במהלך 2,000 שנות גלות, היו ליהודים הזדמנויות רבות להפגין את אומץ לבם ולדבוק באמונתם היהודית.
היכן מצאו אבותינו את הכוח לסכן את חייהם על מנת שלא לקבל על עצמם אמונה אחרת?
דפי ההיסטוריה היהודית מלאים באלפי אנשים כאלו. שכן, מאז ומתמיד הקריבו יהודים את חייהם למען היהדות – בתקופת האינקוויזיציה, מסעי הצלב, הפוגרומים או אלפי הגירושים והרדיפות האחרות.
לאוזניים מערביות, הקרבת החיים למען האמונה נשמעת כפעולה קיצונית מדי! השאלה היא האם יש סיבה והגיון למעשיהם של אבותינו. היכן מצאו אבותינו את הכוח לסכן את חייהם על מנת שלא לקבל על עצמם אמונה אחרת?
רבי עקיבא וקריאת "שמע"
אחת הסיפורים המרתקים ביותר ביהדות הוא סיפור חייו של רבי עקיבא. למרות שרבי עקיבא החל ללמוד קרוא וכתוב רק בגיל 40, הוא ניגש לעניין בנחישות כה גדולה, שהפך לחכם הגדול ביותר בתקופת התלמוד.
במאה הראשונה ניסו הרומאים למחוק את היהדות מעל פני האדמה וחוקקו חוקים האוסרים על לימוד תורה. אולם, כהתרסה נגד חוקים אלה, אסף רבי עקיבא את כל תלמידיו ולימד אותם תורה.
הרומאים אסרו את רבי עקיבא והוציאו אותו להורג באכזריות רבה, על ידי הפשטת עורו מעליו בקלשוני ברזל.
בעודו מתענה, קרא רבי עקיבא בשמחה את קריאת "שמע" – "שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד".
תלמידיו קראו: "רבי, האין די בכך שאנו מוסרים את חיינו למען א-לוהים, האם עלינו לעשות זאת בהתלהבות?!"
ענה רבי עקיבא: "כל חיי שאפתי להגיע לרמת מסירות כזאת, בה אקדש את שם א-לוהים בחיי. כעת, משניתנה לי ההזדמנות, אני עושה זאת בשמחה!"
האם היה רבי עקיבא על-אנושי? כיצד ייתכן ש"הזדמנות" זו הסבה לו אושר כה רב, אושר שהעלים לחלוטין את ייסורי התופת?
ליהנות מהחיים
עקרון בסיסי ביהדות הוא, שאין באפשרותו של האדם לעשות דבר למען א-לוהים, שכן לא-לוהים אין צרכים. למרות זאת, הוא נותן לנו הכל – אוויר לנשימה, מים, מזון, אור השמש ועוד. הכל נועד בשבילנו, ואת התורה הוא נתן לנו כאוסף של הנחיות להפקת מירב ההנאה מהחיים.
בתפילת "שמע ישראל", שבועת האמונים היהודית, אנו מצווים לאהוב את א-לוהים בכל נפשנו. עלינו להיות מוכנים להקריב את חיינו – העיקר שלא להתכחש לא-לוהים.
אם המצוות נועדו להסב לנו הנאה... מהי ההנאה שבוויתור על החיים?!
זוהי ההנאה שבבהירות ובמחויבות. אם באפשרותכם לייחס לדבר מסוים חשיבות כה גדולה שאתם מוכנים להקריב את חייכם למענו, הרי שלחייכם יש מטרה, כיוון ומשמעות. רק כשתדעו עבור מה אתם מוכנים למות, תתחילו באמת לחיות.
תענוגות חומריים הם נחמדים, אך הם לא משתווים לתענוגות הנעלים יותר של אהבה ומציאת משמעות. לדוגמה, תארו לעצמכם שמישהו מציע לשלם לכם 10 מיליון דולר עבור אחד מילדיכם. לאחר שתדחו את ההצעה, ייתכן שתהיו המומים מערכו של אותו ילד – ערך שהוא מעבר לכל מחיר! ברמה האינטלקטואלית, קרוב לוודאי שתמיד ידעתם כי ילדכם יקר לכם, אולם כעת ידיעה זו הופכת להיות מוחשית.
באופן דומה, אם תהיה לכם בחיים מטרה כה נעלה, עבורה תהיו מוכנים למסור את כל כספכם או אפילו את נפשכם, החיים שלכם יראו אחרת לגמרי. כאשר תחיו למען אותה המטרה, החיים שלכם יהפכו להיות מלאי עוצמה ואושר בל יתוארו.
זהו סוד הגבורה היהודית. זוהי הסיבה לכך שיהודים כה רבים במהלך ההיסטוריה שילמו בחייהם על אמונתם. כיוון שוויתור על החיים למען הא-ל, הוא אושר גדול יותר... מאשר החיים בלעדיו.
חיים למען מה שמוכנים למות עבורו
פגשתי פעם אדם שחי על פי העיקרון הזה:
זאב חי בארץ כשהבריטים היו עדיין בשלטון והוא היה חבר בתנועת המחתרת היהודית, שפעלה לגירוש הבריטים בכוח הזרוע.
במהלך ארבע שנות חברותו של זאב במחתרת, הוא התנתק לחלוטין מחבריו וממשפחתו – כיוון שתפקידו היה כרוך בנסיעות רבות והוא לא יכול היה לשהות במקום אחד מספיק זמן בכדי שיוכל לקרוא לו "בית". מדי יום הוא הלך ברחוב, כשעליו להיזהר ולהישמר כיוון שהבריטים עצרו ללא הרף אנשים וערכו עליהם חיפוש. כל יהודי שנמצא נושא אקדח היה אשם בפשע חמור.
יום אחד, ערכו הבריטים פשיטה פתאומית וזאב נעצר. הבריטים הבינו כי הוא משתייך למחתרת ועינו אותו, כדי להוציא ממנו את שמות חבריו. כתוצאה מהעינויים, זאב איבד רגל.
הרגשתי חי לחלוטין, יותר מכפי שהרגשתי כל חיי. חייתי למען דבר שהייתי מוכן למות למענו".
בשנת 1948, כשהבריטים עזבו, זאב שוחרר. הוא נשא אישה, הקים עסק וגידל משפחה לתפארת.
לדבריו:
"במבט לאחור על חיי, התקופה הטובה ביותר הייתה, ללא ספק, תקופת חברותי במחתרת היהודית. נכון, בחלק גדול מהזמן היו חיי עלובים למדי. אולם, בכל רגע הרגשתי חי לחלוטין, יותר מכפי שהרגשתי כל חיי. חייתי למען דבר שהייתי מוכן למות למענו".
הנאה לעומת נוחות
נוחות היא דבר נחמד, אך לא משמעותי.
כל טיפש מסוגל בהחלט לחיות חיי נוחות: הוא לא סובל יותר מדי, הוא אוהב גלידה, עלבונות חולפים מעליו מבלי לפגוע בו והוא תמיד מסתובב עם חיוך על פניו... החיים שלו נ-ה-ד-ר-י-ם.
אבל הוא לא חווה הנאה גדולה, מעבר לטעמה של הגלידה. חסרה לו היכולת להעריך את התענוגות הנעלים יותר, שהם מעבר לעולם החומר – מערכות יחסים, משמעות ורוחניות.
במוקדם או במאוחר, כל אדם נאלץ להתמודד עם השאלה הקשה מכל: "מה הטעם לחיי?"
חיים למען הנאה חומרית ונוחות אינם באמת חיים. כמו כן, עלינו להבין את המשמעות הקיומית העמוקה יותר של החיים. שכן במוקדם או במאוחר, כל אדם נאלץ להתמודד עם השאלה הקשה מכל: "מה הטעם לחיי?"
"טעם החיים" על פי היהדות
קבוצות רבות ברחבי העולם מוכנות להקריב את חייהן למען מטרות שונות. האיראנים, העיראקים, האפגניסטנים, הצפון-קוריאנים, הכורדים... הרשימה היא אינסופית. אם כן, מה כה מיוחד בעם היהודי?
במהלך השנים, הייעוד והמשימה של האומה היהודית היו ללמד את עיקרי האמונה בא-ל אחד. היהודים לא מוסרים את חייהם למען עצמם, אלא למען האנושות כולה. על ידי הפצת מסר המונותאיזם ואהבת הזולת, אנו ממשיכים להיות "אור לגויים" וכך, משמרים את התקווה לשלום עולמי.
תפיסה זו הייתה כה ברורה ומוחשית עבור היהודים, שהיא העניקה להם הנאה רבה יותר מכל הנאה חומרית אחרת.
רבי עקיבא הבין זאת. כשהתבקש לוותר על חייו למען א-לוהיו, הוא הבין את הרעיון בצורה כה ברורה, שהשמחה הציפה אותו. הוא ידע שהוא מתאחד עם משהו גדול ויקר יותר מאשר חייו הוא.
למרות הרדיפות האיומות, היהודים תמיד הוקירו את החיים, כיוון שהבינו את כוחם לשנות את העולם. עם זאת, בשעת סכנה (כגון המרת הדת או סכנת חיים), ידעו היהודים שעליהם להילחם או למות למען הפצת המסר של היהדות.
ללא העקשנות והדבקוּת הבלתי נדלות הללו, לעולם לא היה מצליח העם היהודי להשפיע בצורה כה עזה על הרעיונות והערכים של התרבות העולמית.
אבות-אבותינו הבינו זאת, ולכן אנו כאן היום כיהודים.
זו הסיבה שאנו מלמדים את ילדינו את תפילת "שמע": "שמע ישראל, ה' א-לוהינו, ה' אחד".
אם ברצונכם לחיות, היו אמיתיים. דעו למען איזו מטרה אתם מוכנים להקריב את חייכם. אז חייכם יהיו חיים ותוכלו להפיק את ההנאה הנשגבת ביותר מעצם קיומכם.
שייקספיר אמר, "הפחדן מת פעמים רבות, אך האמיץ מת פעם אחת בלבד".
כולנו נמות בסופו של דבר. השאלה היא, האם אתם רוצים לחיות?
(26) אביטל, 5/10/2011 08:03
המשמעות היא אישית ושונה מאדם לאדם.
על כל אדם למצוא את המשמעות האישית של חייו. לפי הכתוב לעיל נראה כי משמעות קולקטיבית היא הדרך. אך אנו אינדיבידואלים שונים וכל אחד מאיתנו מוצא משמעות הנובעת מתוכו, מתוך המהות שלו.
(25) אנונימי, 24/1/2010 12:39
אמת ויציב. יישר כוח ענק!
אמת ויציב. יישר כוח ענק!
(24) רוברט גבירץ, 17/1/2010 17:36
החיים והמוות ?!
סמוראי אחד נקרא בעניין כלשהו להשבע בנוגע לאמת של עניין מסוים. אולם הוא אמר "המילה של סמוראי קשה יותר ממתכת.כיוון שחקקתי על לוח ליבי את העובדה הזו, במה תועיל השבועה?" והשבועה בוטלה. זה קרה כשהוא היה בן 26. יש מי שיאמר יש רק התחלות. אולם לעמיתו של דבר אין התחלה ואין סוף. חזק וברוך
(23) דר. איתן הירש, 17/1/2010 16:45
הכל מדוייק ונכון אך חסר עדין הגרעין של הגדרת מטרת קיומו של עמנו.
קיום העולם תלוי במילוי תפקידו של עם ישראל. כיצד ומדוע? את זאת אשמח לפרט במאמר שאשלח ברגע שאקבל דאר אלקטרוני שאליו אוכל לצרפו לבחינתכם ועיונכם.
(22) אלעד, 10/6/2009 06:32
מאמר מצוין - ישר כוח
היהדות היא האמת. המערב פשט את הרגל.
(21) משה, 15/2/2009 08:02
מילים גדולות, מילים
כותרת מאתגרת, כמובן. ניסיתי להבין מה המסר. לא בטוח שהצלחתי: אמונה באחד? הנחת משמעות (פרנקל)?
הלכתי לסוף בתקווה למצוא, וכתוב שם:
"אם ברצונכם לחיות, היו אמיתיים. דעו למען איזו מטרה אתם מוכנים להקריב את חייכם. אז חייכם יהיו חיים ותוכלו להפיק את ההנאה הנשגבת ביותר מעצם קיומכם."
מה שאפשר להבין כאן הוא שכדאי להגדיר לעצמנו משהו שהוא חשוב מספיק מחוץ לנו, המצדיק ויתור על הכל. תמיד כדי לעשות מידי פעם חשבון על חיינו, על הדברים החשובים הכלולים בהם, זה מעצים את חווית החיים. אבל אם זה הופך ל"הנאה הנשגבת" של חיינו אז נראה שמשהו התפספס בסיבוב הנוכחי שלנו בעולם, זה לא הדבר עצמו.
הכתיבה שלך רציונלית. יש לך טיעון ואתה מנסה לאושש אותו עם דוגמאות בעיקר. אפשר להשתכנע ואפשר לא.
אבל מה אתה מציע בתכלס?! תאמינו בה'? תקיימו מצוות? העצימו את הנפש שלכם (פסיכולוג?, למידה?,) כך שתוכלו תמיד לראות טעם בחייכם?
כאילו מה הטיעון? כל אחד יודע שאם יש טעם בחיים אז החיים טובים יותר.
אגב דוגמאות.
חוזקן הוא חולשתן. למשל אחד זאב חש תחושת חיות אמיתית בהיותו מנותק מהמעגלים החברתיים שלו, ובהיותו עסוק בדבר אחד שכרוך בסיכון חיים בשליחות סמכות ברורה וחזקה.
אפשר ללכת עם זה לכל מיני מקומות כדוגמת אופי, אישיות שלא בהכרח מולכים לדמות ראויה להערצה, אולי כסמל אך לא אדם.
(20) , 27/5/2007 06:26
לשואל 1
אביו של הרב ישראל מאיר לאו אמר עם עיירתו שמע ישראל ברכבת לפני בואם למחנה ההשמדה
(19) אנונימי, 13/8/2005 10:55
תהיה של מחנכת
שלום לך,
הגעתי אל אתרך באקראי, לדף ספציפי זה.
למה? כבר שנתיים אני מנהלת שיח עם תלמידיי שכותרתו "משמעות החיים" , הם מלמדים אותי להבין את חייהם, אני מקשיבה
רוב הזמן ומביאה לכתה טקסטים או משדרים דוקומנטריים שעליהם אנו משוחחים.
בית הספר הוא בית ספר ממלכתי.
לא יכולתי שלא לשוב ולקרוא את החיבור של המילה חיים למילה מוות "לחיות" / "למות"
"רק כשתדעו עבור מה אתם מוכנים למות – תתחילו באמת לחיות..."
למשפט זה עוצמה מיוחדת כיוון שכל אדם יכול לפרש אותו לפי דרכו.
כל כך הרבה אנשים היום מוכנים למות (להתאבד...) מתוך אמונה ש"הדבר" שבגינו הם מתים משרת מטרה מקודשת. הם לא ממש מתחילים לחיות בעולם הזה, רובם מאמינים שיתחילו "לחיות באמת" בעולם הבא.
אתה יודע, גם ה פ ר ו ז ד ו ר הוא מקום שצריך לקדש אותו, ואלה שהולכים בו כדי להגיע לסופו לא ממש מבינים שה ד ר ך לקראת היא העיקר.
אני עוד אקרא באתרך את המתכון של 48 שלבים לחיים מלאים....
(18) חלי, 3/7/2005 12:01
מדהים
היי, שמי חלי (כן, כן מהשם רחל) אני בת 15
למרות גילי אני רוצה לדעת מהיא משמעות החיים "להיות או לא להיות" הכל אני נערה מאוד ממוחשבת וחכמה ושואפת להרבה.
ממש נהנתי לקרוא את המאמר, באמת, מכל רגע
הבנתי המון!!
אני רוצה להודות על ההזדמנות שנתתם לי להבין המון
את המסרים הללו אני יקח איתי חיים!.
תודה... חלי
(17) קרן לאה, 19/5/2005 01:39
משמעות החיים
אהבתי את הכתוב.הדבר מתחבר ומחזק את דעתי על משמעות החיים ועל הדרך לחיות אותם.
נושאי יהדות מעניינים אותי כמורה, מחנכת ויהודיה החיה במדינת יש ראל.
(16) שיר, 20/12/2004 08:04
עוד אנשים כמו רבי עקיבא
רציתי לדעת,אילו עוד אנשים אמרו את תפילת "שמע ישראל" ברגעים קריטיים בחייהם.
(15) יוסי, 23/11/2004 14:54
איזה כיף להיכנס לכאן!
חבר'ה, תראו איזה יופי!
מאמר ברמה שאין הרבה זמינים כמוהו באינטרנט (ובפרט בעברית), מלווה בתגובות שמוכיחות שיהודים נחמדים מכל קצווי ישראל גם קוראים וחושבים עליו.
בואו נתאחד כולנו (כל מי שקורא ו'מבקר' כאן מפעם לפעם) סביב מטרה (לא גדולה, לא 'מרכזית בחיים', לא גרנדיוזית, לא שכדאי למות למענה...) אחת:
נדאג, כל אחת/אחת מאיתנו, להפנות לפחות עוד שני קוראים לאתר הנפלא הזה.
נעודד אותם לכתוב תגובות. להפנות עוד קוראים. הם ירויחו, אנחנו נרויח, עם ישראל ירויח.
בהצלחה!
(14) Netanel, 22/11/2004 15:44
תודה על המאמר המצויין שלך! (כמו כל שאר המאמרים שלך)
אני מסכים עם מה שקראתי במאמר הזה, לקחתי את המטרה שלי בחיים ופשוט החלטתי שאני מוכן גם למות למענה!
אני לא מפחד מהמוות, אני פשוט לא רוצה למות!
וכל מי שרשם בתגובות שהוא מפחד מהמוות .. אני פשוט לא חושב שהם חשבו על העניין לעומק.. כי אני ,כמו ביהדות, מאמין שיש חיים לאחר המוות , אולי בעולם הבא אין ערך בכלל לזמן חח אי אפשר לדעת! אבל תחשבו על זה.. אם אתם מאמינים בה' (אם לא מה אתם עושים לעזאזל באתר לרוחניות) אז י-ש חיים לאחר המוות כמובן, אם אתם מאמינים ברוחות רפאים - גם זה אומר שיש חיים לאחר המוות , אם אתם מאמינים בעיין הרע - אתם מאמינים שיש גורם על טבעי ששמו ה' ולכן יש חיים אחרי המוות.. לפי דעתי מי שיחשוב על זה ברצינות יגיע לאותה המסקנה
(13) רות וידאל, 30/4/2004 03:07
"ישוב הדעת"
רבונו של עולם , יהיה רצון מלפניך שאעשה על דבר ביישוב הדעת וברגיעה ולא באימפולסיביות הגורמת לי לטעויות , שאזכה להתבונן בכל דבר במתינות ולא ייעלמו ממני פרטים חשובים , זכה אותי השלווה פנימית ולא אכנס למתח , ללחץ לפחד או לכעס , לא עם משפחתי , לא לעבודה ולא בשום מצב שבעולם ,
(12) רות וידאל, 30/4/2004 02:58
"כשקשה לדבר"
"ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"
"לאדם מערכי לב , ומהי מענה לשון " הבש"ע , כ"כ קשה לי לדבר לפניך , אני מרגיש כ"כ רחוק , כ"כ אילן , כ"כ אטום , אמנם הרבה דברים מציקים לי , אבל אני מצליח לבטא אותם במילים ולהסביר את עצמי לפניך . ובכל זאת כאן אחכה , כאן אמתין לך , וכשתראה אותי בא וחפץ בקבתך יום אחר יום , בודאי גם תעזור אנא ה' , עזור לי לדבר אליך בדבר איש אל רעהו!
"מאין יבוא עזרי ! רק אתה יכול לעזור לי!
אבא!!!
אני כ"כ אוהבת אותך רבש"ע שאצליח לדבר איתך כל היום ....
(11) יוסי, 4/3/2004 02:45
לתגובה מס' 8
היהדות בניגוד לאיסלם לא אומרת להרוג אנשים כדי להיות קדוש אצלם רצח זה מביא אותך לדרגת קדוש אבל לפיהיהדות בתורה הקדושה אדם שמקדש את החומר והופך אכילה שתיה וכ' לדבר רוחני זה מקודש וזה מה שמביא את האדם לעולם הבא לא רצח ופוגרומים
כי הרי לפני שנתנה התורה היו כל העמים מחויבים ב-7 מצוות בני נח שאחת מהם זה לא תרצח ולכן גם שאר העמים חוץ מיהודים עדיין מחוייבים בכך ואם לא יעשו זאת יקבלו הגהינם על זה אם זה בעולם זה או בבא
ואם יקיימו זאת יקבלו הגן עדן לפי דרגתם
של 7 מצוות שהרי 7 מצוות בני נח הם שכליות ולכן העובר עליהם מתחייב בנפשו
1.לא תרצח
2.לא תגנוב
3.לא תנאף
4.לא לאכול אבל מן החי
5.לא לקלל הבורא חס ושלום
6.להעמיד שופטים שיעשו משפט בארץ
7.לא לעבוד עבודה זרה
אלה מצוות שכליות אבל ליהודים כבר נאמר רבי חנניה בן עקשיא אומר : רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"
(10) יעל, 3/3/2004 01:02
טעמה של שליחות
בעירנו, כמו בערים רבות בעולם, יש שליח חב"ד, כולם מתפעלים ממסירותו ודבקותו במטרה. שאלתי אותו פעם מה מחזיק אותו ככה, שנים רבות של עשייה ללא לאות והוא ענה: תחושת השליחות. שליחות אינה חייבת להיות גדולה וגרנדיוזית, היא יכלה להיות ביקור שבועי אצל זקן, לא חייבים למסור את הנפש, אבל בהחלט מפתחים אותה ומגרים אותה לנתינה. ונתינה לפי היהדות - יותר משהיא עושה למען המקבל היא עושה למען הנותן. זוהי תחושה נפלאה! הרבי מלובביץ אמר פעם שבני אדם נבראו שונים באופיים בדיוק למטרה הזו. כדי שישלימו את החסר אצל השני ובכך יעסוק העולם בנתינה אינסופית. אדם ללא מטרה עלול להפוך לאדם פאסימי.
(9) קובי אלשיך, 12/2/2004 12:27
לא הבנתי את הכל. אבל יש בזה משהו. ראוי לציין שממילא רוב האנשים מתים בעודם בחיים. אפשר לחיות רק כשמוכנים למות.
(8) אגסי חנן, 26/1/2004 10:21
אני זועק חמס
מה מבדיל בינינו לבין המתאבדים מהחמאס או מכל ארגון פראי אחר האם לחיים אין ערך? אני לא מוכן לתת את נפשי בשום אופן ופנים אני אוהב את החיים וכולנו חייבים לראות בזאת ערך מקודש
ואם קיים אלוהים אני סמוך ובטוח שהוא רחום וחנון ואין הוא מצווה על בני האדם למות למענו אני כמעט בטוח שזו גחמה והמצאה של בני האדם כדי להטיל פחד ומורא על השבטים הפרימיטיבים...
אז תעזבו אותנמו בשקט ותנו לחיות
(7) dalia, 9/12/2003 14:18
to nataly #4
you can not see god, you can feel god
(6) אלית שמש, 9/12/2003 12:54
לכבד הרב וינברג ההמשך....
המוות זה דבר מפחיד שמנסים לדמיין מוות זה נראה כמו לישון כי לא רואים כלום רוב האנשים לא שומעים כלום ושקועים בשיינה.
אותו דבר אני חושבת שבמוות כי במוות אתה ''ישן'' אבל לא סתם אלה ''ישן'' לכל ה''חיים'' .
אם לא היו את החים אז מה היה.
אם לא היה את המוות אז גם לא היו חיים.
(5) אלית שמש, 9/12/2003 12:51
לכבד הרב וינברג
כל הכתבות שלך מאוד מעניינות למרות שאני בת 11 אני מאוד מתעניינת בזה קרו לי המון דברים בקשר לאמונה שלא האמינו לי וגם בקשר לפרגון שאף אחד לא יודע מה זה באמת לפרגן מאוד אהבתי את כל הכתבות שלך זה נורא מעמיק ומעניין מתחילים לקרוא ואי אפשר להפסיק.
תמשיך לכתוב כתבות כל כך מעניינות.
מאלית.
(4) נטלי, 7/10/2003 07:03
צודקים! אבל מה יש אחרי המוות?
המאמר הזה למרות שלא הבהיר לי שום דבר שלא ידעתי נכון! ולמרות זאת, גם אם מוכנים להקריב את החיים יש שאלה המעסיקה אותי- מה קורה אחרי המוות?!
הרבה פעמים אני מרגישה שאין אלוהים, וגם אנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה ועם חוש שישי לא עוזרים לי בזה! יותר מדי דברים לא מובנים ל!ובעיקר המוות! מפחיד אותי עד כדי-כך שאיני יכולה לישון- במחשבה שלא אתעורר מחר, איני יכולה לחשוב- כי אני יודעת שאחיל לחשוב על נושא זה וכשאני חושבת על זה אין לי מנוחה וישר תוקף אותי פחד!
ובכלל, אני מנסה להרחיק את המוות כמה שיותר! אם הייתי בעצמי רואה בבירור מה קורה אחרי המוות- הייתי קופצת אליו כבר עכשיו- אבל קודם תראו לי שיש אלוהים!
(3) אנונימי, 23/9/2003 14:30
הבהיר לי כמה עניינים. לצערי אנשים רבים מחפשים את התשובות במקומות אחרים למרות שביהדות, שהיא הדת היפה ביותר יש להם את התשובות לכל השאלות
(2) בועז, 4/9/2003 14:26
הפחד מהמוות
מה שרשום נכון לגמרי, אבל מדוע הוא נכון? הוא נכון כי כשאנחנו מוכנים להקריב את החיים שלנו , אנחנו כבר לא מפחדים מהמוות, "כול העולם כולו, גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד"...הדבר שגורם לנו לפחד הוא האגו שלנו, וצורת החיים הלא נכונה שלנו...אנחנו צריכים להשלים עם המוות, לאהוב, ולקבל אותו.....
(1) dina, 5/8/2003 00:00
משמעות החיים
יישר כח