ממה רוצה כל הורה שילדיו ייהנו? מאוכל טוב, מחופשות מהנות, מכדורסל, ממוזיקה... נפלא!

אבל אם הילד מגיע לגיל 25, ועדיין מעדיף לשכב על חוף הים ולנפוש כל היום במקום לעבוד, אנחנו מתחילים לחשוב: "נו, לא הגיע הזמן להתחיל לחיות?" נחמד ליהנות ממשחק ומנופש מפעם לפעם, אבל החיים הם הרבה יותר מ'כיף' סתמי. היינו רוצים שלילדינו יהיה מקצוע משמעותי, שיינשאו, שיהיו להם ילדים.

ומה אם הם מגיעים לגיל 35 ועדיין משחקים כדורסל בשכונה יומם וליל? אז כבר צועקים: "הצילו!"

על פי ההשקפה היהודית, א-לוהים הוא כמו אבא שלנו ואנחנו ילדיו. ובדיוק כמו כל הורה, גם א-לוהים רוצה שילדיו ייהנו מכל השפע שיש לחיים להציע; גם בורא עולם רוצה שנהיה מאושרים.

הנאות העולם מתחלקות לחמש רמות שונות – וכל אחת מהן מהווה 'מחלקה' בפני עצמה.

מטוס האושר

אפשר לדמות את רמות ההנאה השונות למקומות הישיבה במטוס. הכי טוב ואיכותי לשבת במחלקה הראשונה. ומה האפשרות הכי טובה שבאה אחריה? מחלקה שנייה. מובן שאף אחד לא רוצה לחשוב שהוא נוסע ב'מחלקה שנייה', אז כדי לחסוך לנו את אי-הנעימות, קוראים לזה 'מחלקת עסקים' או משהו דומה.

אף אחד לא רוצה לחשוב שהוא נוסע ב'מחלקה שלישית', אז קוראים לזה 'מחלקת תיירים'

מחלקה שלישית? לזה קוראים 'מחלקת תיירים'.

מהי מחלקה רביעית? שם למטה, עם בעלי החיים והמזוודות.

מחלקה חמישית? נותנים לך חבל ואומרים – "תחזיקו חזק!"

כולנו היינו רוצים לטוס במחלקה הראשונה. אבל יש אנשים שאף פעם לא מצליחים למצוא את הדרך לשם. הם עלולים לנסוע כל חייהם במחלקה החמישית, בקושי מחזיקים מעמד. והכי עצוב, שלפעמים קשה להם מידי והם עוזבים את החבל...

מדד האושר

כל אחת מחמש המחלקות האלה ייחודית כל כך, שבלתי אפשרי להחליף אפילו 10 יחידות מהמחלקה החמישית, בעד יחידה אחת של המחלקה הרביעית. האם היינו מחליפים את אהבת חיינו או את אחד מילדינו בעד בית על החוף בריביירה הצרפתית? אפילו בעשרה בתים?

לא ניתן להשוות הנאה אחת לאחרת. אז איך נוכל לקבוע מדד לכל הנאה שהיא?

ננסה להשוות את ההנאה לכוחות-סוס. ההנאה נותנת לנו כוח או במילים אחרות 'אושר'. אם טוב לנו בחיים, אנחנו מוכנים לגשת ולטפל במשימות הקשות ביותר מתוך התלהבות וביטחון עצמי. אנחנו יכולים להסתדר עם המון קשיים, משום שההנאות הטעינו אותנו ברמת אנרגיה גבוהה – רמת אושר גבוהה – שדוחפת אותנו קדימה בשמחה.

בניסיון לאמוד את ערכה של הנאה נתונה, שאלו את עצמכם: כשאני אוכל/ת גלידה, כמה הנאה, כמה כוח, אני מקבל/ת מזה? אם אני מקשיב/ה למוזיקה, כמה אנרגיה זה נותן לי? אם אני אוהב/ת מישהו, עד כמה זה ממריץ אותי? האם זה יותר או פחות מלאכול גביע גלידה? זו הדרך הרציונלית לאמוד את רמת ההנאה.

הנאות מדומות

לפעמים אנשים מאמינים שהם נהנים באמת – אבל למעשה הם טועים. לדוגמא, יחסי אישות זו הנאה אמיתית, אבל פורנוגרפיה היא סתם חיקוי עלוב. היא מגרה את התאווה, ובסוף האדם מוצא את עצמו מדופרס ומדוכדך במקום מחוזק. אולי בהתחלה נראה כאילו זה מרגש, אבל 'התרגשות' ו'אנרגיה' אינן מילים נרדפות ואין להחליף ביניהן.

את האושר המזויף שמשווק בכמויות הגדולות ביותר בעולם המערבי ניתן לכנות 'פסיביות מנוונת'.

