אבני הבניין של הטרמינולוגיה הקבלית הן עשר הספירות. אלו הן עשרה מקורות או "אורות" שבאמצעותם א-לוהים מתייחס ומתקשר עם עולמו.

כשהקבלה מתבוננת במגוון האירועים ששינו את העולם, או במצוות א-לוהיות שונות בתורה, היא מסווגת ומתארת אותם במונחים של סוגי הנהגה שונים.

לפני שנתאר את אותן עשר ספירות ואת שימושן, יהיה עלינו להתמודד תחילה עם בעיה בסיסית יותר:

אחדות א-לוהית מול עשר ספירות

היהדות הציבה בראש התורן את רעיון האחדות הא-לוהית – יהודי מצהיר פעמיים ביום: "שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד!"

כאשר אנחנו מתארים את הקדושים שמסרו את נפשם על קדושת שמו – במיוחד אותם אלה שהוכרחו להמיר את דתם לנצרות – אנחנו מדברים על אנשים שנהרגו על אחדות שמו.

כיצד אנחנו מצליחים לשלב את האמונה הבסיסית והחשובה הזאת, עם רעיון של "עשר ספירות", שנראה כאילו הן משקפות את העובדה שא-לוהים הוא יותר מאחד?

שאלה זו הוצגה בפני הריב"ש (המאה ה-14): האם אתם, אנשי הקבלה, לא מאמינים בריבוי אלים, בכך שאתם עוסקים בעשר הספירות? ננסח את תשובתו במלים משלנו –

אחדות הא-ל מול עשר הספירות, יכולה להיות מושווית לקרן אור, העוברת דרך מנסרה. מצד אחד, יש לנו קרן אור בודדת, בעוד שמהצד השני, אנחנו מקבלים קרינה של 7 צבעים. האדם שיושב מצידה השני של המנסרה עשוי לחשוב, שמדובר במספר מנורות המקרינות גוונים שונים, בעוד שהמציאות היא, שישנה רק מנורה אחת. הקרן הססגונית היא "עיוות" שנוצר על ידי המנסרה שדרכה עבר האור.

רשימה שלמה של מקרים – שכמה מהם נראים בבירור כמנוגדים – יוצרים משמעות אחידה.

בואו נהיה מעט יותר ספציפיים בדימוי זה של "עשר" מול "אחד", כפי שמתבטאת הנהגתו של א-לוהים בעולם הזה.

נתאר לעצמנו ילד, המחבק את אימו, מרביץ לאחיו ומעתיק במבחן. עבור ההדיוט כל אחת מהתנהגויות אלה עומדת בנפרד, ויש לה הגיון משלה ודינמיקה עצמאית. לעומת זאת, הפסיכולוג המקצועי יתבונן בכל המקרים האלה, ולאחר שינתח אותם יקבע: "כל אלה הם סימפטומים של בעיה שורשית אחת. הילד רוצה לזכות באהבה ובתשומת הלב של אימו. לכן הוא מחבק אותה, מרביץ לאחיו הצעיר ש"גונב" הרבה מתשומת הלב שלה, ומעתיק במבחן, כדי לשמח אותה בהצלחותיו". כך, רשימה שלמה של מקרים – שכמה מהם נראים בבירור כמנוגדים – יוצרים משמעות אחידה.

סתירה כביכול

זה נכון גם לגבי הבנתנו את דרך האינטראקציה של א-לוהים עם בני האדם. אנחנו מבחינים במגוון רחב כל כך של אירועים, שונים מאוד זה מזה, ובאופן מבלבל גם סותרים כל כך.

אותו א-לוהים שנופח נשמת חיים באפו של תינוק חדש, סוחט גם את נשמתו האחרונה של גוסס. הא-לוהים אשר חולל את אימי השואה, הוא גם זה שמקיים אומה קטנה וחלושה למעלה משלושת אלפי שנים. א-לוהים, שמעניק לחלק מבני האדם גוף מקסים, גוזר בו בזמן חיים שלמים של סבל ומכאוב לאלה שנולדו בעלי מומים.

מצד המנסרה בו אנו ניצבים, כל אירוע ואירוע עומד בפני עצמו. ובכל זאת, אנחנו מזהים כל אחד מהם עם מעשיו של א-ל אחד, בעל מטרה אחת ובעל תוכנית הפעלה אחידה של העולם.

בדומה לכך, מעשיו של א-לוהים בעולם, באים לידי ביטוי באמצעות עשר הספירות.

בדומה לכך, מעשיו של א-לוהים בעולם, באים לידי ביטוי באמצעות עשר הספירות.

עשר הספירות הן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (לעיתים נמנות הספירות ללא "כתר", ואז מופיעה הספירה "דעת" בין "בינה" ל"חסד").

מומלץ שלא לשקוע בתוך שמות הספירות, משום שהם אינם אלא תרגום מילולי, של דימויים גבוהים ומופשטים, שהקשר בין תוכנם לבין משמעותם המילולית מועט. במאמרים הבאים נעסוק במשמעויותיהן של הספירות השונות.