הפנייה להקדמה

הכרתי בחור צעיר, שהיה נוהג לשוחח עם אחרים כשהראש שלו מוטה מעט הצידה, בגלל שפעם מישהו אמר לו שהפרופיל שלו דומה לזה של שחקן מפורסם... רוב האנשים לא חשבו שיש לו פרופיל של שחקן אלא שהתרופף לו אחד הברגים בראש.

אולי זה נשמע כמו בדיחה, אבל האם אין אנחנו מתנהגים בדומה לאותו בחור מסכן בכל פעם שבה אנחנו מניחים ל"דעת החברה" לשלוט במעשינו?

הדרך השלושים ושש – "מתרחק מן הכבוד" – מלמדת אותנו להפסיק לחפש את הכבוד וההכרה אצל האחרים, ובמקום זאת למצוא אותם בתוכנו. אל תתכבד בעיני הבריות – היה מכובד! בדוק וברר מהם הדברים שנראים לך משמעותיים בחיים, והשתמש בהם על מנת להתקדם לעבר השלמות.

זהו המאבק הקלאסי בין הגוף לנשמה. הגוף נהנה מהאשליה המשכרת, ש"כולם חושבים שאני משהו...", אבל הנשמה שואפת להגשים מה שמשמעותי באמת. הגוף אומר: "בואי נהיה חשובים לרגע." והנשמה אומרת: "בוא ונהפוך את זה למציאות." הגוף מתנגד לחוסר הנוחות הכרוך בצמיחה, והנשמה יודעת מהו הדבר הנכון לעשותו. ואנחנו – מזדהים עם הנשמה, אך לעיתים קרובות חיים את הגוף...

מהם המניעים שלך?

עליך לוודא שכל מה שאתה עושה בחיים נובע מתוך בחירתך האישית, ואינו מבוסס על הצורך להרשים אחרים. לדוגמא – בכל פעם שאתה עורך תוכנית חברתית שאל את עצמך: "מה המניע שלי?" אם אתה מתכנן טיול להודו, האם זה באמת בגלל שאתה רוצה להיות שם (עם כל הלכלוך והאומללות שתפגוש ברחובות), או שזה כדי להרשים אחרים בהרפתקנות שלך?

הכן רשימה של דברים שאתה עושה על מנת להרשים אחרים.

ערוך רשימה של דברים, שידידיך משתמשים בהם על מנת להרשים אותך: חברמניות, עושר, יופי, חכמה.... או אולי: כוח, כישורים, חינוך, השכלה, קריירה, בריאות, ספורטיביות... האם יש לך כמה רעיונות שונים וחשובים יותר שיכולים להצטרף לרשימה הזאת?

הכן כעת רשימה של דברים שאתה עושה על מנת להרשים אחרים. מה יש בדברים האלה שגורם לך להרגיש חשוב?

שאל את עצמך, ממה נובע הצורך שלך להרשים אחרים בדברים האלה? מה מכל אלה הוא הדבר שאתה הכי רוצה לממש?

המרדף אחר ההכרה

הרצון לזכות בהכרת החברה בזכות הישגינו הוא טבע אנושי, אשר לא תמיד אנחנו מודעים לקיומו. כל אדם רוצה שהחברה תהיה מודעת לאותם דברים שבהם הוא מתגאה בליבו. אפשר לחוש זאת בשיחה עם ידידים. אם תרצה ואם לא, הגאווה תמצא את הדרך אל תוך השיחה – "הכרתי אותו כשעשיתי תואר שני ב...", או "התמונה הזאת מזכירה לי את הטיול להימלאיה..." לא משנה על מה משוחחים, הניסיון להרשים ידלוף פנימה. בפעם הבאה שתשוחח עם מישהו, בדוק כמה זמן לוקח לכם, להגיע לשיחה על הצלחותיכם האישיות.

מדוע אנחנו תאבים כל כך להרשים אחרים? בני האדם צמאים למשמעות, אבל לא תמיד מצליחים להגיע אליה במלואה ולכן נזקקים לפיצוי מלאכותי מהסביבה.

רדיפת כבוד היא סימן לכך שאינך מעריך מספיק את עצמך.

אם אנשים אומרים לך שאתה "גדול", אתה עלול להשתכנע.

רדיפת כבוד היא סימן לכך שאינך מעריך מספיק את עצמך. זה כאילו שאתה אומר: "אולי אני לא שווה כל כך הרבה, אבל אם אני יכול לגרום לאחרים לחשוב שאני כן, אז סימן שאני שווה משהו..." אבל זו אינה האמת! זהו מרדף אחר "זהב השוטים" – צהוב, מבריק וחסר ערך. עמוק בלב אתה מרגיש את הבלוף.

אנשים שמרוצים באמת מרמת ההישגים שלהם, אינם זקוקים להכרת החברה על מנת לשכנע את עצמם שהם בעלי ערך. אם אתה מאמין בעצמך, אז לא אכפת לך מה חושבים האחרים.

אדם שבוחן "כמה הוא שווה" על פי מידת הערכתם של האחרים, הופך לעלה נידף ברוח – מתעופף בחוסר שליטה, לכל מקום אליו נושבת רוח החברה והאפנות המשתנות.

לעומתו, מי שבטוח בעצמו ובערכו, יוכל להבטיח בצורה טובה יותר שדעותיו אכן שייכות לו ולא לחברה שסובבת אותו.

א-לוהים מכנה את עם ישראל "עם קשה עורף". קשיות עורף היא תכונה טובה ורעה גם יחד. היא רעה כשאתה עקשן ואינך רוצה להשתנות. אבל היא טובה, כאשר מול פניהם של השיגעונות האופנתיים, אתה נשאר נאמן לדרך שלך. אומרים שאלמלא היה עם ישראל קשה עורף, הוא לא היה מצליח לשרוד עד לימינו – רק תחשבו, אלפיים שנה בגלות עם עמים "מודרניים", בחברות שונות בעלות אינספור שיטות, דעות, תרבויות ותיאוריות. רק קשה עורף אמיתי יוכל להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן צמוד לדרכו, ולשרוד כישות עצמאית.

כולנו שואפים להצלחה ולמצוינות, ואכן עלינו לשאוף לכך. אבל לא לחיות עבור האחרים.

כולנו שואפים להצלחה ולמצוינות, ואכן עלינו לשאוף לכך. אבל לא לחיות עבור האחרים. אל תבחר בקריירה, בסגנון חיים או אפילו בדרך הבילוי, רק על פי מה שיעניק לך מעמד גבוה יותר. סלק את השיקול של "מה יחשבו" או "מה יגידו" מהראש. אם אתה רוצה להיות גדול, אז תעשה משהו גדול. לא בגלל שהמעשה יביא לך הערכה חברתית, אלא משום שאתה רוצה לחיות חיים בעלי משמעות ולממש את הפוטנציאל שלך – מבלי להתייחס לכמות תשומת הלב שימשכו מעשיך.

אל תדאג. אם תחליט ותצליח לצעוד בדרך הישרה, יתכן שתתקל בהתחלה בהתנגדות, אך בסופו של יום תוכל ללכת לישון בידיעה שהמצפון שלך נקי, ובהכרה שסופה של האמת לנצח.

האם אתה עושה רושם?

יש אנשים שמתפארים תמיד בהצלחותיהם ומכריזים: "שימו לב. אני מישהו מיוחד!"

הזוהר הקדוש אומר, שכל מי שעושה מצווה ומתגאה בה "אובד זכותו" – כלומר, כל מי שעושה מעשה טוב ומתפאר בו, מאבד במו ידיו את השכר על אותו מעשה. נניח למשל, שאתה מגלה בשכנותך אלמנה ויתומים שבקושי יש להם מה לאכול. אתה מביא להם אוכל, מספק תמיכה ומעלה אותם על דרך של עצמאות כלכלית. ברגע שאתה מתחיל להשוויץ במה שעשית, אתה לוקח את המעשה הנהדר שלך – את הנתינה הנפלאה – ומשתמש בו לתועלתך האישית – איזה בזבוז!

אנשים מגלים חשדנות כלפי אלה שצמאים להתייחסות.

אנשים מגלים חשדנות כלפי אלה שצמאים להתייחסות. מסיבה זו הכבוד הוא אחד מאותם דברים מוזרים, שככל שאתה רודף אחריהם, הם מתרחקים ממך.

היהדות אומרת, שכאשר אתה עושה מעשה טוב, היחידים שצריכים לדעת עליו הם אתה וא-לוהים. עשה חסד בצורה אנונימית. אל תדאג. בורא עולם ימצא דרך לתגמל אותך על מעשיך.

משחק הדמויות

אחת מהדרכים ההרסניות ביותר לנסות ולהרשים אחרים, היא על ידי "החלפת תפקידים". אנחנו "משחקים" דמויות, שנראה לנו שהאחרים יאהבו. האם שמת לב אי פעם, איך יכולה האישיות שלך להשתנות כשאתה נמצא בחברת אנשים שונים? לאלה במועדון הכושר, אנחנו יוצרים רושם של אנשים ספורטיביים. בפני החברים שלנו, אנחנו חברה'מנים. מול הבוס אנחנו רציניים. אנחנו יכולים לשחק 10-20 תפקידים שונים ביום!

שים לב לדרכים השונות שבהן אתה מציג את עצמך ונסה לתאר אותן. אל תתפלא אם תגלה, שלעיתים אתה משחק בכמה תפקידים מנוגדים... זה משחק מסוכן – מתוך החלפת תפקידים באופן שגרתי, קל מאוד לשכוח מי אנחנו באמת.

חשוב – מיהו אתה האמיתי?

היה מודע ללחץ החברתי להתאים ל"מודל" מסוים. נסה לדמיין, כמה אנשים היו רוצים להיות בתת המודע שלהם שחקן/זמר מפורסם.

בדוק בעצמך והחלט, מי באמת אתה רוצה להיות. שאל את עצמך: "איזו דמות אני משחק כעת? האם זה מה שאני רוצה להיות?"

למשחק הדמויות ישנו גם צד חיובי: הוא יכול לגלות פוטנציאל, שבדרך אחרת לא היינו מצליחים לממש. חכמינו מגלים לנו, שהחיצוניות מעוררת את הפנימיות, כלומר – כאשר אדם מתנהג כלפי חוץ בצורה חיובית, מעשיו מעוררים גם את הפנימיות שלו, ומשפיעים עליה לטובה.

בחר ב"תפקיד" שיכול להיות טוב עבורך, ותן לו להשפיע על ההתנהגות היומיומית שלך. בוא נגיד שאתה רוצה באמת להיות שמח. אז תתחיל לשחק אותה אדם שמח, חייכן וידידותי, שאוהב להיות עם האחרים. משחק כזה מתרגל את הגוף לכיוון הזה – והטיפוס שאתה משחק הופך להיות חלק ממך!

אם אתה עושה זאת על מנת לשפר את אישיותך, תרגיש בסופו של דבר טוב יותר כלפי עצמך.

אולי תשאל, "רגע, אז מה ההבדל – או שאני מרמה את האחרים, או שאני מרמה את עצמי...?!" התשובה היא, שמשחק החלפת התפקידים, על מנת למצות את הפוטנציאל שלך הוא טוב, בעוד שאותו משחק, שמטרתו לגרור מחמאות ריקות מתוכן, הוא לא. האינדיקציה היא, שכשאתה מנסה לרמות אחרים, סביר להניח שתרגיש בסופו של דבר שחוק. אבל אם אתה עושה זאת על מנת לשפר את אישיותך, תרגיש בסופו של דבר טוב יותר כלפי עצמך.

עוד יישום טוב של משחק החלפת התפקידים, הוא לתכנן מראש איך להתנהג במצבים מאתגרים. לדוגמא: אם אתה עומד לשאת נאום מול ציבור, חפש כלים לדיבור אפקטיבי מול קהל. תרגל מול המראה, עד שתרכוש את המיומנות. או, אם אתה יודע שאתה עומד להתווכח עם הבוס שלך, שחק בתפקיד שמצליח להפחית את המתח בשיחה. זה יחסוך לך ולאחרים הרבה סבל.

הדרך השלושים ושש אל החכמה – מתרחק מן הכבוד

 

  • החיפוש אחר תגובותיהם המעודדות של האחרים פוגע בך, משום שהוא מונע ממך להתקדם באמת לעבר המצוינות.

  • אם אתה זקוק לאישור ולהכרה חברתיים, הגיע זמן לבחון את רמת הביטחון העצמי שלך.

  • שאל את עצמך: אילו היו נותנים לי את הבחירה, האם הייתי מעדיף להיות מפורסם ואומלל, או מרוצה ולא מוכר?

  • "להיות או לא להיות זאת השאלה". רדיפה אחר כבוד הורסת את היכולת "להיות" אתה עצמך.

  • גם אם תצליח לשכנע אנשים שאתה האדם הנפלא ביותר בעולם, האם תצליח לשכנע בכך גם את עצמך?