איך בכלל אפשר להיות בטוחים במשהו?
בימים אלה, בהם אנו "מופצצים" ללא הרף בכמויות של אינפורמציה, נחוץ לנו כלי אמין שיאפשר לנו להבחין בין אמת לשקר ובין טוב לרע.
לאורך מאות שנים, הצליח העם היהודי לשרוד כמיעוט קטן הפוסע נגד הזרם, נצמד בחוזקה לדרכו הייחודית תוך רדיפות בלתי פוסקות.
איך הוא עשה זאת?
ובכן, העם היהודי לא חדל לרגע להאמין בביטחון מוחלט בנכונות דרכו.
ואנחנו? האם אנחנו יכולים להאמין במאת האחוזים שמה שאנחנו רואים זו אכן המציאות? האם אנחנו אובייקטיביים? איך בכלל נוכל אי פעם להיות בטוחים לגמרי במשהו?
אמונה תחת לחץ
כולנו עלולים להיות מושפעים תחת לחץ. אילו היית עיתונאי שמחפש סיפור טוב לעיתון, האם היה לך אומץ להיכנס לתוך קומונה של אנשי כת מסוימת ולהגיד:
"שלום חבר'ה! הגעתי. אני כל-כך בטוח במה שאני מאמין, שאין לי שום חשש לבלות איתכם חודש שלם."
סביר להניח שתגלה חוסר בטחון לעשות זאת, משום שתמיד ישנו סיכוי, שבסופו של דבר תאמין שה"גורו" שלהם הוא האדם המושלם והטוב ביותר בעולם. אחרי הכול, לאנשי הכתות יש הצלחה מרשימה בשטיפת מוח.
חוסר ביטחון זה נובע מפגם בשלמות האמונה. אבל אם אתה "יודע מה שאתה יודע", אז אפילו ה"גורו" הכי כריזמטי, לא יזיז לך בכלל.
השפעה חברתית
אנחנו חיים בחברה שמשפיעה על דרך החשיבה שלנו באופן משמעותי, לכן הכרחי עבורנו להגיע לבהירות מוחלטת לגבי הכרתנו ותפיסת עולמנו. תאר לך שהיית נולד בסין, ייתכן שהיית הופך לקומוניסט נאמן, ואילו היית נולד לתוך שבט מסורתי בהאיטי, עוד היית מוצא את עצמך מנופף בסיכות וודו.
אילו היית נולד כמה קילומטרים דרומה בעיראק, האם היית בא עם אקדח להרוג את עצמך?"
כל חברה מצמיחה מתוכה אנשים שמשוכנעים באמונותיהם עד כדי כך שהם מוכנים אפילו למות עבורן. אילו היית שואל איראני, שהולך בדרכו לשחוט כמה עיראקים: "סליחה אדוני, אבל אילו היית נולד כמה קילומטרים דרומה בעיראק, האם היית בא עם אקדח להרוג את עצמך?" מה הוא היה עונה לך?
אדם כזה מעולם לא טרח לבדוק באופן אובייקטיבי את האמונות שעל פיהן הוא פועל.
מרבית בני האדם הם "תוצר חברתי" כזה. הבה ונערוך חשבון פשוט: ישנם מיליארד נוצרים בעולם ומיליארד מוסלמים. כל דת טוענת שבני הדת השנייה טועים. כך או כך, לפחות מיליארד אנשים חיים בטעות! זה לא נשמע כל כך טוב...
אז אולי אין בכלל דבר כזה "אמת מוחלטת"?
עליך להגיע לעצמאות אינטלקטואלית. להתנתקות מנטלית מהחברה שבה גדלת ושעיצבה את דעותיך.
אך בעצם, אם חושבים על זה, חייבת להיות אמת אבסולוטית כלשהי. או שיש א-לוהים, או שאין. הוא לא יתחיל להתקיים אם תאמין בו וייעלם כשאתאיסט יכחיש את קיומו. זה מגוחך. או שהוא שם ואז האתאיסט טועה, או שהוא לא שם ואז הרב טועה. לא ייתכן ששתי האפשרויות יתקיימו במקביל.
