רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חכמה לחיים

תורת הקבלה, פרק 8: "בינה" - עיבוד החכמה

כ״ד בכסלו ה׳תשס״ו כ״ד בכסלו ה׳תשס״ו 25/12/2005 | מאת הרב שמעון ליברמן

"בינה", השנייה בעשר הספירות, היא מעין רחם בו מבשילים רעיונות הבוסר.

בפרק הקודם בסדרה, שוחחנו על ה"חכמה". כעת אנחנו מגיעים אל השנייה בעשר הספירות - "בינה" או "חכמה מעובדת" - כוח ההיקש.

הגדרה למונח בינה, מופיעה בספרות המדרש על פי דרך הפשט, ומתאימה לדרך שבה היא מוגדרת על ידי הקבלה: "הבנת דבר מתוך דבר" - הקשת רעיון מתוך רעיון.

לאדם יש רעיון - שנוצר באמצעות החכמה - ובצורה ההיולית, הבוסרית, שבה הוא נמצא, אין בעצם לרעיון כל ערך - הוא עדיין בוסר. אבל אז, האדם מתחיל לבחון אותו. מהם בדיוק הפרמטרים של הרעיון? מהן האקסיומות עליהן הוא מבוסס? מהן כל ההסתעפויות העולות מרעיון זה, והאם הן בעלות אחדות פנימית? מהם היישומים וההשלכות המעשיות?

בספרות הקבלית משתמשים בדימוי של "אב" ו"אם", כדי לתאר את מערכת היחסים הזאת בין רעיון בוסר לרעיון מעובד.

בדיוק כמו שהאב זורע זרע, כך החכמה מהווה זרע בלבד. זרעו של האב זעיר ממש ומכיל את הקוד הבלתי מפותח שכולו פוטנציאל.

רק ברחם האם הזרע נובט ומתפתח. כל קוד בשרשרת ה-DNA מפוענח והופך לתאים אנושיים, לרקמות גוף או לאיבר ספציפי. רק שם קיימת האפשרות לצמיחתו של בן אנוש.

מערכת יחסים זו מוצאת ביטוי גם בספרות התלמודית:

הגבר מביא הביתה חיטה וצמר משדותיו. האם אדם יכול לאכול חיטה? האם הוא יכול ללבוש צמר? האישה לוקחת את החיטה וטוחנת אותה לקמח, לשה לבצק ומכינה לחם. היא לוקחת את הצמר, טווה, אורגת ותופרת.

כך אנו רואים שהאישה מפתחת את הפוטנציאל בכל פרט. (בלי להכליל, אולי נוכל להסביר כך את חוש החינוך המיוחד של הנשים, המסוגלות לראות את הפוטנציאל הטמון בילדיהן, הרבה לאחר שהאבא כבר התייאש מהם.)

נקודה נוספת לגבי אותו דימוי של אב ואם. האדם הראשון - אדם - נברא מ"אַין". הוא התחיל את דרכו כגוש אדמה שאליו ננשפה הנשימה הא-לוהית. כך, בדומה לחכמה, גם מקורו של האדם הוא מ"אַין".

חוה, לעומת זאת, נלקחה מאדם. כל ישותה מפגינה שהיא "דבר מתוך דבר", ישות שצמחה מתוך משהו.

נראה היה שאדם הוא אישיות אחת, אולם אז התגלה שמתוך אדם זה, יכול לעלות אדם אחר. או באופן מדויק יותר - בתוך אדם הראשון חבויה הייתה ישות נוספת שהמתינה להתגלות.

התורה מסבירה שהנקבה קרויה אישה "כי מאיש לוקחה זאת", משום שהיא יצאה מתוך האיש.

אמנות "הפלפול"

הבה נמצא את הניגודיות בין חכמה לבינה בתחום שונה לחלוטין: לימוד התורה.

התלמוד מציין, שהתורה ניתנה למשה על מנת שיעביר אותה לעם ישראל. בזמן זה קיבל משה גם את אמנות ה"פלפול", שמשמעותה תהליך חשיבה לוגי, המאפשר השלכה והרחבה של צוויי תורה חדשים מתוך גוף המצוות הקיים. משה לא נדרש להעביר מיומנות זו לעם ישראל, אבל מטוב ליבו הוא עשה זאת. ואכן, מיומנות זו הפכה לשימושית מאוד, משום שעם פטירתו של משה שכחו בני ישראל מצוות רבות, ואלה שוחזרו באמצעות תהליך הפלפול.

נושא זה בתלמוד מסביר בעצם את תפקידיהן של החכמה והבינה בלימוד התורה.

תורה היא בהחלט דוגמא של חכמה. זוהי החדרה חיצונית של חכמה א-לוהית אל תוך העולם. התורה אינה תקפה משום שאנחנו מבינים אותה, אלא משום שא-לוהים אמר שזה כך.

מי שמקבל את היסודות המתאימים, יכול בצורה לוגית להרחיב ולבנות מחדש את שאר החוקים.

בו בזמן, התורה מכילה בתוכה בינה מובנית, ומי שמקבל את היסודות המתאימים, יכול בצורה לוגית להרחיב ולבנות מחדש את שאר החוקים. אפילו הצורה בה נמסרה לנו דרך הפלפול, מזכירה לנו הרבה מהבינה. התורה עצמה ניתנה מא-לוהים, אבל הבינה (הפלפול במקרה זה) הועברה אלינו מאדם שכבר רכש אותה! בדומה לאופן שבו נוצרה האישה מתוך האדם שכבר היה קיים!

אכן, עבור אדם מן החוץ המבקר בישיבה, אופן הלימוד נראה מוזר. מצד אחד התלמידים מגלים כבוד אדיר לתורה, שהיא דברי א-לוהים חיים. מצד שני, כל נקודה נבחנת בקפידה, בניתוח הגיוני חד וחריף ככל האפשר. כל זאת, משום שהתורה אכן מכילה את שני המרכיבים: חכמה, שניתנה לנו מא-לוהים, ובינה אנושית שמפתחת אותה.

הבה נסכם את הדברים. חכמה היא תובנה שאינה נובעת מתוך תהליך רציונלי. או שהיא באה בהשראה, או שהיא נלמדת. בינה, היא תהליך רציונלי שטבוע באדם, אשר מפתח את הרעיון במלואו.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן