"אל תאמינו באלים אחרים" – זהו איסור, השולל את האמונה בכוחות אחרים ביקום, מלבד א-לוהים.

ניתן להבין מצווה-תמידית, כשמדובר במצוות "עשה", כמו לדוגמא: הכרה בקיומו של הבורא, או אהבת הבורא. אך האם מצוות "אל תעשה" יכולה גם היא להיחשב למצווה-תמידית?

ניקח לדוגמא אכילת מזון לא כשר. אם סוכן הנסיעות שלכם שכח להזמין עבורכם אוכל כשר, ובמשך כל שמונה שעות הטיסה, בהן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, אתם ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, אתם אכן ממלאים את מצוות "אי אכילת מזון לא כשר".

אך האם ברגע זה ממש אתם מקיימים את מצוות "אי אכילת מזון לא כשר"? לא! קיום מצווה שלילית מצריך מצב, שבו אתם עומדים מול הפיתוי להפר אותה, ומתגברים עליו.

לפיכך, אם "אל תאמינו באלים אחרים" היא מצווה תמידית, משמעות הדבר היא, כי הפיתוי להאמין באלים אחרים גם הוא תמידי.

מדוע הפיתוי הוא תמידי?

בתהלים, אומר דוד המלך: "לא יהיה בך אל זר". איזה מין אל זר שוכן בתוך בני האדם?

התלמוד (שבת קה, ב) מזהה אל זר זה כיצר הרע – הנטייה להרס עצמי שקיימת בכל בני האדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר הרע מנסה כל הזמן להסיח את דעתנו מכך שא-לוהים הוא הכוח היחיד שקיים ביקום.

במובן המעשי מתייחס הביטוי "כוחות היקום", למה שאנו מאמינים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מסביר, שעבודת אלילים אינה מתחילה ומסתיימת בצעד אחד, וכי מדובר בתהליך. בעת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה כוונה רוחנית עמוקה, היו נוהגים לגלף פיסת עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית הייתה לסגוד לא-לוהים כבורא השמש. אך לא עבר זמן רב והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה את בני האדם לסגוד לשמש עצמה. בשלב זה, הם החלו להאמין בכוח נוסף, שאינו א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.

אנשים מתחילים את דרכם כשהיא ברורה להם, אבל אז קורה משהו, ודעתם מוסחת מהעיקר.

אנשים מתחילים את דרכם כשהיא ברורה להם, אבל אז קורה משהו, ודעתם מוסחת מהעיקר.

היום, כשעבודת אלילים במובנה המקורי אינה מהווה בעיה, עדיין מקובל להאמין שכסף, תהילה, כבוד, נכסים, או יופי יכולים לספק אותנו ולמלא את חיינו באושר. זוהי למעשה עבודת אלילים!

יתרה מזו, כיום עומד לפנינו אתגר גדול יותר: האם עלינו לייחס את הצלחתנו לא-לוהים, או לעצמנו?

תחושת כוח אינה מביאה יותר כוח

המחשבה שאנו עושים הכול בעצמנו, היא "אמונה בכוחות אחרים מלבד א-לוהים". מדוע זהו עניין כה הרסני? משום שביחסנו כוח לעצמנו, אנו מונעים מעצמנו להשיג יותר. כל אימת שמשהו קשה או מכאיב מדי עבורנו, אנו אומרים: "אני לא יכול". אנו מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי עד כה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני כעת – לשנות את העולם, לשפר את אופיי – הוא בלתי אפשרי".

כשאנשים מפסיקים לנסות, זה קורה מפני שהם מאמינים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר הרע שאומר: "הכול תלוי בי. דבר לא יכול להיעשות בלעדי".

איזה מבין המשפטים הבאים הוא הנכון?

• "אני יכול לאהוב את האנושות כולה, לשמור שבת, ללמוד תורה כל יום ולקיים את שש המצוות התמידיות".

• "אני לא יכול לאהוב את האנושות כולה, אני לא יכול לשמור שבת, אני לא יכול ללמוד תורה כל יום ואני לא יכול למלא את שש המצוות התמידיות".

המשפט "אני לא יכול" הוא מדויק יותר. האמת היא ש"אני" לא יכול לעשות הכול. רק בזכות הכוח שמעניק לי א-לוהים, אני מסוגל לבצע, ולו מטלות פשוטות, כמו קשירת שרוכי נעליי!

אל תאמינו שייחוס הישגיכם לעצמכם, ייתן לכם את הכוח לקחת על עצמכם משימות נוספות. ההיפך הוא הנכון: זה יגרום לכם להתייאש מהר יותר. לעומת זאת, כשאנו מבינים שכל מה שאנו משיגים הוא מתנת הא-ל, הדבר מחזק אותנו ומעניק לנו את הידיעה, שאין גבול למה שאנחנו מסוגלים להשיג. כבורא עולם עומד מאחורינו, אין כל בסיס לאמירת "אני לא יכול".

זוהי הסיבה שמדובר במצווה תמידית. נדרש מאמץ עצום בכדי להימנע מאמירת "תראו מה עשיתי, תראו מי אני..." אם אתם מייחסים לעצמכם את כל מה שעשיתם, הקשר שלכם עם א-לוהים הולך ונעלם...

בואו נבדוק שלושה תחומים שאנשים מייחסים לעצמם ללא הצדקה:

1. יכולות טבעיות.

2. הישגים.

3. טוב לב.

ייחוס יכולות טבעיות לעצמנו

תארו לעצמכם שמישהו יאמר לכם: "תרימו יד אחת, ואני אוכיח לכם כמה אני מוצלח: אני אגיד לכם אם זו יד ימין או יד שמאל".

סליחה?! אתה רוצה להרשים אותי בעזרת הראיה שלך?

אנשים יפים או חכמים נוטים פעמים רבות להיות גאוותנים.

מגוחך ככל שהדבר נשמע, לעתים אנשים מייחסים לעצמם יכולות טבעיות מולדות. גאון נוטה לחשוב שהוא נעלה על השאר. אך האם הוא טוב מאדם שיש לו ראיה מושלמת, בחדר מלא אנשים ממושקפים? או, כשאתם חולים, יש לכם חום ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני אף פעם לא חולה, אני חזק כמו פלדה!" סליחה?!

אנשים יפים או חכמים נוטים פעמים רבות להיות גאוותנים, כיון שהחברה שמה דגש על תכונות אלו. אנחנו לא טוענים שאנשים יפים צריכים להתכער. אך מדוע נייחס לעצמנו משהו שלא אנחנו עבדנו עליו והרווחנו אותו?

אל תניחו ליכולותיכם הטבעיות להפוך אתכם לגאוותנים. במקום זאת, הודו לא-לוהים על מתנה זו.

יחוס הישגים לעצמנו

תארו לעצמכם שמישהו מספר לכם: "לא תאמינו מה השגתי היום. פתחתי את תיבת הדואר שלי והיה שם צ'ק של מיליון דולר. דוד נשכח נפטר והוריש לי את רכושו. פדיתי את הצ'ק, וכעת אני מיליונר. נכון שאני מדהים?"

במה הוא מתגאה כל כך? הוא לא עשה דבר כדי לזכות באותם מיליון דולר!

אנו עושים אותו הדבר כשאנו "מנַכְסִים" את הפוטנציאל שלנו לעצמנו. כשאנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שלנו כדי להשיג משהו, זה נשמע הגיוני. אבל זה בדיוק כמו לפדות צ'ק של מיליון דולר.

האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, כולם עושים שימוש בכשרונות שנתן להם א-לוהים כדי "לפדות" את הקריירה שלהם. אילולא נתן להם א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לביצוע ניתוחים, או אוזן מוזיקלית, הם לא היו יכולים להשיג דבר.

מובן, שעל מנת להשיג תוצאות, צריך להשקיע מאמץ מסוים. אך חומרי הגלם והנסיבות שמאפשרות את השימוש בהם – את כולם מעניק לנו א-לוהים.

מפתה מאוד לומר: "תראו מה עשיתי". אך לעשות זאת יהיה לקחת קרדיט על צ'ק שפדינו. במקום זאת, הודו לא-לוהים על ההזדמנות שנתנה לכם.

יחוס טוב לב לעצמנו

הגאוותנות היהירה מכולם היא זו שבה אנו אומרים: "ראו כמה טוב אני. אני עושה את הדבר הנכון". הדבר דומה למי שאומר לכם: "יודע כמה נפלא אני? היה לי דחף מדהים לחתוך לעצמי את האף. זו הייתה תשוקה איומה, שאין כדוגמתה, ועמדתי שם, עם סכין אל מול האף שלי. נלחמתי בתשוקה שוב ושוב. לבסוף התגברתי על הדחף וזרקתי את הסכין. נכון שאני בן אדם מדהים?"

אתה גאה בעצמך?! אתה משוגע! עשית משהו טוב לעצמך בלבד!"

בדיוק כזה הוא האדם שמתגאה בהיותו טוב. על מה אתה לוקח כאן קרדיט? פשוט נמנעת מלהזיק לעצמך.

תארו לעצמכם צעיר שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית בעולם. הוריו משלמים 20 אלף דולר לשנה עבור חינוך מעולה זה. אך הבחור שותה לשוכרה, ישן עד מאוחר, לא לומד, ונכשל בבחינות. אביו הנואש מנסה לעשות אתו עסק: תמורת ממוצע 8 הוא יקבל מכונית ב.מ.וו חדשה. הבחור כל כך רוצה את המכונית, שהוא לומד ומצליח להשיג ממוצע 8. כעת הוא נוהג ברכבו החדש ברחבי הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה השגת את המכונית הזאת".

לו היה מבין כמה חשוב, לאין ערוך, החינוך הטוב שהוא מקבל, היה הדבר מהווה עבורו תמריץ מספק.

"כפרס על הישגיי בלימודים".

מה? הוא עבד קשה למען עצמו, כדי לקבל חינוך טוב! כן, המכונית הייתה תמריץ, אך לו היה מבין כמה חשוב, לאין ערוך, החינוך הטוב שהוא מקבל, היה הדבר מהווה עבורו תמריץ מספק.

כשאנו עושים מעשים טובים, אנו עושים משהו טוב. בני אדם שואפים למשמעות, לתענוגות הרוח. באמצעות המצוות, מעניק לנו א-לוהים את היכולת, את התמריץ ואת הפרס האולטימטיבי. כל שעלינו לעשות הוא להשתמש בכוח שנתן לנו א-לוהים ולנצל את ההזדמנות.

הישגים ופוטנציאל

דרך אחת להימנע מגאווה שאינה במקומה, היא להתבונן בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. הדבר דומה לאדם שקונה מבנה רעוע מהעירייה בסכום של עשרת אלפים דולר. הוא משקיע עוד עשרת אלפים דולר ביישור השטח, ואז מוכר אותו כמגרש חניה ב-80 אלף דולר. האיש נרגש כולו. הוא אינו יכול להפסיק להתרברב בהיותו איש עסקים מוצלח כל כך. ואז הוא שומע שבעליו של מגרש החניה מכר את הקרקע לבעלים של קניון תמורת עשרה מיליון דולר.

כעת, תארו לעצמכם כיצד הוא מרגיש. האם הוא ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו איש עסקים מוצלח?

כשאנו חשים גאווה על כך שאנו נותנים צדקה, מכבדים את הורינו, או לומדים תורה, אנו דומים לאותו אדם שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע למעלה, ונבין כמה יכולנו להשיג, רק אז נדע ונבין שהישגינו אינם אלא טיפה בדלי. במקום לחוש גאווה, נחוש חרטה.

האם עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! אך לא עד כדי כך שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את הפוטנציאל האמיתי שלנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתמקד במה שאתם יכולים להשיג עוד. לעולם אינכם יכולים להיות בטוחים שעשיתם אפילו חלק קטן ממה שניתן עוד לעשות.

השקעת מאמץ לעומת הסתמכות על א-לוהים

גם אם א-לוהים אחראי על כל המתרחש בעולם, הוא ברא את העולם כך, שאנו צריכים להשקיע מאמץ מסוים בו. זהו איזון עדין. עלינו לעבוד כדי להתפרנס, אך בעת ובעונה אחת עלינו להבין כי א-לוהים הוא המפרנס אותנו. המחשבה שעבודה קשה לבדה תהפוך אתכם לאנשים עשירים, כמוה כאמונה באלים אחרים.

השאלה היא, כמה מאמץ יש להשקיע כדי שדבר מסוים יקרה, וכמה יש להסתמך על בורא עולם שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה זו מכונה "השתדלות לעומת ביטחון". אם א-לוהים רוצה שאתעשר, אני אתעשר. אם הוא רוצה שאתרושש, אני אתרושש. מהו תפקידי במערכת זו?

המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים שונה מאדם לאדם. מאמץ שמתאים לאדם אחד, כלל אינו מתאים לאדם אחר. זהו טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו של אדם בא-לוהים.

ניקח לדוגמה, קניית כרטיס לוטו. אם אדם רואה בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני צריך לעבוד קשה, וכך אתפרנס", קניית כרטיס הלוטו לא תהיה מאמץ ראוי עבורו. רוב הסיכויים שהמאמץ לא ישתלם.

אדם אחר אומר: "א-לוהים מנהל את העולם. אבל אם אני רוצה להפוך למיליונר, אני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור יביא לי את הצ'ק. אני צריך לתת לא-לוהים דרך לשלוח אותו אליי, וכרטיס לוטו הוא דרך טובה למדיי!" לאדם כזה, קניית כרטיס לוטו היא מאמץ כדאי.

על פי התלמוד, בגלל השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו על השר, הוא נאלץ לשבת בכלא שנתיים נוספות.

או, למשל, סיפור יוסף בבית הכלא. בחומש בראשית מסופר לנו, שיוסף היה כלוא במצרים יחד עם אחד משריו של פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש ממנו שישתדל למענו אצל פרעה. על פי התלמוד, בגלל השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו על השר, הוא נאלץ לשבת בכלא שנתיים נוספות. ככתוב: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה).

מה משמעות הדבר? האם יוסף לא היה צדיק ששם את כל מבטחו בא-לוהים?

אילו אנחנו, אני או אתם, היינו מבקשים מהשר שיתערב, היה הדבר הולם וראוי. אך הבנתו של יוסף את הכוח הא-לוהי הייתה כה גדולה, שהיעזרות באמצעי אחר מלבד א-לוהים, על מנת להשיג את שחרורו, היה בגדר טעות. עבור יוסף, בקשת טובה מהשר הייתה מגוחכת כהסתמכות על משענת קנה רצוץ שתציל אותו מטביעה.

אם כך, האם עליכם לקנות כרטיס לוטו? תלוי. רמת ההשתדלות הנדרשת תלויה ברמה בה אתם תופסים את א-לוהים. זה מה שיקבע את מקומכם בטווח ה"השתדלות לעומת ביטחון".

השקעת מאמץ ראויה גם ללא תוצאות ישירות

דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים היה לרבי מסלונים) חי בישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה. באותה עת, היה המצב בארץ כל כך גרוע, שיהודים מתו בה ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי חי בטבריה, מקום בו הפרוטה לא הייתה מצויה. הוא אמר לחברו: "עלינו להשקיע מאמץ סביר. בוא נלך מקצה אחד של השוק לקצהו השני, ואז נחזור".

הם ירדו לשוק, והלכו מקצהו האחד אל השני. בדרכם חזרה, הציע מישהו למכור לחברו של דודי סחורה במחיר הקרן. אף אדם לא ניגש לדודי, והוא חזר הביתה ללמוד תורה. כשהגיע הביתה, חיכה לו שם ערבי עם שלושה שקי חיטה. הערבי אמר שעליו לעזוב את העיר, והוא זקוק לאדם שאצלו יפקיד את החיטה. הוא נתן את החיטה לסבי ואמר לו: "מכור אותה עבורי ואתן לך אחוז מסוים מהמכירה". הכנסה מיידית!

כשהתייחס לסיפור זה, נהג דודי לומר: "אנשים עלולים לחשוב שההליכה לשוק הועילה לחברי, אבל לא לי. זה לא נכון. אתם לא צריכים להגיד לא-לוהים מתי ואיפה לעזור לכם. אתם פשוט משתדלים, ובורא עולם מביא לכם את התוצאות".

השקעת מאמץ בלתי מוגבל בעשיית מצוות

כשמדובר במצוות ומעשים טובים, עד כמה עלינו להשתדל? עלינו להשתדל בצורה בלתי מוגבלת.

התלמוד (אבות ה, כו) אומר: "לפום צערא אגרא", גודל התמורה כגודל המאמץ. כלומר, כל מאמץ שאתם עושים כדי לקיים מצווה, זוכה לתמורה. אם כך, לכו עד הסוף! גם אם נדמה לכם שלעולם לא תשיגו את יעדכם, לא יזיק לכם לנסות. לעולם אין לדעת... א-לוהים עשוי לחולל נס שיעזור לכם להשיג את מה שנראה לכם בלתי אפשרי.

ענווה עמוקה יותר

כעת, לקראת סיום, אמנה מספר סימנים שמאפשרים לכם לדעת אם מילאתם את מצוות "אל תאמינו באלים אחרים":

• אם אתם ענווים.

• אם אינכם צריכים להילחם באגו שלכם.

• אם אתם מבינים שכל הדברים הם מתת א-ל.

• אם אתם מבינים שבסופו של דבר, אין לכם כוח משל עצמכם.

התלמוד מדבר על שלוש דרגות של ענווה, כלומר שלוש דרגות של הבנה שאין כוח אחר בעולם מלבד זה של א-לוהים.

דוד המלך מייצג דרגה אחת. הוא אמר: "אנוכי תולעת ולא איש". דוד ראה את עצמו כיצור נחות ונאלח. התולעת היא למעשה חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק לה בורא עולם. כמלך, דוד היה צריך להיעזר בשכלו כדי לתכנן תוכניות אסטרטגיות ולקבל החלטות. הוא עדיין ראה את עצמו כ"משהו", גם אם הייתה זו תולעת נחותה.

אברהם אבינו מייצג דרגה שניה, עמוקה יותר של ענווה. הוא אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם הכיר בכך שתפקידו בעולם הוא ללמד אנשים שא-לוהים אוהב אותם. הוא ראה את עצמו כצינור, עפר ואפר, אבק אדמה, ועדיין היה לו תפקיד מסוים, גם אם לא משמעותי.

את דרגת הענווה הגדולה ביותר מייצג משה, שאמר: "נחנו מה", כלומר שום דבר. הוא הבין, את מלוא המשמעות של היות א-לוהים כוח אחד ויחיד ביקום. לא תולעת, אפילו לא אבק. משה קיבל את התורה מא-לוהים, והעבירה לעם ישראל. כמי שעבר חוויה זו, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לשנות, ולו בפסיק, את המסר הטמון בתורה.

הייעוד העליון בחיים, הוא להגיע להבנה שאין כוח אחר פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. זוהי מהות המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית משום שעלינו להיאבק ביצר הרע כל הזמן.

הלוואי ויהיו לנו הכוח ובהירות המחשבה להתגבר עליו.

"וזכרת את ה' א-לוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". (דברים ח, יח)