמע קצת מְבָאֵס: חסל סדר הזדמנויות או בחירה. אבל גם ההיפך הוא הנכון. שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, יפה יותר מכל תענוגי העולם הזה. קורת הרוח הזו היא מה שחז"ל קראו לו "נהנים מזיו השכינה" - חוויה נשגבה, שאינה אפשרית במסגרת כבלי העולם הגשמי המוגבל שלנו. החיים הם הזדמנות מדהימה, אבל אין זה אומר שהם קלים. נראה שהאתגרים צצים אחד אחרי השני, עד המוות. אבל לפחות מרגע שמתים, נגמרת העבודה, ואז מתחיל העונג. חז"ל אומרים ששום דבר אינו מגיע ללא מאמץ, אבל המאמץ משתלם.

הפוטנציאל שלי

באחד מן הפורומים שאני מנהל, שאל פעם אחד מן הקוראים:

מה אם אני לא ממצה את ה"פוטנציאל" שלי בגלל חולי? במקרה שלי מדובר במחלה גנטית, לא אחת שנגרמה כתוצאה מהחלטות שגויות שקבלתי או בחירות גרועות שבחרתי.

וקורא אחר השיב:

האם יכול להיות ש"העצמי הפוטנציאלי הגדול ביותר" שלך שונה ממה שנדמה לך שהוא? שֶמַּה שנועדת להשיג אינו מה שאתה מגדיר כרגע כהצלחה? זאת אומרת, אולי נועדת להיות גדול בגדלוּת נפשית, או בגדלות רגשית, או שמא אמור אתה להיות מיוחד בחינוך, או בעל הבנה מדהימה במסתרי הנפש, העולם, התורה.

התשובה הזו, לדעתי, פוגעת בדיוק בנקודה. הפוטנציאל שלנו אינו איזשהו יעד מוגדר, אובייקטיבי, כמו לנצח בתחרות או להרוויח הרבה כסף. מדובר בפוטנציאל סובייקטיבי, שתפור במיוחד למידתו של כל יחיד ויחידה. זה המסע הרוחני שכל אחד ואחת מאיתנו יוצאים אליו, בעולם הגשמי הזה, ובמובן הזה כולנו יחד באותה סירה. למי אין אתגרים ובעיות לכאורה־בלתי־פתירות? אף אחד לא נוסע בחינם. איך אנחנו מתמודדים איתם - הן עם המאבקים הגדולים והן עם המִטרדים הקטנים - ומה אנחנו עושים מעצמנו על הדרך, זאת הנקודה.

כמובן, יש עוד הרבה מה לומר. העולם הבא הוא נושא רחב מני ים, והרבה ממנו אפוף מסתורין, או כמו שציין קורא אחר:

רעיונות היהדות על המוות הם רבים ונוטים להיות עמומים בכוונה. אנחנו אמורים לקבל תמונת מצב בסיסית, להסתפק בה, ולהמשיך הלאה בעבודה על תפקידנו בעולם הזה.

וזה בעצם העיקר, לא? לא להתקע במה שקורה אחרי מותנו, אלא לוודא שאנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות בהווה, והופכים את החיים שלנו למדהימים כאן ועכשיו. יהיה לנו שפע של זמן לעסוק בעולם הבא, אחרי מותנו.

אודות המחבר

הרב צבי גלקין הוא עורך באתר אש התורה באנגלית, אחראי על מדיה חברתית ופיתוח תוכן חדש.

  1. כך מצוטטת הגמרא אצל הרמב"ם. בתלמוד הבבלי שלנו היא מופיעה בגרסה קצת שונה.