שרלוק הולמס, הבלש המפורסם, מפליא היה ביכולתו לעיין במידע הגלוי לכל, ולהסיק מזה דברים הנעלמים משאר בני אדם – אע"פ שכולם ראו את אותו דבר. אז מסופר שפעם שכב שרלוק בשדה עם משמשו הנאמן ווטסון, והביטו כלפי מעלה. "מה אתה רואה"?, שואל שרלוק את ווטסון. -"כוכבים". "ומה אתה מסיק ממראה עיניך?", הוא חוזר ושואל. אחר מחשבה אומר ווטסון: "העובדה שאני רואה כוכבים מעיד על שמים בהירים. כנראה שמחר יהיה מזג אויר נאה". -"ומה עוד?"(חשיבה נוספת של ווטסון): "לפי מערכת הכוכבים, נראה שהשעה עכשיו היא 2 לפנות בוקר". -"כן, זה טוב. ומה עוד?".

(מאמץ מחשבתי רציני הפעם): "יש כאן לקח עמוק, גודל השמים מראה על כמה אנחנו קטנים ואפסיים... אבל נראה שיש לך איזה לקח אחר. שרלוק, מה אתה מסיק מזה?". "אני מסיק", מכריז שרלוק; "שכנראה מישהו גנב את האהל שלנו...".

צריך להיות פתוח לשמוע

מה באמת מצחיק כאן? מה שמצחיק הוא, שהלקח ששרלוק הסיק הוא כל כך פשוט ורלוונטי, ואילו ווטסון מתעלם מהמסקנות שצריכות להיות מיידיות, והולך לחפש מסקנות נדחות וחסרות משמעות לענין. כי אפשר לדעת את המידע, ולא ללמוד ממנו את מה שהוא אמור ללמד. אפשר לראות תופעות מופלאות בעולם, ולא לחשוב מאין הן באו, ומה המשמעות שלהן.

לפעמים, המידע נמצא; אבל התנאי הוא לא פשוט. התנאי הוא, שצריך להיות פתוח לשמוע. מה שנקרא 'אובייקטיבי'. צריכים להיות מוכנים לשמוע, לשאול, לברר, לנתח. אחרת, הלב סגור. וללב שהוא סגור, קשה מאד לחדור. גם עם מידע נכון, ואפילו כשהוא משכנע. כי אם מעדיפים לא לדעת, אז אנחנו די תקועים.

***

הייתי פעם אמור להרצות במוסד ללימודים גבוהים, והגעתי מוקדם בערב. תוך כדי שאני נוגס בשאריות מארוחת ערב, ניגש אליי בחור וביקש לשוחח. במבטא רוסי כבד, הוא הסביר לי שהוא שומר מצוות ולומד תורה, "רק הלוואי וידעתי אם באמת אלוקים קיים."

הוא הבהיר שהוא בא מתרבות אתיאיסטית, גדל על כפירה במושג של בורא לעולם, וקשה לו להשתחרר מזה. מה עושים? הרמתי פלח של פלפל מהצלחת: "תגיד, מי עשה את זה?". - "לא יודע", הוא ענה. "טוב, ננסה להתחיל במשהו קל יותר". הנחתי את הפלפל, הוצאתי גרעין אחד קטנטן והנחתי על השולחן. "מי עשה את הגרעין הזה?". - "לא יודע". "או קיי, הבה ננתח יחד. מה הגרעין הזה יודע לעשות?". - "להצמיח שיח פלפלים". "ממה? ממה מורכב שיח הפלפלים? הלא הגרעין שוקל מאית הגרם, והשיח שוקל כמה וכמה ק"ג, מאיפה כל המסה הזו הגיעה?". - "טוב," הוא ענה, "אין הרבה אפשרויות. מאדמה. ומים. ושמש. ואוויר"

"או קיי, יפה. האם אתה יכול לעשות את זה? האם אוכל לתת לך אדמה ומים ושמש ואויר, תשלב ותרכיב את כולם יחד להיות שיח שמייצר פלפלים?". - "לא...". "טוב. אולי זה בגלל שאתה לא איש מקצוע... אבל מה אם ניקח את כל המדענים בעולם יחד וניתן להם תקציב בלתי מוגבל ואת הציוד החדשני ביותר – האם הם יוכלו ליצור - מאדמה, מים, שמש ואויר - את מה שאותו הגרעין הקטן שמונח לפנינו על השולחן יכול לעשות? האם הם יוכלו ליצור שיח פלפלים? התשובה כמובן גם במקרה זה היא "לא", אבל לא מדובר בסתם "לא". תשובה מדויקת יותר היא, שאין להם שום שמץ של מושג איך מתחילים לחלום על האפשרות להגיע לקרסוליים של הידע הזה. זה מקדים את היכולות של המדע של ימינו (גם אחרי שהטיסו אנשים לירח) במידה שאי אפשר בכלל למדוד ולשער. וחשוב לזכור כי המדע של היום כולל את כל הישגי המדע שקדמו לו לאורך שנות ההיסטוריה האנושית. מדובר במידע מצטרף של מיטב הגאונות של בני אנוש, מהדור הראשון ועד היום. ובגרעין הקטן הזה, גלומה החכמה העמוקה והמורכבת עד-בלי-די הזו, שהגיעה... – בטעות? במזל? בצ'אנס גמור? בהתפתחות אקראית? תגיד, אתה באמת יכול להאמין שזה יקרה? איפה ההיגיון? הפלא הזה חוזר על עצמו, שוב ושוב. בכל הגרעינים שבתוך הפלפל, לדוגמא. ונמשיך גם לתפוז. לתפוח. לאבטיח. למלון. לאפרסק. לשזיף. למשמש. למלפפון. והרשימה עוד ארוכה. נציין ונדגיש: לא צריך את כל הרשימה הזו ביחד; הנקודה לא תלויה דוקא בהצטרפות של כל הסוגים השונים. ההיפך הוא הנכון. כל אחד מן המינים הללו בפני עצמו כולל בתוכו יכולות שהן – ברמה של אינטליגנציה אין סופית.

***

אנחנו לא עזובים!

הנביא ישעיהו (בפרק מ') מתייחס למצבים המתוארים, בהם אדם מרגיש נטוש: "למה תאמר, ישראל, נסתרה דרכי מן ה'?". הנביא מציג את שאלתם של אלה המרגישים עזובים ונטושים למקרי הזמן. ותשובתו: "הלוא ידעת אם לא שמעת? אלוקי עולם השם, בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע - אין חקר לתבונתו!". כשיש אלוקים שהוא בעל אינטליגנציה אין סופית "אין חקר לתבונתו", ושהוא ברא את העולם – אלוקים שכזה אינו מתעייף ואינו צריך מנוחה מיגיעה כמו בשר ודם. אין לחשוש שמא הצרה באה בלי שאלוקים ראה אותה, ואין לחשוש שמא "נסתרה דרכי מן ה' ". ואיך ממחישים את זה? הנביא פותח את תשובתו במילים "הלוא ידעת אם לא שמעת?". פירוש: אולי "שמעת", קיבלת מאבותיך אודות אמיתות התורה והתגלות אלוקים במעמד הר סיני, וזה בעצם מספיק. וזה נכון. אבל, גם אם לא "שמעת", יש דרך לדעת. "הלוא ידעת , אם לא שמעת?"

כלומר, הלא אדם יכול לדעת את זה בעצמו! איך? פקח את העיניים! תסתכל בגרעין של פלפל, ותדע שיש בורא ומנהיג לעולם. "הלא ידעת!". זו עוצמה אדירה. מי שברא את העולם המורכב הזה, הוא גם המנהיג בכל זמן ועת.

לקוח מתוך ספרו של כותב המאמר: "האוצר הגנוז של היהדות": מאמרים על יסודות האמונה ועל השמחה שבאמונה.