עליך להגיע לעצמאות אינטלקטואלית. להתנתקות מנטלית מהחברה שבה גדלת ושעיצבה את דעותיך. אם לא תעשה זאת, אינך אלא בובת תיאטרון של החברה. והחברָה עלולה לעשות כמה טעויות חמורות במיוחד...
איך אתה יודע שאתה זה אתה?
נגיד שקוראים לך דני קורמן, ואתה עורך דין מאוניברסיטת חיפה. בחופשת הפסח אתה יוצא לטייל בירושלים ובאחד הרחובות תלוי שלט שמושך את מבטך:
דניאל קורמן
אוני. חיפה – ירושלים
עורך דין
צירוף מקרים מדהים! אתה כל-כך סקרן לפגוש באדם שפרטיו דומים כל כך לשלך, עד שאתה נוקש על הדלת בלי היסוס. מתוך החדר עולה קול:
"שלום! בוא תיכנס. מי אתה?"
"אני דניאל קורמן"
"דניאל קורמן! איזה צירוף מקרים! מאיפה אתה? מה אתה עושה?"
"אני עורך דין מחיפה."
"גם אני, ממש מדהים. תגיד לי, מה הכתובת שלך?"
"רחוב הנביאים 115."
"הנביאים 115, וואו, זאת בדיוק הכתובת שלי. איך קוראים להורים שלך?"
"עליזה ויעקב."
"עד-כאן! אלה ההורים שלי! אתה רמאי. אתה מנסה לגנוב את הזהות שלי!"
מגוחך! האיש מירושלים מאשים אותך בגניבת הזהות שלו!
כל אחד שלמד קצת פסיכולוגיה, מכיר את התופעה של חיים בזהות שאולה. אנשים בעלי אמביציה חזקה, בוחרים בזהות של נפוליאון או במלכה אליזבת. אבל זה ממש לא סביר שמישהו יחשוב "נו, לשלוט בעולם אני לא רוצה, אבל דני קורמן הוא בחור נחמד, הוא בדיוק מי שהייתי רוצה להיות."
האיש מירושלים מתקשר למשטרה שיגיעו מייד, ורצוי עם פסיכיאטר... ואתה מבין שזה לא הולך להיות פשוט – ל"דניאל קורמן" מירושלים יש חברים וקליינטים ירושלמיים רבים. כולם מכירים אותו, כולם יסכימו להעיד שהוא אכן הוא. אוף! איזו חופשה מטורפת!
אבל, איך אתה יודע שאתה צודק? אתה בטוח שאתה אתה?
המשטרה מגיעה ואתה חייב לשכנע אותם, או לזכות באירוח פסיכיאטרי במוסד...
המשטרה מגיעה ואתה חייב לשכנע אותם, או לזכות באירוח פסיכיאטרי במוסד... יש לך רעיון פשוט – תעודת הזהות שלך. שם מופיעים כל הפרטים המזהים, בצירוף תמונה. אתה מכניס את ידך לכיס...התעודה לא עליך! דווקא היום!
הירושלמי מכניס את ידו לכיס ושולף בשלוה את תעודת הזהות שלו: דניאל קורמן, התמונה שלו, הכתובת שלך! (הבנאדם עשה מאמצים רבים בכדי להשיג תעודת זהות כזאת. אבל אנשים עם בעיות פסיכולוגיות עלולים לעשות כל מיני דברים).
השוטר שהמתין עד כה בשלוה פונה אליך: "ובכן אדוני, אתה יכול להוכיח שאתה דניאל קורמן?"
"יש לי רעיון." אתה עונה לו "אני אתקשר אל אימא שלי. זה יוכיח את האמת."
אתה מחייג הביתה. ואימא שלך עונה כולם מקשיבים לשיחה המוגברת:
"הַיי אימא, זה אני!"
"מי זה אני?!"
"אימא, זה אני - דני! זה לא הזמן לבדיחות! אני בצרות! בבקשה אימא..."
ה"דניאל" השני מצטרף לשיחה והיא אומרת: "אוה... שלום דני. מי היה הטיפוס הקודם?"
האם אתה עדיין משוכנע שאתה צודק?
הם בטח תכננו את זה. זאת עלילה! אולי יש כאן מצלמה נסתרת? אבל איך אתה יכול להיות בטוח... אולי באמת הסתובב לך בורג?
מה תעשה? איך תדע שאתה זה אתה?
השוטרים מכינים אזיקים, והפסיכיאטר שולף מזרק גדול... אתה מנסה ניסיון נואש ואחרון – מבול של שאלות: "כמה חדרים יש בבית שברחוב הנביאים? איפה המטבח? יש לדירה מרתף? כמה מדרגות בכניסה? איך קוראים לשכנים? איפה המכולת הקרובה?"
ככל שהחקירה מתקדמת, המציאות מתבהרת: הבחור רמאי. מבול השאלות ששאלת הועילו. הדרישה לרדת לעומק הפרטים הוכיחה את אי אמינותו של הבחור. אולי הוא יכול להתחזות אליך ברמה מסוימת, אבל אין שום סיכוי בעולם שיצליח להכיר את כל הפרטים.
בהירות מוחלטת – זה אפשרי!
החיים עלולים להיות מבלבלים. אם תרצה להגיע לבהירות מוחלטת, להיות בטוח מה אתה יודע באמת, יהיה עליך להעמיד את עצמך תחת מבול של שאלות – לחקור היטב, ולברר את העובדות.
אל תטעה להאמין שבהירות מוחלטת אינה ניתנת להשגה. חפש בכנות ובהתמדה, וללא כל ספק תצליח למצוא את האמת.
אתה רואה מסביבך אנשים רבים שאינם מצליחים להגיע לאותה בהירות אפילו בקשר לדברים הבסיסיים ביותר בחייהם. אל תטעה להאמין שבהירות מוחלטת אינה ניתנת להשגה. חפש בכנות ובהתמדה, וללא כל ספק תצליח למצוא את האמת.
אם לא מצאת את האמת, זה רק משום שלא חיפשת מספיק!
חיי היומיום שלנו מלאים בחוויות וניסיונות שמאשרים את האמונה שלנו ב"אמת המוחלטת". לעיתים קרובות אנחנו מתווכחים עם אדם, ומרגישים שאילו הוא היה מעז להקשיב לנו באמת ולהיות קצת יותר פתוח לקבל, הוא היה מבין שהאמת לצידנו. אלמלא היינו משוכנעים שישנה דרך אחת – אמיתית ונכונה – לא היינו מתווכחים כלל.
לדוגמא: אתה משוכנע שיש לך 5 אצבעות? ודאי! אם מישהו יטען שיש לך 7 אצבעות, או עשרים ואחת בסך הכול, האם זה ישנה את מידת הביטחון שלך בדבר? ודאי שלא – אתה יכול לספור חמש אצבעות בכל יד, ואתה משוכנע בכך ללא כל צל של ספק.
היהדות מצפה מאיתנו להגיע לאותה רמה של ודאות, ללא כל צל של ספק, לגבי אמונתנו ותפיסת עולמנו.
אם נרצה למדוד מהו חוזקה של שלשלת ברזל כבדה, נוכל להסתפק בבדיקת החוזק של החוליה החלשה ביותר בשרשרת. חוליה אחת רופפת במרכז, הופכת את השרשרת כולה לחסרת ערך. שרשרת קצרה יותר, אבל עם חוליות חזקות, שווה הרבה יותר – לכל הפחות ניתן להשתמש בה.
בסיס הידע שלך הוא מעין שרשרת. אתה צריך לבודד אזורים של מבוכה וחוסר ביטחון, על מנת שלא "ירופפו" את הביטחון שלך בשאר הידיעות שלך.
לאחר שתבודד ותבהיר מַהם הדברים שאינם ברורים לך דיים, תוכל להישאר בטוח ויציב בתחומים האחרים. הנקודות השונות בהן אתה בטוח לחלוטין, מייצגות את החוליות החזקות בשרשרת, ומאפשרות לך להגדיל ולחזק את הביטחון בידיעותיך השונות.
ידע, השערה, אמונה ותפישה חברתית
את כל הידע שלנו נוכל לחלק לארבע קטגוריות כלליות:
-
ידע – אתה בטוח לחלוטין – לדוגמא, העובדה שיש לך חמש אצבעות.
-
השערה – יש לך כמה ראיות, אולם לא מושלמות לגמרי.
-
אמונה – אתה רוצה להאמין, אבל אין לך עובדות תומכות.
-
תפישה חברתית – אתה מקבל את הרעיון תוך התבססות על תפישת החברה שמסביבך.
האם האח שלך שדד בנק לאחרונה? "לא נראה לי..." האישיות הטובה של אחיך היא ראייה טובה לכך שהוא אינו שודד בנקים, אולם אתה לא יכול להיות בטוח בכך לחלוטין. אילו היו מוצגים בפניך עדים, טביעות אצבע, וצילומי וידיאו שמראים כיצד אחיך נכנס חמוש לבנק וצועק: "את הכסף!" היית אומר: "עליו, לא הייתי מאמין!"
לעומת זאת, אילו היו מציגים בפניך קלטת וידיאו ועדים שמצהירים: "אתה שדדת בנק." לא היית מהסס ואומר: "הכול מבוים, זה פשוט מגוחך!" אתה הרי יודע שמדובר בשקר מוחלט. זהו ההבדל שבין ידע להשערה.
האמונה מנוגדת מעט להיגיון – והיא תוצר של רצון או שאיפה. האם הציעו לך להפקיד את כספך אצל סוחר ממולח בבורסה, ולהכפיל בקלות את ערך ההפקדה? אנשים רבים, בעלי היגיון בריא, הפסידו את כל חסכונותיהם, כשנכנעו לפיתוי "לעשות כסף קל". זוהי אמונה.
האם בדקת את העובדות – או שאתה סתם נסחף עם הזרם?
תפישה חברתית – כוללת את המושגים שאתה מקבל מהחברה כמובנים מאליהם, מבלי שתנסה אפילו לבדוק אותם. באמריקה – קפיטליזם, בסין – קומוניזם. עבור האיראניים – מוחמד הוא האלוהים, עבור האיטלקים זהו ישו. האם בדקת את העובדות – או שאתה סתם נסחף עם הזרם?
החיוב היהודי לדעת
הדיבר הראשון מעשרת הדברות אומר: "אנוכי ה' א-לוהיך." – דע כי יש א-לוהים!
ההיגיון שעומד מאחורי דיבר זה נראה מוזר וקשה להבנה. מי שכבר מקיים את מצוות הא-ל, ודאי מאמין גם במציאותו – אז לשם מה צריך דיבר שלם להודיע על קיומו של הא-ל? ואם מישהו לא יודע שא-לוהים קיים, למה שישמע למצוותיו, ובכללן למצווה זו?!
אמונה בא-לוהים היא דבר נחמד, אולם אנחנו מצווים לחקור, לברר, לבדוק את העובדות ולא להרפות, עד שנגיע למצב שבו תהיה לנו ידיעה ברורה, מעבר לכל ספק, שיש א-לוהים. זהו עיקרון בסיסי ביהדות: עליך לדעת ולא רק להאמין.
שמור על עצמך והיזהר מכל מערכת שמדכאת חקירה ושאלת שאלות. אם מישהו מפחד משאלות, סימן שהוא חושש שמא יתגלה השקר באמונה שהוא מייצג.
לא-לוהים ביטחון מלא שאם נשתמש במוחותינו ונחפש אחר האמת במלוא הכנות, נצליח לחשוף ולגלות את מציאותו בצורה הברורה ביותר.
אם כך איך הצליח העם היהודי לשרוד את כל אותן רדיפות? על ידי אמונה יציבה כסלע איתן באמיתותן של דעותיהם.
האם הם צדקו? את זה יהיה עליך לברר בעצמך. בדוק מה מטריד אותך, ונסה לקבל על כך תשובות. שמור על כנות בחיפושך אחר ידע ואמת, עשה את המאמץ ולמד "לדעת מה אתה יודע."