תגובה לכתבה הפופולארית "איך החיידקים שולטים בנו".

בכתבה "איך החיידקים שולטים בנו" מאת אורן הוברמן ,שפורסמה במוסף השבת של עיתון כלכליסט ב-2 לפברואר 2012 ,מתואר מחקרו המרתק של ד"ר ברוס גרמן, פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה דייוויס. פרופסור זה השקיע יותר מעשר שנים בבירור נקודה אחת, מסוימת מאד, בנוגע לחלב אם.

חלב אם מורכב מחומרים רבים – שומנים, חלבונים, סוכרים וכו', אך מסתבר שיש בתרכובת הזו נקודה אחת שהיא חידה: חמישית (ליתר דיוק: 21%) מהסוכר שבחלב האם, עשוי מחומר שאף תינוק אנושי אינו מסוגל לעכל. איך אפשר להסביר דבר שכזה?

"במשך שנים האמינו שזו טעות אבולוציונית, אבל זה לא ייתכן. חלב אם עוצב על ידי 200 מיליון שנות אבולוציה... וכל רכיב בו אמור להיות מדויק על שבריר האחוז, משום שכל מחסור עלול להזיק לתינוק. 21% מבוזבזים פשוט לא מסתדרים עם זה".

כיון שלא יתכן ולא יעלה על הדעת שיש כאן אי דיוק, היה שווה להשקיע את כל המאמצים למצוא את התועלת של הסוכר המסתורי. בעקבות כל מיני כיוונים שנבדקו ולא העלו כל תוצאה, נולד לבסוף הרעיון שמא הסוכר הבלתי-מתעכל לא מיועד לתינוק, אלא למישהו אחר, שחי בתוך התינוק.

הפרופסור וצוותו בודדו את הסוכר המסתורי ומזגו אותו למאות צלוחיות מעבדה. הם בדקו סדרה של כ-400 זנים שונים של חיידקים שחיים בדרך כלל במערכת העיכול האנושית, לראות אם ימצאו איזה חיידק שיכול לנצל את הסוכר. אף זן לא שרד. החיידקים לא הצליחו לפרק את הסוכר וגוועו ברעב. החידה עדיין נותרה בלתי פתורה.

בשנת 2009, הם הגיעו לבדיקת חיידק ושמו "ביפידובקטריום לונגום", ובקיצור: "ביפידו".

ואז נכונה להם הפתעה נעימה! הביפידו גדל בממדים מסחררים, ומילא את כל הצלחת. סוף סוף נמצא החיידק, האורגניזם האחד והיחיד, שאוכל את הסוכר הבלתי-מתעכל שבחלב אם!

האם החיידק הזה אכן נמצא בגופם של תינוקות? ואם כן, איזו תועלת יש בו? ו"למה דווקא הוא..."?

למזלו של ד"ר גרמן, נמצאה עבודת מחקר שנכתבה על ידי ד"ר קוניג, ביולוג מולקולרי מאוניברסיטת קורנל, שסייעה לו בתהיותיו.

הוא תיעד עשרות סוגי חיידקים שבאו והלכו לאורך שנתיים והחיידק המשמעותי ביותר - היה תת־זן של חיידק נדיר בשם... ביפידו.

"כשמצאתי את העבודה שלו הבנתי שקלענו", סיפר ד"ר גרמן. אלא שהשאלה הסופית עדיין נותרה פתוחה. בשורה התחתונה, איזו תועלת יש בו? מה עושה חיידק זה עבור התינוק?

בבדיקות מקיפות ודקדקניות, לא נמצאה שום תועלת ישירה מהימצאות החיידק. עד ש... עלו על התשובה.

התברר שיש תועלת עצומה מעצם המצאות החיידק שם. היתרון שיש לו (על פני שאר כל החיידקים) טמון בעובדה שרק הוא יכול לעכל את הסוכר הזה, והדבר גורם לו להתרבות מואצת. הוא מגיע מאפס לטריליון בזמן קצר מאד, ולא משאיר שום מקום לכניסת חיידקים אחרים שיכולים להזיק לתינוק. וכך, יש לרך הנולד הגנה נפלאה מכל מיני מזיקים שונים ומשונים.

"...ובאופן מעניין", מסביר ד"ר גרמן, "זה קורה בדיוק בתקופה שבה לתינוק אין כמעט שום הגנה מפולשים. אין לו מערכת חיסון, נוגדנים או מיצי קיבה, ולמעשה הביפידו הוא שמגן עליו מבפנים, והוא ממשיך לעשות את זה כל עוד יש לו אספקה של חלב אם".

ועכשיו, לשורת הסיום שהיא בעצם סיכום של מחקר של יותר מעשר שנים – אז נא לקרוא בהתפעלות המתאימה: "חשוב על האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה".

המשפט: "האסטרטגיה המבריקה של האבולוציה", הוא למעשה חסר כל הגיון. זה כמו לרקוד בו זמנית בשתי חתונות. יש כאן דבר לגמרי בלתי אפשרי, סותר את עצמו.

"אבולוציה" פירושה מקרה, צ'אנס, מזל גמור. כמו זריקת קוביות, כמו משחק קלפים.

לוטו.

"אסטרטגיה" פירושה תכנון, התקדמות מחושבת ומתוכננת לקראת מגמה ידועה.

ידיעת המטרה אליה חותרים.

אין 'תכנון' - ל'מזל'. הם הפכים.

אין 'חכמה' - ל'מקריות', הם הפכים.

ואם כך, אז גם אין 'אסטרטגיה' ל'אבולוציה'.

נקודה.

חלב אם

הנחת היסוד שגרמה לו לד''ר גרמן להבין, שאכן "כל דבר מדויק עד שבריר האחוז" ושלכל תופעה תימצא לבסוף סיבה, היא – שלא יתכן בטבע דבר שהוא טעות. והוא צדק. אך במיוחד לאור התוצאות של המחקר שלו עצמו, ההיגיון עצמו מחייב להסיק שתהליך ה'אבולוציה', שהוא מקרי ביסודו, אינו עונה על השאלה הגדולה של המורכבות המפליאה של הטבע. וזוהי בדיוק גם הסיבה שגרמה לאותו הד"ר לייחס לאבולוציה מהלך אינטליגנטי ומתוכנן כמו 'אסטרטגיה'.

חלב-אם הוא נושא מרתק לכשעצמו. האם חשבתם על כך אי פעם? הפרה אוכלת רק עשב ושותה מים, והיא מייצרת חלב. ממה? אין הרבה אופציות, החלב מורכב מעשב ומים, הם חומרי היסוד. וזהו. עכשיו נשאל: איך הפרה יודעת לפרק את העשב לגורמים, להרכיב אותם מחדש וליצור חלב? באיזה בית ספר לכימיה היא למדה לעשות את זה, תרגיל שהוא מורכב מאין כמוהו?

גם האמהות שלנו 'יודעות' לייצר חלב. ממה? לא משתיית חלב, אלא מסלט ומיץ תפוזים; או מפירות ותפוחי אדמה ותה צמחים. בעצם, מכל תפריט אפשרי שהאמא אוכלת. המגוון והגמישות של חומרי הגלם, שתמיד מובילים למוצר הסופי המושלם, מדהימה. ואיך האיכות של התוצר שלהן? כל בר דעת יודע שאין מה להשוות בין חלב אם לתחליפי החלב. תשאלו את יצרני התחליפים לחלב-אם, החברות עצמן יהיו הראשונות שיאמרו שחלב-אם הוא הדבר הכי טוב שיש. הן מקוות להגיע למספר 2 .

ומתי מתחילה האם לייצר חלב? בדיוק ביום שהתינוק נולד. עד אז אין כלום. אבל זה לא נגמר בזה. בזמן הלידה, התינוק עדיין חלש. המערכת שלו אינה מוכנה כל כך לעכל חלב רגיל של אמא, זה כבד מדי. הוא גם זקוק לתמיכה חזקה במיוחד במערכת החיסון, שלא היתה פעילה עד כה. אז זהו, שבתקופה הראשונה של חיי התינוק אין האמא מייצרת חלב, אלא נוזל אחר ושמו "קולוסטרום". יש לו תרכובת שונה, הוא קל יותר לעיכול, והוא תומך במערכת החיסון בהרבה נוגדנים ש'בדיוק' חסרים לתינוק. גם הרירים של מערכת העיכול חלשים מאד, ובקולוסטרום יש חומר מיוחד שמשמש הגנה לרירים חלשים אלה... והרשימה של התכונות המיוחדות שבקולוסטרום היא עוד ארוכה, ויש בו בדיוק מה שצריך. ממש מאכל 'מושלם'.

לאט לאט, ככל שהתינוק מתפתח, והצרכים שלו משתנים, גם הנוזל משתנה בהדרגה מקולוסטרום ונהפך לחלב. והכל מאותה 'מערכת ייצור', ומאותה דיאטה של האמא.

ועדיין לא הזכרנו את עניין הכמויות. כשהתינוק נולד, ביום הראשון הקיבה שלו קטנטנה, ואינה יודעת עדיין 'להמתח'. הוא יכול לאכול לכל היותר 5-7 מיליליטר. זה מעט פחות מגודלה של כף מרק. כשמגיע ליום השלישי בחייו, הוא כבר יכול להכיל 22-30 מ"ל. וכן הלאה, עד שביום השביעי הוא כבר מכיל 45-60 מ"ל.

ייצור כמות מדוייקת היא קריטית. אם אין מספיק חלב, התינוק נשאר רעב, בוכה כל הזמן. ואם יש יותר מדי, התינוק אינו אוכל את הכל, ונוצר גודש הגורם לכאבים ודלקות.

גם הכמויות של ה'קולוסטרום' שמייצרת האמא הן 'ב-ד-י-ו-ק' באותן הכמויות שמתאימות לתינוק. ביום הראשון היא מייצרת רק מעט, ועם ההתקדמות היא מכפילה ומשלשת את הייצור, כל יום והכמות המדויקת שלו!

כל אלה, ראשי פרקים בלבד מהפלא של חלב האם, אליו הגענו מחיידקי ה"ביפידו" המלווים את התינוק במשך כל תקופת היניקה...

יש גבול למזל

נחזור, מעתה, להתבונן בעיקר הנקודה.

יש גבול מסוים, עד היכן ההיגיון יכול לקבל את האפשרות שהכול הוא במקרה, במזל. דומני, שאת הגבול הזה כבר עברנו מזמן. לא מתיישב על ההיגיון לומר שב'מקרה' בלבד הגיע תהליך מורכב ומסובך, מעבר לכל היכולת של כל מדעני העולם גם יחד. לא יתכן, שבתהליך אקראי לחלוטין נוצר מצב בו אין אף דבר החורג ב'שבריר אחוז' מהשלמות שלו.

תיאוריית ה'אבולוציה' מסתמכת על ברירה טבעית, על הישרדות של החזקים, שרכשו תכונות טובות במקרה. אבל אין בה שום אפשרות להסביר ולהבין התפתחויות הדורשות מורכבות כלשהי. בודאי לא מורכבות כזו שחורגת מעבר לכל מה שאנחנו יכולים להשיג.

ההיגיון הבריא מחייב, אפוא, שאכן עומדת אסטרטגיה מבריקה מאחורי ייצור החלב,

אך היא לא שייכת לאבולוציה העיוורת. אלא, ל"אינטליגנציה עליונה" שמכוונת את הדברים, ולפי המורכבות המסחררת נוכל גם להסיק, שהיא נעלית מעל לכל השגה אנושית. נוכל לקרוא לאינטליגנציה זו "בורא" או "אלוקים", או כל שם אחר שנבחר. אבל ברור שאינטליגנציה זו קיימת, ואי-אפשר להתחמק מידיעה זו.