תורת הקבלה, פרק 4: למה עשר?

במאמר כתוב בין היתר שהלוקים יצר את האדם ואת ההיסטוריה. בספר בראשית כתוב מה ובאיזה יום ברא אלוקים. היסטוריה זה דבר שנבנה, אלא אוסף כרונולוגי של אירועים שקראו בעבר. כשאלוקים ברא את העולם, לא היה עבר לכן גם לא הסטוריה

השיעורים מאוד מעניינים ומחכימים. מוסר תודה רבה לכבוד הרב על כתיבתם, הם עוזרים לי מאוד!

זוהר: פרשת ויצא, סעיף נ"ט: והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל. מלכות נקראת דמות, תמונת הבורא. אנחנו נמצאים במלכות, אנחנו זה מלכות, אנחנו מרגישים הכול בתוכה בצורה של תמונת העולם. אך למעשה אנחנו מרגישים את הבורא, ושום דבר חוץ ממנו. הבעיה היא שאנחנו מרגישים אותו בהתאם לתכונות שלנו, במידת ההידמות שלנו אליו. ההרגשה תמיד מגיעה מהאור, אך הרצון, הכלי של התפיסה שלו, מרגיש את עצמו בצורה זו או אחרת במידת ההופכיות או ההידמות לאור. לכן הספירות העליונות הן תכונות הכלואות במלכות, הכוללות בתוכן את היחס של הבורא, כשמלכות משתדלת להידמות להן. לכן הן נקראות ספירות, מאחר והן כבר מאירות בתוך המלכות, ש"מדליקה" אותן מתוך הרצון ליהנות שלה, המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש בתוכה הארה. הרי האור העליון אינו מאיר בפני עצמו, הוא נסתר. רק במידה שהתחתון מתעלה בכדי להידמות לעליון, התכונות שלו, אשר אותן הוא מעורר כדי להידמות לעליון, מאירות ונקראות ספירות. הכול מורגש, הכול מתחיל ונגמר, בתוך מלכות. אם אנחנו מדמיינים לעצמנו איזשהו מבנה לפני המלכות, זה רק נדמה לנו בתפיסה שלנו. באופן זהה נדמה לנו בעולם הזה שלפנינו מופיעה איזו מציאות, העולם הסובב, אך למעשה לפנינו אין דבר, זה רק בתוכנו. פשוט בתפיסה שלנו כל המציאות נחלקת ל"אני" ומה ש"מחוץ לי". כך גם ברוחניות: אנחנו מחלקים את כל המציאות לנשמה שבינתיים רואה את עצמה, ואת מה שנמצא מחוץ לה. אך כאשר אנחנו מסיימים את כל התיקונים, הכול מתחבר לאחד, ואין הבדל בין החיצוני לפנימי, הכול נכלל בנקודה אחת. במידה שהאדם עולה כלפי מעלה, הוא רואה שמצד אחד התמונה נעשית יותר רחבה, עשירה ומורכבת, אך מהצד השני הכול נאסף ומסתדר בעשר ספירות. מכאן ניתן להסיק שהכול תלוי בתפיסה שלנו, במידת ההידמות וההשתוות שלנו לאור.

והר: פרשת ויצא, סעיף נ"ט: והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל. מלכות נקראת דמות, תמונת הבורא. אנחנו נמצאים במלכות, אנחנו זה מלכות, אנחנו מרגישים הכול בתוכה בצורה של תמונת העולם. אך למעשה אנחנו מרגישים את הבורא, ושום דבר חוץ ממנו. הבעיה היא שאנחנו מרגישים אותו בהתאם לתכונות שלנו, במידת ההידמות שלנו אליו. ההרגשה תמיד מגיעה מהאור, אך הרצון, הכלי של התפיסה שלו, מרגיש את עצמו בצורה זו או אחרת במידת ההופכיות או ההידמות לאור. לכן הספירות העליונות הן תכונות הכלואות במלכות, הכוללות בתוכן את היחס של הבורא, כשמלכות משתדלת להידמות להן. לכן הן נקראות ספירות, מאחר והן כבר מאירות בתוך המלכות, ש"מדליקה" אותן מתוך הרצון ליהנות שלה, המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש בתוכה הארה. הרי האור העליון אינו מאיר בפני עצמו, הוא נסתר. רק במידה שהתחתון מתעלה בכדי להידמות לעליון, התכונות שלו, אשר אותן הוא מעורר כדי להידמות לעליון, מאירות ונקראות ספירות. הכול מורגש, הכול מתחיל ונגמר, בתוך מלכות. אם אנחנו מדמיינים לעצמנו איזשהו מבנה לפני המלכות, זה רק נדמה לנו בתפיסה שלנו. באופן זהה נדמה לנו בעולם הזה שלפנינו מופיעה איזו מציאות, העולם הסובב, אך למעשה לפנינו אין דבר, זה רק בתוכנו. פשוט בתפיסה שלנו כל המציאות נחלקת ל"אני" ומה ש"מחוץ לי". כך גם ברוחניות: אנחנו מחלקים את כל המציאות לנשמה שבינתיים רואה את עצמה, ואת מה שנמצא מחוץ לה. אך כאשר אנחנו מסיימים את כל התיקונים, הכול מתחבר לאחד, ואין הבדל בין החיצוני לפנימי, הכול נכלל בנקודה אחת. במידה שהאדם עולה כלפי מעלה, הוא רואה שמצד אחד התמונה נעשית יותר רחבה, עשירה ומורכבת, אך מהצד השני הכול נאסף ומסתדר בעשר ספירות. מכאן ניתן להסיק שהכול תלוי בתפיסה שלנו, במידת ההידמות וההשתוות שלנו לאור.

אם אלוהים הוא המקבילה לעשר שהם אחד (או להפך, לפחות על פי הדוגמא המדהימה של המנסרה), מדוע את הטבע הוא ברא בחלוקה של שתים עשרה, כמו שנים עשר חודשים ושתים עשרה שעות?

ברצוני לבקש מהרב כחלק מסידרת כתביו על ספרות ומשמעות המספרים ביהדות, בבקשה אם יוכל לכתוב מאמר או מעט מידע על משמעות המס' 7 כסדר רציף בידהות.
הבחנתי כי המס' חוזר בהמון תחומים קדושים ומיוחדים ואשמח ללמוד עוד.
תודה, אשת-איש.

כשלומדים יודעים שאין על הנעשה והקובע שהוא האחד והיחיד.ואין מלבדו. וכך אפשר לחסוך את כל השאלות. שנישאלות לחינם.

אני חיים בעולם דואלי - הכל מורכב משנים ומעלה .אין דבר בעולם שהוא 1- חוץ מהקב"ה. ל סיפרה 1 מתווסף ה-0- לומר לך : חוץ מהבורא , אין שום דבר שהוא אחד אמיתי. גם אטום מתחלק לחלקיקים ואלה מתחלקים גם הם לחלקיקים.כל יתר הדברים בעולם סכומם אפס ! קשה לנו להבין שאין 1 בעולם - חוץ מהבורא אבל זו האמת.
.

והר: פרשת ויצא, סעיף נ"ט: והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל.

מלכות נקראת דמות, תמונת הבורא. אנחנו נמצאים במלכות, אנחנו זה מלכות, אנחנו מרגישים הכול בתוכה בצורה של תמונת העולם. אך למעשה אנחנו מרגישים את הבורא, ושום דבר חוץ ממנו.

הבעיה היא שאנחנו מרגישים אותו בהתאם לתכונות שלנו, במידת ההידמות שלנו אליו. ההרגשה תמיד מגיעה מהאור, אך הרצון, הכלי של התפיסה שלו, מרגיש את עצמו בצורה זו או אחרת במידת ההופכיות או ההידמות לאור. לכן הספירות העליונות הן תכונות הכלואות במלכות, הכוללות בתוכן את היחס של הבורא, כשמלכות משתדלת להידמות להן.

לכן הן נקראות ספירות, מאחר והן כבר מאירות בתוך המלכות, ש"מדליקה" אותן מתוך הרצון ליהנות שלה, המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש בתוכה הארה. הרי האור העליון אינו מאיר בפני עצמו, הוא נסתר. רק במידה שהתחתון מתעלה בכדי להידמות לעליון, התכונות שלו, אשר אותן הוא מעורר כדי להידמות לעליון, מאירות ונקראות ספירות.

הכול מורגש, הכול מתחיל ונגמר, בתוך מלכות. אם אנחנו מדמיינים לעצמנו איזשהו מבנה לפני המלכות, זה רק נדמה לנו בתפיסה שלנו. באופן זהה נדמה לנו בעולם הזה שלפנינו מופיעה איזו מציאות, העולם הסובב, אך למעשה לפנינו אין דבר, זה רק בתוכנו. פשוט בתפיסה שלנו כל המציאות נחלקת ל"אני" ומה ש"מחוץ לי".

כך גם ברוחניות: אנחנו מחלקים את כל המציאות לנשמה שבינתיים רואה את עצמה, ואת מה שנמצא מחוץ לה. אך כאשר אנחנו מסיימים את כל התיקונים, הכול מתחבר לאחד, ואין הבדל בין החיצוני לפנימי, הכול נכלל בנקודה אחת.

במידה שהאדם עולה כלפי מעלה, הוא רואה שמצד אחד התמונה נעשית יותר רחבה, עשירה ומורכבת, אך מהצד השני הכול נאסף ומסתדר בעשר ספירות. מכאן ניתן להסיק שהכול תלוי בתפיסה שלנו, במידת ההידמות וההשתוות שלנו לאור.

הקב"ה רצה לבנות את עולמו מושלם ולכן ביסס את הבריאה על המספרים המושלמים:1,6,28 והגבוהים מהם. מספרים אלה שוים לסכום המספרים בהם הם מתחלקים. סכום ספרותיהם הסופי שוה ל 1 (מלבד השש שהוא שוה גם למכפלת המספרים בהם הוא מתחלק ומשמש בתאור ארון הברית שבפסוק הראשון). הסכום הסופי 1 מתקיים רק בבסיס 10. ראה בספר:
The Significance of the Seven Burning Candles. Xlibris.com , by Zur Rachel

שלום לכולם .
הסיפרה 10 מראה על שלמות ,ויש דווקא 10 כי א:כך רוצה המאציל לברוא את הנבראים. ב: לכל ספירה תפקיד וכל סירה מורכבת מעוד 10 ספירות,עד אין סוף. אבל באמת יש צורך לעשות הקדמות ללימוד הזה .מי שמעונין יכול ליצור איתי קשרorgk1@walla.com
כל טוב לכולם.

מדוע נבחר המספר עשר, או לחליפין מנסה להקנות למספר עשר הסבר כפוי. באמת שלא ברור למה התכוון המשורר.

למה שלא נגיד שתשע הוא מספר ביטויים שיאחד את כל המרכיבים לכלל רעיון אחד?
הרי באותה מידה נגיד ש11 הוא מספר רב יותר של ביטויים, ויהיה יותר טוב...

למספר 10 חשיבות רק בעיני האדם. ה' לא השתמש ב 10 ספירות, כי אין משמעות למספר בעיניו. לנו קל יותר לחשוב ב"עשיריות" ולכן המקובלים המציאו 10 ספירות כסימן לשלמות.
הבבלים אגב השתמשו בשיטה בבסיס 60 (כן, שישים ספרות שונות במקום 0..9).

לא ברורה משמעות המספר 10 דווקא. באותה מידה היה יכול להיות 8 או 12 או כל מספר אחר.

ב"ה

עדייןלכאורה לא מובן מדוע יש 10 ולא אחד אשר עשר ואל תשע?