פעם נפגשתי בירושלים עם איש צעיר. מצב רוחו היה טוב במיוחד, לכן שאלתי אותו מה הסוד שלו. הוא אמר:

"כשהייתי בן 11, קיבלתי מא-לוהים את מתנת האושר.

"רכבתי על אופניי, כשמשב רוח חזק ופתאומי הפיל אותי באמצע הכביש, בנתיבה של משאית נוסעת. המשאית דרסה אותי וקטעה את רגלי.

"בזמן ששכבתי שם, מדמם, הבנתי שיהיה עליי לחיות את שארית חיי בלי רגל. כמה מדכא! אבל אז הבנתי, שהדיכאון לא יחזיר לי את רגלי. לכן, באותו הרגע החלטתי שלא לבזבז את חיי ברגשות ייאוש.

"כשהוריי הגיעו לבית החולים הם היו המומים וכואבים. לכן, אמרתי להם: 'אני כבר הסתגלתי. עכשיו גם אתם צריכים להתרגל למצב'.

"מאז, אני רואה את חבריי מתרגזים על דברים קטנים כגון, איחור של אוטובוס, ציון גרוע שקיבלו במבחן, עלבון שמישהו הטיח בהם. אבל אני, פשוט נהנה מהחיים".

נשמע פשוט, נכון? אם כך, מדוע אנשים כה רבים אינם מאושרים?

בגיל 11, איש צעיר זה הגיע להבנה כי ההתמקדות במה שאין היא בזבוז של אנרגיה וכי המפתח לאושר הוא ליהנות ממה שיש.

נשמע פשוט, נכון? אם כך, מדוע אנשים כה רבים אינם מאושרים?

אושר הוא הלך-רוח

החברה המערבית תופסת אושר כתוצאה של הישגים ורכישות.

אם תהיה לי מכונית חדשה, החיים שלי ישתפרו...

כל מה שאני צריך זו עבודה חדשה ואז, באמת אוכל להיות מאושר.

אם רק הייתי פוגש את הבחורה הנכונה...

אנחנו משיגים את המכונית ואז, מה קורה? במשך שבוע שלם אנחנו בעננים מרוב אושר. ומהר מאוד, חוזרים להיות לא מאושרים.

נשמע מוכר?

במשך שבוע שלם אנחנו בעננים מרוב אושר. ומהר מאוד, חוזרים להיות לא מאושרים.

התפיסה היהודית אומרת: האושר אינו מקרה, אלא הלך-רוח. באפשרותכם להיות האנשים העשירים ביותר בעולם, ועדיין להיות אומללים. ולחילופין, ייתכן ולא יהיה לכם רכוש רב, אך עדיין תרגישו שמחה ללא גבולות.

"איזהו עשיר? השמח בחלקו" (פרקי אבות ד, א).

זוהי הסיבה לכך שתפילת הבוקר מתחילה בסדרת ברכות של הודיה לא-לוהים על כל הדברים הפשוטים והברורים מאליהם לכאורה:

תודה, א-לוהים, על כך שנתת לי חיים.

תודה, א-לוהים, על מאור עיניי.

תודה, א-לוהים, על כך שאני יכול להשתמש בידיי ורגליי.

תודה, א-לוהים, על כך שאני יכול לחשוב.

ברגע שתתחילו לשים לב, להעריך וליהנות ממה שכבר יש לכם, תמיד תהיו מאושרים.

העריכו את מה שיש לכם – וצרותיכם ייעלמו.

נניח שאתם עומדים בקומה ה- 70 של בניין האמפייר סטייט בניו יורק. לפתע, גבר גדל ממדים מתחכך בכם בגסות, פותח את החלון ומודיע על כוונתו לקפוץ.

אתם צועקים: "לא, אל תעשה זאת!"

האיש הגדול, הרכון על החלון, פונה אליכם וצועק בכעס, "אם תנסה לעצור אותי, אקח אותך אתי!"

"הממם... אין בעיה, אדוני, מה שתגיד. אולי תרצה לומר מספר מילות פרידה?"

הוא אומר, "תן לי לספר לך על הצרות שלי. אשתי עזבה אותי, הילדים שלי מסרבים לדבר אתי. פוטרתי מעבודתי וצב המחמד שלי מת. אז מדוע עליי להמשיך לחיות?"

לפתע, נחה עליכם השראה.

"אדוני, עצום לרגע את עיניך ודמיין לעצמך שאתה עיוור – ללא היכולת לראות צבעים, ילדים משחקים, שדות פורחים או שקיעה. עכשיו, דמיין לעצמך שקורה נס. אתה פוקח עיניים וראייתך שבה אליך! האם תקפוץ – או שתישאר עוד שבוע, בכדי ליהנות מראייתך ששבה אליך?"

"אשאר עוד שבוע".

"אבל מה קרה לכל הצרות שדיברת עליהן?"

"אה, אני מניח שהמצב לא כל כך גרוע. אני יכול לראות!"

עין אחת שווה לפחות חמישה מיליון דולר. אם יש לכם שתיים – סימן שאתם עשירים.

עין אחת שווה לפחות חמישה מיליון דולר. אם יש לכם שתיים – סימן שאתם עשירים.

אם תעריכו באמת את מאור עיניכם, הצרות האחרות יהפכו לחסרות משמעות. אולם, אם תתייחסו לכל דבר כאל מובן מאליו, לעולם לא תיהנו מהחיים באמת ובתמים.

תפיסות מוטעות ביחס לאושר

תפיסה מוטעית מס' 1: "ברגע שיהיו לי את הכלים להיות מאושר, יתחולל הנס".

אל תצפו לכך שהדברים יקרו מעצמם. שכן, ייתכן בהחלט שמבחינה שכלית אתם מבינים מה דרוש לכם כדי להיות מאושרים, אך עדיין אינכם מיישמים זאת.

למעשה, רבים מעדיפים להמשיך בחייהם הנוחים מבלי להיות מאושרים, והעיקר שלא לסבול את אי הנוחות הכרוכה בשינוי הרגלים.

כפי שלמידת מיומנות חדשה דורשת מאמץ, עלינו להיות מוכנים להשקיע מאמץ רציני בהשגת אושר אמיתי.

תפיסה מוטעית מס' 2: "אם אהיה מסופק ושבע רצון ממה שיש לי, אאבד את המוטיבציה שלי להשיג יותר".

אושר אינו מרוקן את האנרגיה שלכם – להפך, הוא ממלא אתכם באנרגיה נוספת!

שאלו אדם מאושר: "יש לי סירה, אתה רוצה ללכת לדוג?"

הוא יאמר: "נהדר! בוא נלך!"

כעת, אמרו לאדם מדוכא: "קדימה, בוא נלך לדוג!"

הוא יאמר: "אני עייף. אולי מחר. וחוץ מזה, עלול לרדת גשם..."

אנשים מאושרים הם מלאי אנרגיה ושאפתנים. הזמן לעולם אינו מספיק להם, כדי לעשות את כל מה שהם רוצים.

תפיסה מוטעית מס' 3: "אושר הוא בחירה. אם אני רוצה להיות מדוכא, זו זכותי המלאה".

זהו יום שבת יפה ושטוף שמש. אתם יוצאים לטיול בחיק הטבע עם חבריכם.

לפתע, תלונה של מישהו מפלחת את האוויר: "שכחתם את המזלגות?! אוף, אני שונא להתלכלך! חוץ מזה, חם מדי לשחק כדורגל. אני רוצה ללכת הביתה".

יש לכם מחויבות להיות מאושרים, כאשר מצב הרוח שלכם משפיע לרעה על אחרים.

אל תקלקלו את ההנאה.

בדומה לבור פעור באמצע הכביש, פרצוף חמוץ הוא מפגע ציבורי.

כולנו מנסים להעמיד פנים שמחות כשאנו נמצאים במסיבה. אולם, מה קורה כשאנו נמצאים בבית, עם ילדינו? או כשאנו גוררים את עצמנו לעבודה ביום ראשון?

בדומה לבור פעור באמצע הכביש, פרצוף חמוץ הוא מפגע ציבורי. עלינו להיות מאושרים, מתוך התחשבות באנשים שסביבנו.

ההנאות הקטנות שבחיים

כדי להתחיל להעריך את החיים, חשבו על מספר דברים שעליהם אתם אסירי תודה ומנו אותם מדי בוקר במשך חודש. לדוגמה: העיניים שלכם, ידיכם, ילדיכם, החתול שלכם.

קבעו זמן מדי יום, בו תהרהרו בדברים אלה. הרגישו הכרת תודה עליהם. תרגיל זה יכול לשנות אפילו את מצב רוחו של האומלל באדם.

בפעם הבאה שתבקרו את דודתכם (זו שאוהבת להתלונן), אמרו לה בנימוס:

"דודה, באתי לכאן היום כדי לסבול איתך. אבל לפני שנסבול ביחד, יהיה זה רק הוגן שגם את תשתפי אותי בחמישה דברים מהם נהנית היום".

"לא נהניתי היום".

"דודה, שתית קפה הבוקר?"

"כן".

אל תתנו לה לחמוק מבין אצבעותיכם בתשובה שטחית זו. גרמו לה לשתף אתכם בהנאותיה.

"הקפה היה טעים? חם? היה לו ריח טוב? הוא עורר אותך?" (היא תשתף עמכם פעולה כי היא רוצה להגיע לחלק של התלונות...).

"בסדר, הוא היה מתוק וטעים".

"נהדר, דודה! עכשיו ספרי לי על עוד ארבעה דברים שגרמו לך הנאה".

"לא היו עוד כאלה".

"רחצת פנים הבוקר? זה היה נעים? חמים? מרענן?"

גרמו לה לחוות מחדש את החוויה והמשיכו, עד שתמנה חמישה דברים. לאחר שדודתכם תתאר חמישה דברים שגרמו לה הנאה, התלונות שלה לא יהיו כה חמורות.

כדי לעבוד על העניין הזה באמת, שבו מדי ערב עם בני הזוג שלכם (או שותפיכם לדירה) ודונו במשהו שהביא לכל אחד מכם הנאה באותו היום. לכל הפחות, בני הזוג או השותפים שלכם יהיו אנשים מאושרים יותר!

הפכו זאת לחלק משגרת חיי המשפחה שלכם, כך שגם ילדיכם ילמדו להעריך את ההנאות הקטנות שבחייהם.

שעת התודה

התרגיל הבא מתוחכם יותר.

הקדישו שעה לכתיבת כל הדברים עליהם אתם אסירי תודה.

רוב האנשים מעבירים את רבע השעה הראשונה בקלות. רבע השעה הבאה חולפת לאט יותר. רבע השעה שלאחר מכן הופכת להיות קשה אף יותר, אולם תצליחו לעבור אותה בשלום, אם תוסיפו לרשימה את הגופיות והגרביים שלכם...

רבע השעה האחרונה יכולה להיות ממש עינוי.

לאחר שתסיימו את הרשימה, הוסיפו לה פריט אחד מדי יום.

עוצמתו של תרגיל זה ברורה: עליכם להיות מוּדעים לכל מה שנתברכתם בו, בכדי להעריך כל מתנה חדשה הנופלת בחיקכם מדי יום.

יצירת סדר עדיפויות

כדי לשפר באמת את המיומנויות שלכם ולהפוך למומחים בהכרת תודה, נסו לקבוע את החשיבות של כל פריט ברשימה שבניתם. לדוגמה:

מה חשוב יותר – ידיכם או רגליכם?

העיניים שלכם או אוזניכם?

חוש הטעם או חוש המישוש?

תהליך ההשוואה הזה מכריח אותנו להכיר בכל אחד מההיבטים הקטנים של הדבר עליו אתם מכירים תודה. כמו כן, תרגיל זה מאלץ אותנו לכמת את ההנאה שלנו.

בצעו תרגילים אלה מדי יום. הכרת התודה שלכם תמשיך לגדול ותיצור בסיס יציב לחיים שלמים של אושר.