בואו נגיד את זה בצורה ברורה: א-לוהים רוצה להיענות לתפילות שלנו.

הוא האבא שלנו בשמים, ואנחנו הבנים שלו. הוא אוהב אותנו בלי תנאים. אז למה נראה שהוא מתעלם מכל כך הרבה תפילות? וחוץ מזה, אם הוא יודע ממילא מה אנחנו רוצים, למה בכלל אנחנו צריכים לבקש ולהתפלל?

האהבה האינסופית

אנשים רבים שלא ממש מתקרבים בחיי היומיום לבית הכנסת, מרגישים בחוש שיש א-לוהים. כמו שאומרים, "אין אתיאיסטים בשוחות". כשחייל מתחפר בשוחה, והאויב מתקרב, הוא צועק: "א-לוהים, תוציא אותי מכאן! אני רוצה לחיות!"

מה הוא בעצם אומר?

"א-לוהים יקר, למרות שהתעלמתי ממך במשך כל השנים, הכחשתי את קיומך, ולא הודיתי על כל מה שעשית למעני, אני נמצא עכשיו בצרה. ואני יודע שאתה היחיד שיכול לעזור לי."

כדי להתפלל נכון, צריך להבין לא רק שא-לוהים אוהב אותך, אלא שהאהבה שלו היא אין סופית. בורא עולם נתן לך עיניים, אוזניים, שכל, חיים...! בכל בוקר יהודים אומרים את ברכות השחר – ברכות הודאה לבורא עולם על כל המתנות שהרעיף עלינו. ברכות שמזכירות לנו עד כמה עמוקה אהבתו של הבורא.

ואם יש לנו מושג מה א-לוהים יכול לעשות למעננו - זה טירוף לא לשמור על קשר.

למה צריך להתפלל?

מובן שכשאנחנו מתפללים, אנחנו לא מגלים שום דבר חדש לא-לוהים. הוא לא צריך שיזכירו לו מה אנחנו צריכים. אז למה הוא לא נותן את זה גם בלי תפילה?

אנחנו צריכים את התפילה. תפילות עוזרות לנו לסנן, להתמקד ולהבין מה אנחנו רוצים מהחיים. יש כאן תהליך של הבשלה.

כי אנחנו צריכים את התפילה. תפילות עוזרות לנו לסנן, להתמקד ולהבין מה אנחנו רוצים מהחיים. יש כאן תהליך של הבשלה.

אם אבא עשיר נותן לבן שלו סכומים בלתי מוגבלים על מגש של כסף, הילד שלו יגדל מפונק וחסר אחריות. זה מה שהיה קורה לנו אילו נתן לנו א-לוהים כל דבר שאנחנו מבקשים באופן אוטומטי. לעולם לא היינו מגדירים לעצמנו למה אנחנו שואפים בחיים. החיים היו קלים מאוד, אבל אנחנו לא היינו מתפתחים.

מכיוון שבורא עולם יודע מה הדברים הכי חשובים בשבילנו, הוא רוצה שנעבוד ונרוויח אותם. מפני שזה מה שיעשה אותנו הכי טובים.

למה יש לנו בעיות?

לא-לוהים יש "קשרים" בכל מקום. הוא יכול למצוא לך את בן הזוג המתאים, הוא יכול לפתור לך את הבעיות הכלכליות... אז אולי מישהו יכול להסביר למה יש לנו כל כך הרבה בעיות?

מפני שלא משנה כמה אנחנו חכמים או בעלי עמדה, לעולם לא נוכל לחיות את חיי הילדים שלנו במקומם. ובעצם, חלק מאהבה אמיתית לילדים היא לאפשר להם לצמוח בעצמם, להיות עצמאיים. אם היינו סתם רובוטים, הממלאים בצורה מכנית כל הוראה, העולם היה נקי ומסודר אבל החיים שלנו היו חסרי תכלית.

א-לוהים רוצה שנהיה עצמאיים, שנחשוב, נבחר ונחליט.

יש לנו "בחירה חופשית" להחליט בדברים שהם בעלי משמעות נצחית. אנחנו יכולים לבחור להתרחק מא-לוהים – והוא יאפשר לנו לעשות את זה. לא משום שהוא רוצה שזה יקרה, אלא משום שהוא רוצה שתהיה לנו עצמאות – גם אם נשתמש בה בצורה לא נכונה.

תשובה לתפילותיך

האם אי פעם נענתה תפילתך?

נעצור לרגע ונחשוב על המשמעות...

על המדרכה, מול הבית שלך, יש בור גדול. במשך ארבעת החודשים האחרונים התעלמה העירייה מהדרישות החוזרות שלך לתקן את הנזק. לבסוף, מתוך ייאוש, אתה מתקשר לכנסת ומבקש את ראש הממשלה.

לתדהמתך הרבה, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו עולה על הקו. אתה מסביר במהירות את הבעיה שלך. ראש הממשלה מקשיב לרגע, ומנתק. אתה בהחלט לא מצפה שהוא יעשה משהו בנדון.

למחרת בבוקר אתה מביט מהחלון וראה זה פלא - חיילים מחיל הנדסה עוסקים בתיקון המדרכה! ראש ממשלת ישראל לקח את הבעיה שלך ברצינות ושלח את הצבא לעזרתך…

זאת המשמעות של תפילה שנענתה.

עכשיו, למי בדיוק יש גישה ישירה תמיד אל ראש הממשלה?

לבן שלו, כמובן.

אלו הם היחסים שלנו עם א-לוהים – אב ובנו. בדיוק כפי שאב ממלא את בקשתו של בנו, כך גם א-לוהים נענה לתפילותינו. השליט האינסופי שברא כל מולקולה בעולם, יכול לשנות את מהלך המציאות כדי להיענות לתפילתך.

כדי לדבר באמת עם א-לוהים, צריכים לדעת שהוא רוצה ויכול לעשות את זה בשבילנו. אחרת, אנחנו סתם מדברים אל המושג האישי שלנו, של א-לוהים מוגבל – ולא לאב האמיתי שבשמים.

תפילתו של אתאיסט

זהו סיפור אמיתי על צעיר שתפילותיו נענו:

רבים מן האנשים שמבקרים בירושלים הם תיירים שמגיעים אליה כדי לקבל תודעה יהודית תרבותית והיסטורית. באחד הימים, תייר צעיר בשם ג'ף בא לפגוש אותי בישיבה.

"במה אתה עוסק?" שאלתי אותו.

"אני עובד על התואר שלי, באוניברסיטת הרווארד. ואני אתאיסט."

"מצויין! אתאיסט אמיתי! מגיע צל"ש למי שהצליח לשכנע אתאיסט כמוך לפגוש רב כמוני!"

"לא," אמר ג'ף, "לא מגיע לו כלום. אני אספר לך איך זה קרה..."

ג'ף ביקר בנורבגיה את ארוסתו הנורבגית. שם הוא החליט שעכשיו או לעולם לא - או שהוא נוסע עכשיו לישראל, או שהוא לא יעשה את זה אף פעם.

אז הוא נסע לירושלים אל הכותל המערבי. הוא חשב שהוא בא אל הכותל לראות כמה אבנים עתיקות, אבל כשהגיע לשם הוא נדהם. הוא הרגיש משהו כבד בליבו. הוא התרגש.

ג'ף עמד לפני הכותל, וערך תפילה של אתיאיסט. הוא הסתכל על האבנים ואמר:

א-לוהים, אני לא מאמין בך. לפי מיטב ידיעתי אתה לא קיים. אבל אני בכל זאת מרגיש משהו. אז אם טעיתי עד עכשיו, אני רוצה שתדע א-לוהים, שאין לי שום ויכוח איתך. אני פשוט לא יודע אם אתה קיים. אבל א-לוהים, רק במקרה שאתה באמת שם, וטעיתי, אז תציג את עצמך.

ג'ף סיים את תפילתו, ואחד מתלמידי ישיבת אש-התורה שהיה במקרה ליד הכותל, ראה את ג'ף וחשב: "אולי הוא יהיה מעוניין ללמוד קצת תורה".

הוא טפח לג'ף על הכתף, והבהיל אותו כל כך עד שג'ף זינק לגובה חצי מטר וצעק:

מה אתה רוצה?!

סליחה, אני מצטער, רק רציתי לשאול אם אתה מעוניין ללמוד על א-לוהים...

זה היכה בג'ף כמו ברק. הרגע הוא גמר לבקש מא-לוהים להציג את עצמו, ומיד מישהו מציע - לעשות הכרות ביניהם....

ג'ף למד באש התורה במשך ששת השבועות הבאים. הוא היה תלמיד רציני מאוד, וחזר לארה"ב מתוך הבטחה לחזור וללמוד. שנה לאחר מכן, הוא חזר לישראל וסיפר לי את המשך הסיפור.

באחד מימי אותו קיץ ראשון בישראל הוא שוטט בסמטאות האבן הצרות של העיר העתיקה בירושלים, כשהבחין בנערה דתית יפה וחמודה שעוברת לידו. הוא אמר לעצמו "איזה חן יהודי יש לבחורה הזאת. הלוואי שא-לוהים יעזור לי למצוא מישהי כמוה."

בשנה שלאחר מכן, בבוסטון, נכנס ג'ף לבית הכנסת להתפלל בבוקר שבת אחד. והנה, עומדת שם הנערה אותה ראה בעיר העתיקה. הוא ניגש אליה ואמר:

"סליחה, נדמה לי שראיתי אותך בקיץ שעבר בירושלים."

והיא ענתה - "אתה צודק, גם אני ראיתי אותך."

היום הם נשואים ומתגוררים בניו-ג'רזי.

תזכרו את התפילה של ג'ף. אם אתם מכירים איזשהו אתאיסט תוכלו ללמד אותו איך מתפללים אתאיסטים. מפני שאם אנחנו כנים עם א-לוהים, התפילות שלנו נענות.

קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. (תהלים קמה, יח)

חמישה כללים איך להיות כנים עם א-לוהים

כלל ראשון: קווה לטוב

צריך לדעת שא-לוהים רוצה לעזור לנו. כל דבר שנבקש ממנו קטן לאין שיעור ממה שהוא כבר נתן לנו.

היה אופטימי וקווה לטוב ביותר. א-לוהים רוצה שניצור עמו קשר, ויחד עם זאת, הוא רוצה שנעבוד על ההבנה הבאה:

כשא-לוהים לא עונה לנו הוא בעצם משדר שיש לנו בעיה, שאנחנו צריכים להשתנות.

אתה בן 22 ונוסע בתל-אביב בשעת העומס באמצע יולי. רמזורים אדומים... פקקי תנועה... צפירות... קיץ חם... ס-י-ו-ט.

ומה אם אבא שלך היה ממונה על כל הרמזורים בתל אביב, והיה יכול לאתר את מיקומך בכל זמן נתון? הוא היה מסדר לך רמזורים ירוקים לאורך כל הדרך! רמזורים ירוקים! הוקוס... אור ירוק! פוקוס... אור ירוק!

בורא עולם יכול לסדר את זה בשבילך. הוא יצר את העולם. התנועה בתל אביב היא לא דרישה מוגזמת בשבילו.

אז הנה אתה נוסע. אור ירוק, אור ירוק, אור ירוק, אור ירוק.... אתה אומר לעצמך: זה טוב מכדי להיות אמיתי. זה לא מגיע לי.

אור אדום.

אם אתה לא מצפה לעזרתו של א-לוהים, סימן שאתה לא רואה אותו בתור אבא שלך. ואז, א-לוהים עוצר את התנועה כדי למקד אותך מחדש.

נתמקד בעובדה שהוא רוצה כל מה שטוב בשבילנו. אם נעשה זאת, הוא יעקור הרים כדי להיענות לתפילותינו.

כלל שני: הזדעזע אם אתה לא מקבל את זה

אין דבר שא-לוהים עושה במקרה. אם הדברים לא זורמים בקלות כמו שאנחנו רוצים, התגובה הראשונה שלנו צריכה להיות: "מה הולך כאן? למה א-לוהים עושה את זה? למה הוא מנסה לתפוש את תשומת הלב שלי?"

דוֹד אחד כתב מכתבים שבועִיים לאחיין שלו בצבא. לאחר שישה חודשים ומספר רב של מכתבים, האחיין לא ענה לו אפילו פעם אחת.

בפעם הבאה כתב הדוד את המכתב הרגיל שלו, אבל הפעם הוא הוסיף נ.ב. "צירפתי המחאה של 100 דולר בשבילך." והוא שלח את המכתב, בכוונה, בלי הצ'ק.

האחיין קיבל את המכתב ו(כמובן)לא מצא את ההמחאה. כצפוי, הדוד קיבל ממנו מייד מכתב חוזר: "טוב לי בצבא... יש לי חברים נחמדים בחדר... אפילו הטירונות לא הייתה קשה במיוחד. דרך אגב, שכחת לצרף את הצ'ק. אוהב אותך מאוד, האחיין שלך."

בורא עולם יודע איך לתפוש את תשומת הלב שלנו. כשאנחנו שוכחים שהוא אוהב אותנו, הוא שולח אור אדום כדי שנתמקד וניזכר.

אבל יש הבדל גדול אחד בין הדוד לבין א-לוהים: א-לוהים לא נפגע כשאנחנו מתעלמים ממנו; לא-לוהים אין צורך בשמירה על מערכת יחסים איתנו. אנחנו אלה שזקוקים ליחסים איתו. ההנאה הגדולה ביותר שלנו היא להיות איתו בקשר. זו הסיבה שבגללה הוא מארגן תקריות פעוטות כדי לתפוש את תשומת הלב שלנו. הכול לטובתנו האישית.

כלל שלישי: הקשב לשיעוריו של א-לוהים

מי שיש לו מערכת יחסים רצינית עם בורא עולם, מבין שהוא תמיד מלמד אותו.

כשהחיים מתמלאים לפתע בכל מיני טרדות שעומדות בדרכנו, כדאי לעצור ולשאול: למה הוא מנסה לתפוס את תשומת הלב שלי?

כשהבעיות גדולות יותר מסתם אי-נוחות – משהו כמו תאונת דרכים או קשיים כלכליים - סימן שא-לוהים קורא לנו ברמה אחרת. יש משהו עמוק בתוכנו שצריך תיקון.

בחור צעיר הגיע לישיבת אש-התורה כדי לפגוש אותי. "הרב," הוא אמר, "יש לי חדשות בשבילך. אני לא צריך ישיבה. אתה מבין, א-לוהים ואני מאוד קרובים. א-לוהים עושה לי ניסים."

הבטתי בו במבט קצת חשדני. "אתה מוכן אולי לתאר לי איזה נס אחד או שנים?"

"בטח. פעם רכבתי על האופנוע בדרך הררית מפותלת. משאית הגיחה מעבר לעיקול וסטתה למסלול שלי. הברירה היחידה שלי הייתה או להתרסק על צד ההר, או לקפוץ מהמצוק. הדבר הבא שאני זוכר הוא שאני עף באוויר כשמתחתי אין כלום חוץ מסלעים. צעקתי בקול רם "א-לוהים! תעזור לי!"

אני נוחת על הקרקע, ובדרך נס האופנוע נפל בין שני סלעים, שפעלו כמו בולמי זעזועים, וריככו את המכה. בעדינות הועפתי מהאופנוע אל תוך סבך שיחים. לא קיבלתי אפילו שריטה! אתה רואה, א-לוהים עושה לי ניסים."

הבטתי בו ושאלתי: "ומי לדעתך, ידידי, זרק אותך מהמצוק?!"

א-לוהים הוא לא סופרמן. הוא לא מחכה בצד עד שתיפול מההר כדי שיוכל לעוף אליך ולהציל אותך ברגע האחרון. הוא שולט בכל דבר בחייך: גם בבעיות וגם בפתרונות.

אל תחכה עד שא-לוהים ידחוף אותך מהמצוק כדי לתפוס אותך. שים לב עכשיו ושאל: "מה אתה רוצה ממני א-לוהים? מה המסר? ואם אתה רוצה לתפוס את תשומת לבי, בבקשה תעשה את זה בלי לדחוף אותי למטה!"

כלל רביעי: התמקד ברצונך

כדי שתפילותינו ייענו, צריך להיות לנו ברור שמה שאנחנו מבקשים הוא הדבר הנכון – ולא סתם גחמה רגעית.

כשהייתי בן 8, הגיע היריד העולמי לניו-יורק. כל הכיתה שלי החליטה לברוח מהלימודים וללכת ליריד. אבל היה תנאי אחד: כל אחד חייב להביא דולר. בלי יוצא דופן. אם אין לך דולר, אתה לא יכול לבוא.

לא היה לי דולר. הדרך היחידה שהייתי יכול להשיג דולר מאבא שלי הייתה ללמוד פרק משנה בעל פה, אבל לא היה סיכוי שאני אצליח לשנן פרק שלם בזמן כל כך קצר. אז הבנתי שאין ברירה ואני אלך באותו יום ללימודים.

ואני עלול להיות היחיד שם!

התחלתי ללכת לעבר בית הספר כאשר לפתע עלה בי הרעיון: שים עין על המדרכה, נח, אולי תמצא שם דולר!

התחלתי לחפש. רחוב ראשון, אין דולר. רחוב שני, אין דולר. התחלתי להתפלל "ריבונו של עולם, בבקשה, שטר של דולר... כל הזמן מסתובבים כאלה ברחובות. רק הפעם, תן לי למצוא שטר של דולר."

עוד שני רחובות, אין דולר. התחלתי לחשוב, אולי א-לוהים רוצה ממני משהו. אז אמרתי "א-לוהים, אני אוציא את הזבל היום. ואני לא אריב עם אחותי." הייתי נחוש לסגור עסקה.

אין דולר.

בסוף פניתי בסיבוב, וכבר ראיתי מולי את בית הספר. רגע האמת. "א-לוהים, תן לי דולר אחד, ואני לעולם, לעולם, לעולם לא אעשה שום דבר רע כל החיים שלי."

ואז תפסתי את עצמי: "נח, על מי אתה עובד? אם תמצא דולר תברח מהלימודים!"

הרבה פעמים בורא עולם שולח לנו את מה שאנחנו באמת צריכים, אבל אנחנו לא שמים לזה לב, משום שלא טרחנו להבהיר לעצמנו מהם הצרכים האמיתיים שלנו! תשובתו של א-לוהים – בין אם 'כן' ובין אם 'לא' – תמיד מגלה לנו משהו חשוב על עצמנו.

אז לפני שנבקש, נבדוק אם זה באמת טוב לנו.

כלל חמישי: עשה השתדלות

תפילה אינה בריחה מאחריות אישית. זהו כלי שקיבלנו על מנת להבהיר ולמקד את בחירותינו, ולהבין שא-לוהים הוא המקור לכל השגינו. אבל התפילה לא באה במקום עשייה והשתדלות להשגת המטרה בדרכים טבעיות.

התפילה ממקדת אותנו במציאות, ודואגת שנשמור על קשר עין עם מטרת חיינו. אבל לא מדובר בסתם חלומות: צריך לעבוד על מה שאנחנו רוצים. אם הלב שלנו לא שלם, אז אנחנו לא רציניים...

כשאתה מתפלל בדוק מחדש כל צעד בדרך:

האם אני באמת רוצה להשיג את זה?

כמה אני מוכן להקריב בשביל זה?

האם זה שווה את המחיר?

האם המטרות שלי מציאותיות ומתאימות לי?

האם אני מתקרב לזה על ידי פעילות בשטח?

מטרת החיים היא צמיחה. תפילה אינה כפתור קסמים שיפטור אותנו מהצורך להשקיע. כשא-לוהים דוחף אותנו לעשות מאמץ, הוא נותן לנו את הכלים לצמיחה אמיתית.

א-לוהים מחכה תמיד לקריאתך. הקווים פתוחים, ובחינם. תרים טלפון כבר היום.