אם נשאל אנשים "מה ההיפך מסבל?" רובם ישיבו מייד "כיף! ההיפך מלסבול זה ליהנות". אבל זה לא מדויק. מי שאינו סובל לא בהכרח נהנה. ובמילים אחרות – היעדר סבל אינו גורם ישירות לאושר!

סבל הוא לא ההיפך של הנאה. להיפך, הוא המחיר שלה.

המילים סֵבֶל וסַבָּל נובעות מאותו שורש שמשמעותו לסחוב. בעוד שהסַבָּל נושא על עצמו משאות גשמיים, הסובל מטה שכם לשאת על גבו את צער וכאב מאמץ החיים.

 'סֵבֶל' אינה ההיפך של 'הנאה', אלא ההיפך של 'מנוחה ורפיון'. אנשים רבים חושבים שהאושר העילאי הוא חופשה בהוואי – לשכב על מיטת מים, רוח קרירה מרפרפת מבעד לחלון, כוס גבוהה של משקה, כל שריר בגוף רפוי. אבל בתנאי שאתם לא מרשים לעצמכם להירדם - משום שככה תפסידו את כל הכיף!

הדרך היחידה להימנע מסבל החיים היא... להפסיק לחיות. אמנם, אי-עשיה ושינה הן אכן נטולות כל סבל, אך האם בשביל זה אנחנו פה?

במציאות, סבל הוא תוצאה של מאמץ, והוא בעצם מחירה של ההנאה. אם אנחנו רוצים לסיים אוניברסיטה כדי לקבל משרה טובה, אנחנו צריכים להתאמץ וללמוד. אם אנחנו רוצים לזכות במדליית זהב אולימפית, אנחנו צריכים להתנסות בכאב של התכווצות שרירים. אין סיכוי שנגיע לזה על החוף בהוואי.

להשוות בין מנוחה רפויה להנאה, זו רמאות. הנאה אמיתית באה רק כתוצאה ממאמץ על כל הסבל שכרוך בו.

מחיר האושר

כדי להצליח במרדף אחר האושר, אנחנו צריכים להתמקד בהנאה ולא בכאב המאמץ.

דמיינו קבוצת כדורסל מתרוצצת על המגרש. השחקנים סוחטים את עצמם עד לקצה גבול היכולת. האם הם שמים לב לסבל שהם מרגישים, למאמץ המתיש? – בקושי. הנאת המשחק גוברת על ההרגשה האחרת.

ומה אם הייתם מבקשים מהם לעשות את הניסוי הבא:

"שחקו כדורסל כרגיל – רוצו, קפצו, קלעו והגנו. אבל הפעם בלי כדור!"

כמה זמן לדעתכם הם יוכלו להמשיך לשחק? אולי חמש דקות! בלי כדור, אין שום דבר שיסיח את דעתם מהקושי. עכשיו, כל צעד כואב להם ומצער אותם.

תחזירו להם את הכדור, והם ישחקו שעתיים נוספות!

בחיים, תזכרו כל הזמן להתמקד בכדור. ראו את המטרה מול העיניים – והפכו כל סבל להנאה.

ללמוד ליהנות מהחיים

בחיים, אנו מניחים שהאושר אמור להגיע באופן אוטומטי. אבל זה לא פשוט. בדיוק כפי שאנחנו לא יכולים להתנסות במלוא עוצמתה של הנאה מוזיקלית אם לא נעבור קודם קורס במוסיקה, כך אנחנו צריכים גם ללמוד קודם כל מה שאפשר על הנאה ואושר.

כך  גם בטעימת יין. יין הוא יותר מנוזל שמרטיב את הפה וממסטל אותך. אם אנחנו רוצים להיות טועמי יין, אנחנו צריכים לבחון קודם את הפקק. אחר כך נבחן את צבע היין, ואז נסובב אותו אט אט על שולי הגביע. ואז נריח אותו. ורק אז נטעם את היין עצמו. לא בלגימה פראית אלא בלגימה עדינה – נגלגל אותו בפה, נניח למרקם ולטעם לגרות כל עצב חישה ולחלחל אל כל אזורי הטעם השונים שבפה.

העולם שלנו עשיר באוצרות ודברים טובים. מראות וריחות. מערכות יחסים ואנרגיות. פוטנציאל והישגים. אם אנחנו נזהרים לא להפריז בשתיית יין מובחר, האם אנחנו לא צריכים להתייחס בכבוד דומה גם לחיים עצמם?

לסיכום. נזכור את שלושת הקריטריונים שחלים על כל מחלקות ההנאה:

  • אין שער חליפין בין סוגי ההנאה השונים.

  • היזהרו מהנאות מזויפות.

  • תווית המחיר המוצמדת לכל הנאה היא מאמץ.

    למאמר העוסק ברמות ההנאה השונות, הקליקו כאן: