רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חכמה לחיים

לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

י״ג באייר ה׳תשס״ה י״ג באייר ה׳תשס״ה 22/05/2005 | מאת הרב נח וינברג

א-לוהים רוצה שניהנה מתענוגות העולם הזה. אך הצבת החומרנות כמטרה בפני עצמה, היא טעות גמורה.

חיינו מלאים בגירויים הפונים לחושים: טלוויזיה, רדיו, שלטי חוצות, אינטרנט. כל אלה מתוכננים בידי מומחים, כך שיחלחלו לתודעתנו בצורה בלתי מודעת. מטבענו, אנו נוטים לחפש אותם כל הזמן.

אך מצד שני, היהדות שמבוססת על היגיון ולא על גחמות רגעיות אומרת: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט). דווקא משום שהגירויים החושיים חזקים כל כך ונוטים להשתלט עלינו כליל, זוהי מצווה תמידית, אתגר תמידי, לדבוק בדרך הנכונה. הפסוק רומז לכך, שקיימים שני היבטים לעניין: הלב והעיניים. בואו נבחן, ראשית כל, את הלב.

אהבו את הא-ל בשני לבבותיכם

המלה "לבבכם" מופיעה בפסוק הנ"ל בשני "ביתים" במקום אחד- "לבכם". מלשון זו למדו חכמים שהכתוב מתיחס ל"שני לבבות". אך האם לאדם יש באמת יותר מלב אחד? מסתבר שכן. כל הקונפליקטים המוסריים בחיינו, מקורם בשתי נטיות סותרות – "שני הלבבות" שבכל אחד מאתנו. הנשמה הא-לוהית שלנו, היצר הטוב, רוצה לעשות את כל הדברים הנכונים: לאהוב את האנושות, לחפש את הצדק, לעזור לזולת, לגלות רגישות, כבוד ואחריות. היא שואפת לגדול ולממש את הפוטנציאל שלה ובסופו של דבר, היא שואפת לחקות את המקור הנצחי, האינסופי – הלוא הוא א-לוהים ולהתחבר אליו.

עלינו לפתח מודעות כדי להיאבק במה שמתרחש בתוכנו פנימה.

חלק אחר בנשמתם של בני האדם ("הנפש הבהמית") נקרא "יצר הרע". הוא שואף לסיפוקים מיידיים ורוצה לברוח לעולם של נוחות. הגוף רוצה לאכול, לישון, להתאוות. יעדו הסופי הוא... הקבר.

עלינו לפתח מודעות כדי להיאבק במה שמתרחש בתוכנו פנימה. אחרת, הסיפוק הרגעי ינצח את הטוב והנכון באמת. לדוגמא:

 

  • אתם רוצים לנהל את הזמן שלכם ביעילות, אך אתם גם משתוקקים לדחות את המעשים הנכונים.

  • אתם רוצים לאכול בצורה בריאה, אבל משתוקקים לעוגת שוקולד.

  • אתם רוצים ללמוד ולהחכים, אבל משתוקקים לצפות בטלוויזיה.

 

הרצון הוא קבוע ומושרש עמוק במציאות. התשוקה היא זמנית, רגעית ואינה מתחשבת בהשלכות העתידיות. משום כך "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" היא מצווה תמידית. עליכם לדעת, שאתם נמצאים במלחמה מתמדת עם הגוף שלכם. כל פעם שאתם אומרים: "לא מתחשק לי", אתם מפסידים בקרב. הגוף שלכם כבד ולא מתחשק לו לזוז.

השעון המעורר מצלצל בבוקר. אתם רוצים לקום מהמיטה ולהתחיל את יומכם, אבל מתחשק לכם לכבות אותו ולישון עד מאוחר. זוהי הסחת דעת. היזהרו: היצר הרע מבטיח לכם כל מיני הבטחות. "תישן עוד קצת. תאכל טוב. תירגע". זוהי אשליה. יש רק דרך אחת ליהנות הנאה אמיתית בעולם הזה: להתחשל ולהמשיך להילחם.

איך מחזקים את כוח הרצון? נהנים מהמאבק. ככל שתילחמו בנחישות רבה יותר, כך תזכו לגמול גדול יותר. כדברי חכמינו: "לפום צערא אגרא" – גודל הגמול כגודל הכאב.

הבדל בין שני הלבבות

קשה מאוד להבדיל ולומר איזה לב מדבר בכל פעם. אפילו כעת, בעודכם קוראים מאמר זה, נשמתכם מבקשת: "שימו לב! זה מאמר מועיל!" אך הגוף מתנגד: "קשה לי מדי להתרכז, המאמץ גדול מדי. אני בסדר גמור בדיוק כמו שאני!"

בכל רגע בחיים, במאות החלטות, שני הלבבות שלכם מתנגשים. רק אם תהיו מחויבים לצדה של הרוחניות במאבק זה, תזכו להנאה נצחית. איך הייתם רוצים להספיד את יקירכם? האם תגידו: "הדוד יוסף נהג במכונית מפוארת, שיחק גולף באחד המסלולים הטובים בעולם וסעד במסעדות פאר"? כמובן שלא. תרצו שחייו יהיו בעלי משמעות: "הוא עזר לזולת, היה אבא טוב ואיש נעים הליכות".

כולם יודעים, שאנו יכולים לנהל את חיינו לפי מאוויי הגוף.

כולם יודעים, שאנו יכולים לנהל את חיינו לפי מאוויי הגוף, להתפתות לאשליות, לרדוף אחר המכונית היקרה יותר והבית הגדול יותר. אך בסופו של דבר, תחכה לנו פשיטת רגל רוחנית.

אל תתפתו לאשליות. היו מודעים לקונפליקט בין מה שאתם רוצים עמוק בפנים, לבין התשוקות שעומדות בדרככם. לפני קבלת כל החלטה, שאלו: "מה נשמתי רוצה, ולמה הגוף משתוקק?" ואז החליטו.

המכונית והנהג

אם הגוף כל כך מסוכן, איך מתמודדים אתו? התורה מבקשת מאתנו לאהוב אותו בשני הלבבות, הנשמה הא-לוהית והנשמה הבהמית. איך זה עובד? א-לוהים ברא את הגוף הפיזי, לא כדי לגרום לנו תסכול, אלא הנאה. התלמוד אומר, שאם ניתנת לאדם הזדמנות לטעום פרי חדש והוא נמנע מכך, הוא יצטרך לתת על כך את הדין.

ולמרות זאת, אחד האתגרים הגדולים ביותר, הוא לדעת להציב את הגבול, בין ההנאה הראויה מגשמיות, לבין רדיפה מוגזמת אחר החומרנות. הנשמה לגוף, היא כמו הנהג למכונית. יש לתחזק את המכונית ולתדלק אותה בבנזין איכותי. אם לא תטפלו במכונית כראוי, היא לא תיקח אתכם ליעדכם, ועל מנת שתיראה טוב, עליכם להקפיד לנקות אותה מבפנים ומבחוץ. אך בשום אופן, המכונית אינה חשובה יותר מהנהג. אדם שמזניח את משפחתו ומבלה שעות ארוכות בקרצוף המכונית, איבד כנראה את סדר העדיפויות הנכון.

כך, גם בכל מה שנוגע לגוף ולנשמה. לעתים עליכם לשקוע בתענוגות הגוף, כדי שנשמתכם תוכל להשיג יותר. לאחר שהשלמתם פרויקט חשוב, אתם בוודאי רוצים לפנק את עצמכם בארוחה במסעדת פאר. דאגו שהגוף יחוש בטוב, כדי שהנשמה תוכל להתמודד עם אתגרי החיים – גידול ילדים, קריירה, מאבקים חברתיים. אל תשקעו בתענוגות הגוף לשמם בלבד. אל תהפכו את החומרנות למטרה בפני עצמה. זו משמעות הציווי: "לא תתורו אחרי לבבכם".

להתעלות אל מעבר ליומיומי

שם המשחק הוא משמעת עצמית, לא דיכוי. מדובר ברמה מבוקרת של משמעת, מהסיבות הנכונות ובזמן הנכון. ברמה מבוקרת, הסיפוק שתחושו כשתיענו לדחפיכם, יהיה גדול יותר. אך כשמדובר בדחפים, במיוחד בתענוגות הגוף, ככל שאתם מזינים אותו יותר, כך גוברת התשוקה. קשר גופני לשמו בלבד, הוא עניין נחות ומשום שהוא חזק כל כך, הוא יכול להרוס אתכם. כשאתם עוסקים בו ללא מטרה נעלה יותר, הדבר מחזק את תאוותיכם ומחריף את המאבק.

כשנהנים בחכמה מתענוגות הגוף, הם עשויים להוות קרש קפיצה להנאות רוחניות נשגבות יותר.

כשנהנים בחכמה מתענוגות הגוף, הם עשויים להוות קרש קפיצה להנאות רוחניות נשגבות יותר. כשאתם עוסקים בפעילות גופנית – אכילה, שינה, דיבור – עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מדוע אני עושה זאת? מהי המטרה? האם אני עושה זאת כדי לעמעם את תחושת המציאות שלי, או כדי להגיע למטרות נעלות יותר? האם היא תקרב אותי לא-לוהים, או תרחיק אותי ממנו? כשאתם שותים כוס קפה, מה תעשו עם פרץ האנרגיה שיבוא בעקבותיה?

רתמו את תשוקות הגוף למטרות הנשמה. העלו את התשוקה שלכם לגלידה או לעשיית כסף – לערוצים הנכונים. המטרה היא, שיתחשק לכם לעשות את הדבר הנכון. אתם משתוקקים לפיצה? השתמשו באותה התלהבות למען מטרות רוחניות. זוהי משמעותה של אהבת הא-ל בנפש הבהמית שלנו, בשני הלבבות.

אל תעוותו את נטית הלב הטובה שלכם

ישנו ממד נוסף, עמוק יותר, לעניין זה. מכיוון שהפסוק אומר "לא תתורו אחרי לבבכם", הוא מרמז לכך, שניתן ללכת שולל אחר היצר הטוב. אך כיצד ניתן לעוות את היצר הטוב?

לעתים יש לנו רצון לעשות טוב, אך בסופו של דבר אנו שוגים ויוצרים בעיה גדולה יותר. למשל, התורה מצווה עלינו להעביר ביקורת בונה: "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז). חציו השני של הפסוק מזהיר אותנו: כשאתם מתקנים את דרכו של אדם, אל תביכו ואל תשפילו אותו. אם אתם חייבים להעביר ביקורת, אל תתנו ליצר הטוב שלכם לומר: "אני אראה לו איך צריך לעשות את זה". זהו חטא במסווה של מצווה – עיוות היצר הטוב.

התנ"ך מתעד טעות שכזאת. חנה ופנינה היו שתיהן נשותיו של אלקנה, אך לפנינה היו ילדים ולחנה לא. פנינה ידעה שחנה צָדקת ואם יתגרו בה, מרוב כאב ובזיון היא תתפלל לילד מעומק הלב ואז ודאי א-לוהים יעתר לבקשתה. פנינה נהגה לומר למשל, "חנה, תראי איזה נעליים קניתי לילדיי. מה את קונה לילדייך?"

התכסיס עבד, תפילותיה של חנה נענו והיא ילדה את הנביא שמואל. אך למרות כוונותיה הטובות, פנינה נענשה על הכאב הרגשי שגרמה לחנה. "לא תתורו אחרי לבבכם" היא מצווה המזהירה אותנו מפני כוונות נאצלות, העלולות לפגוע בזולת.

הימנעו מפיתויים

עד כה התמקדנו בלב. בחלק זה נדבר על חלקה השני של המצווה: "לא תתורו... אחרי עיניכם". החברה המערבית מדגישה מאוד את הויזואלי. אם זה נראה טוב, זה בטח טוב. המדיה מפגיזה אותנו בדימויים ויזואליים רבים, שלרוב איננו מודעים להשפעתם. שלא יהיה לכם כל ספק: הם מובילים אותנו אל עברי פי פחת מבחינה רוחנית.

ההבנה השכלית שמעשה מסוים אינו מעשה ראוי, עדיין לא מבטיחה שתעמדו בפיתוי בבוא העת.

כשאנו רואים תמונות כאלה, ומפנטזים כמה נפלאים יכלו החיים להיות "לו רק היה לי מוצר X", אנו משלים את עצמנו, שחומרנות מסוגלת לספק את שאיפותינו העמוקות ביותר. מכך מזהירה אותנו מצות "לא תתורו... אחרי עיניכם".

כיצד נימנע ממלכודת זו? המפתח הוא להימנע, ככלל, ממצבים בהם קיים הפיתוי. אם אתם בדיאטה, אתם לא מביאים עוגת שוקולד הביתה. אתם פשוט לא רוצים לחשוף את עצמכם לאתגר זה. כך גם בעניין מראה עיניים. אם אתם רוצים שעיניכם וראשכם לא יסטו לכיוונים בלתי רצויים, הקימו גדר הגנה: הימנעו מפיתויים. הימנעו ממצבים שעלולים לערער אתכם מלכתחילה. התורה נותנת לנו עצה מעשית באשר לטבע האדם: ההבנה השכלית שמעשה מסוים אינו מעשה ראוי, עדיין לא מבטיחה שתעמדו בפיתוי בבוא העת.

אל תנסו להיות גיבורים

לעתים יש לנו נטייה להיכנס למצבים בהם קיים פיתוי, מתוך מחשבה, שהמשמעת העצמית שלנו, תמנע מהדבר הלא נכון להתרחש. האגדה מספרת על מלך שאילף חתול להיות מלצר. כדי להציג לראווה הישג בלתי רגיל זה, הוא הזמין את כל שריו למשתה מיוחד. החתול הגיש את המתַאבנים, את המרק, ואת המנה העיקרית בגאון. הכול התנהל כשורה, עד שהחתול הבחין בעכבר ו... כל הכלים נפלו ארצה.

מוסר ההשכל של סיפור זה, הוא שלא משנה עד כמה ננסה לשלוט בגופנו, איננו יכולים להתכחש לחלוטין ליצרנו. דחפי הגוף הם אינסטינקטיביים והם מושכים אותנו כל הזמן. 

אתם יכולים להימנע מפיתויים, אם ראשכם יהיה מלא בדברים מעניינים. כשאתם עוסקים בעניינים אינטלקטואליים ויצירתיים, אתם מועדים פחות לפזול לשדות זרים. אל תחלמו בהקיץ ואל תפנטזו. זהו בזבוז זמן ובזבוז אנרגיה שכלית. אנו מדמיינים את ההישג מרחוק, במקום לקום ולפעול למענו. והגרוע מכל, פנטזיה יוצרת חלומות באספמיה, שספק אם תוכלו להגשים אי פעם.

הענווה עולה על האגו

מהו האתגר התמידי הטמון ב"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"? זהו המבחן של האגו. האדם נוטה מטבעו לראות את עצמו במרכז. מתחת לכל זה מסתתר האגו: "העולם שלי, ההישגים שלי, הצמיחה שלי".

אנשים סבורים, שהאתיאיזם מתבסס על העדרה של הוכחה לקיומו של א-לוהים. אך חכמים מסבירים, שאתיאיזם הוא צורה של אנוכיות (אגואיזם). במקום לקבל את קיומו המחייב של הא-ל, אדם מתכחש אליו, במטרה להיענות לתשוקותיו. במקום בו יש אגו מנופח, אין מקום לא-לוהים, וכבר אמרו חכמים, שמי שהולך אחר לבבו מתכחש לא-לוהים. 

אם אתם נותנים לאגו שלכם להשתלט עליכם, אתם נופלים בפח, והולכים שולל אחר משאת הלב ומראה העיניים. אך אם הנכם משתמשים בראשכם ומתרכזים במה שנכון, אתם תנצחו. כל ערב, הַקצו עשר דקות למחשבה על מהות חייכם, על מה שאתם צריכים להשיג, ועל מצבכם. כך תגיעו לגדולה.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן