רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חכמה לחיים

תורת הקבלה, פרק 16: תפארת הרחמים

כ״א בשבט ה׳תשס״ו כ״א בשבט ה׳תשס״ו 19/02/2006 | מאת הרב שמעון ליברמן

אפשר להמשיל את מערכת היחסים של ספירות הפעולה, לבית משפט, שבו החסד הוא הסנגור והגבורה (דין) היא התובע

חסד, גבורה ותפארת, הן שלוש הספירות הראשונות של הפעולה, ובתור שכאלה יש ביניהן מערכת יחסים הדדית. לחלק מן הספירות הללו יש שם נוסף, הבא לבטא את מערכת היחסים הפנימית ביניהן: חסד נשאר חסד, גבורה מכונה גם דין (משפט), ותפארת מכונה רחמים.

הפסוק הבא מציג מנקודת מבט נבואית, כיצד א-לוהים יושב ודן את עם ישראל, ובמילים ספורות מתאר את מערכת היחסים בין הספירות הנ"ל.

 

ראיתי את ה' יושב על כיסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א' כב, יט).

 

בפסוק זה אנחנו מבחינים בשלושה אלמנטים: במרכז יושב א-לוהים, כשצבא השמים נחלק לשניים – חלקו מימינו של א-לוהים וחלקו משמאלו.

מהי משמעות ה"ימין" וה"שמאל"? רש"י מסביר את הפסוק (על פי מדרש תנחומא): "אלו מיימינים ואלו משמאילים, מיימינים מלמדים זכות, משמאילים מלמדים חובה". ובמלים אחרות – המסנגרים עומדים לכאורה מימינו של א-לוהים והמקטרגים משמאלו.

ימין ושמאל מתייחסים להיבטים המנוגדים, הדנים בעניין העומד על הפרק. חסד – הסנגור, יושב בצד ימין. בה בשעה שדין – התובע, בצד שמאל. השופט יושב באמצע.

הסדר

שלושת המרכיבים האלה נראים היטב גם ב"סדר" של הספירות.

 

  1. צד "ימין" – חסד.
  2. צד "שמאל" – דין.
  3. במרכז – אלמנט "אמצעי".

 

גם בשפה המדוברת אנחנו משתמשים בניבים דומים. לדוגמא, כשמישהו מקטר ומתלונן כל היום אנחנו אומרים: "הוא קם על צד שמאל". אם רוצים לתאר את הצעד הראשון לכיוון ההצלחה, אנחנו אומרים: "להתחיל ברגל ימין", ואת מי שעומד ב"נקודת האמצע" אנחנו תופשים כאדם הוגן וניטרלי.

בכדי שנוכל להבין היטב כיצד הדברים באים לידי ביטוי בשלוש ספירות הפעולה, נסביר תחילה את שני הצדדים המנוגדים, ואז נעבור אל האמצע.

ימין – חסד הוא נתינה. תכונת החסד מבטאת צורך או שאיפה של הנותן – אדם קם בבוקר ומגלה שהחיים שלו מוגבלים וסובבים סביב עצמו. הוא רוצה להיות טוב לאנשים ולשם כך מקים קרן לקידום מטרה מסוימת. כל זה נעשה, עוד בטרם הוא פוגש את העני הראשון. בדומה, חסד היא פעולה שמונחת במגרשו של הנותן.

 

אדם "שעומד בפני עצמו", ללא צורך בעזרה מאדם "אחר" הוא הדוגמא לדין.

 

שמאל – פעולה של דין מצד שני, מונחת לחלוטין בידיו של המקבל. אדם חָרש שדה עבור מישהו אחר, ופירות עמלו מוטבעים בתבואה שצמחה. כשהוא בא לקבל את שכרו, הוא בעצם מקבל בחזרה את עבודתו. ה"נותן" רק מאשר את אמיתות מאמציו של העובד. כך, אדם "שעומד בפני עצמו", ללא צורך בעזרה מאדם "אחר" הוא הדוגמא לדין.

האמצע – הרחמים, שונה משתי ההנהגות המצוינות לעיל. רחמים היא תחושה, שמתעוררת בנו כלפי מישהו שנמצא במצב של נצרך. אם לעולם לא נפגוש באדם שסובל מקור, רעב או בדידות, אז לעולם גם לא נוכל להגיד שריחמנו על מישהו. במקרה זה, המקבל מעורר את הרחמים, אבל המתנה שניתנת שייכת במלואה לנותן.

תפקידו של השופט

אם נחזור למשל של בית המשפט, נוכל להסביר דינמיקה זו כך: תפקידו של השופט אינו אך ורק להחליט אם התביעה צודקת מבחינה עובדתית – מכיוון שבבית דין של מעלה כל העובדות ידועות לאשורן. לכן, התובע מציג את תמונת המעשה הרע שבוצע, ההגנה, מנגד, מציגה את מעלותיו של האדם. לשופט נשאר לשקול את עבירותיו של האדם כנגד מעשיו הטובים, ולהחליט כיצד לפסוק בהתאם.

אנחנו מוצאים את ההבדל הזה בין חסד לרחמים, גם במספר מקורות לא קבליים. כך, תרגום אונקלוס (שמתרגם מעברית לארמית) משתמש במילה "קלון" כתרגום ל"חסד" (ראה רש"י ויקרא כ, יז). לעומת זאת, המלה רחמים בתרגום הארמי, משמעותה אהבה וידידות. החסד משפיל מעצם טבעו, משום שאדם, החי רק מתוך תמיכת הזולת, אינו אדם שלם.

רחמים, מן הצד השני, נגרמים על ידי כך שהאחד מעורר רגשות של חמימות וטוב לב בשני. אלו הם רגשות בין בני אדם, והם נושאים איכות הדומה לידידות. נקודה נוספת לגבי רחמים מובאת בקביעה התלמודית שאומרת:

 

כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו [כלומר, אדם שטיפשותו הכניסה אותו לצרה, צריך להרגיש בטיפשותם של מעשיו]. (ברכות לג עמוד א)

 

 

הדרך היחידה שבה יכול הטיפש להבין את המסר, היא על ידי הסבל שנגרם לו מתוצאות מעשיו.

 

זוהי קביעה שמתייחסת אך ורק לרחמים אך לא לחסד. מה שאמירה זו מלמדת, היא שמטרת הרחמים היא עזרה לזולת. אבל, אם לאותו אדם אין דעת, הוא יתייחס אל הטובה כאל דבר המובן מאליו, ולא ילמד את הלקח. אם כן הדרך היחידה שבה יכול הטיפש להבין את המסר, היא על ידי הסבל שנגרם לו מתוצאות מעשיו.

ובכל זאת, אי אפשר לומר את אותו הדבר לגבי חסד, משום שמטרת החסד אינה העזרה לזולת, כמו שהיא ביטוי לטוב לב ולגדולה (של הנותן). אמנם, בכל מקרה לא מומלץ לשטוף את השוטה בנדבות מכל סוג שהוא, אבל הדבר אינו עומד בסתירה לחסד.

את הרחמים, בהתאם למיקום שלהם בין החסד לדין, ניתן להמשיל להלוואה, בעוד שאת החסד נמשיל למענק. בתוך ההלוואה מצוי אלמנט של חסד, משום שמדובר כאן בממון שלא עבדו על מנת להשיגו. אבל, לא פחות מכך יש בה בהלוואה גם היבט של דין, שהרי שבסופו של דבר, את הכסף צריך גם להחזיר.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן