התורה מלמדת אותנו את דרך היהדות למשפחתיות ואהבה. נתייחס לשתי מצוות בפרשת השבוע (כי תצא) מיוחדות הנותנות לנו כלים לחיות את חיינו בצורה הטובה ביותר.

המצווה הראשונה היא מצוות שילוח הקן:

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: (דברים, כב, ז-ח).

אדם הולך ברחוב ורואה קן-ציפורים. ובקן, ביצים או גוזלים ואפרוחים. הקן אינו שייך לאף אחד. אין מניעה משפטית לקחת את הקן הביתה, לגדל את הגוזלים או אולי לאכול את הביצים.

אבל, רגע לפני שהאיש לוקח לעצמו את קן-הציפורים, קוראת לו התורה: עצור! יש כאן אמא! האם עסוקה בתפקידה האמהי באהבה גדולה. היא רובצת על האפרוחים או על הביצים, היא עסוקה בלהכשיר את הדור הבא של בעלי הכנף. לא תיקח האם על הבנים! אל תקח את הילדים לנגד עיני האם. תכבד את תפקידה כמולידה וכאחראית לדור ההמשך. תן לה את היחס הראוי. שלח תשלח את האם. רק לאחר מכן תוכל לקחת לך את הבנים.

הרווח הישיר ממצווה זו מצוין בסופו של הפסוק: 'למען ייטב לך והארכת ימים'. הבטחה מיוחדת זו מוכרת לנו ממקום אחד נוסף. ממצוות כיבוד הורים.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (דברים, ה, טז).

אדם שמעריך את פועלם הרב של הוריו, אדם שמכבד את הדור הקודם, אלה שהביאו אותו לעולם ודאגו לקיומו בעולם הזה, הופך את חייו, באופן אוטומטי, לחיים טובים ומאושרים. כאשר ילדיו ובני משפחתו רואים את הכבוד הרב שהוא חולק לאלו שהקדישו את חייהם עבור הבאת דור נוסף לעולם, הם רוחשים לו, בתפקידו כאב, את אותו הכבוד.

כאשר ערכי המשפחה מיוסדים על הערצה ואהבה לבוני הבית ולמגדלי הצאצאים, המשפחה כולה הופכת לשותפה פעילה במשימת גידול הדור הבא. כל אחד מבני המשפחה מרגיש מחוייבות לתמוך ולסייע בהצלחת הפרויקט הגדול הזה. התוצאה המתבקשת היא - 'למען ייטב לך'. החיים הופכים טובים יותר, הקשיים וההתמודדיות מקבלים פרספקטיבה אחרת כאשר כולם מרגישים שותפים ואחראים לביצוע המשימה.

*

כאשר אדם מקים את ביתו הוא מתחיל פרק חדש במשימתו בעולם. כיצד עושים זאת נכון? איך מקימים משפחה איכותית וטובה, משפחה שתהיה בנויה על אותם ערכים חשובים ויסודיים?

מלמדת אותנו התורה:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח: (דברים, כד, ה).

במשך שנת הנישואים הראשונה, הגבר פטור כמעט מכל חובותיו האזרחיים. השנה הראשונה מוקדשת למשימה אחת ויחידה: ושימח את אשתו.

לא 'ושמח עם אשתו'. השנה אינה מבוססת רק על מסיבות וחגיגות משותפות כאשר לשני בני הזוג יש מצב-רוח לכך. ושימח את אשתו זו עבודה במשרה מלאה המוטלת על הבעל. לדאוג שאשתו תהיה שמחה ומאושרת, שאשתו תהפוך להיות מרכז חייו ועיקרו של הבית, נינוחה שמחה ורגועה.

הבעל היהודי מצווה להתחיל את חיי הנישואין בהענקת אהבה, כבוד והערכה לאשתו, משום שבמשימה המשותפת שלקחו על עצמם בני הזוג, ניתן לומר שהאישה לוקחת על עצמה יותר אחריות פיזית ליצירת התא המשפחתי, לגידול הילדים וכו'. אם הבעל יתמוך בה רגשית ויעריך את מאמציה, הילדים יצטרפו בטבעיות למשפחה התומכת והאכפתית.  

הבה ננסה לקחת את הרעיונות הללו עמנו, לחיי היומיום. אם נחוש את התחושות הללו ביחס להורינו, אם נשדר זאת לבני ולבנות זוגנו, אם ילדנו יגדלו כחלק מהמערכת הגדולה והנפלאה הזו, ודאי נחווה גם אנו את התוצאה המתבקשת – למען ייטב לך!

בהצלחה!