הסמל היהודי המשמעותי ביותר (אחרי הכיפה) הוא הציצית/ הטלית. החוטים המשונים הללו שמתבדרים ברוח בצדי הגוף. אפילו בדגל המדינה יש לציצית מקום של כבוד, שני הפסים התכולים בדגל ישראל מזכירים את הפסים המעטרים את הטלית.

התורה מצוה לתת ציצית – קווצת חוטים בארבע פינות הבגד, וביניהם חוט בצבע תכלת. "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם" (במדבר טו, לח). מצוה זו שייכת רק בבגדים שיש להם ארבע "כנפות" – פינות, ומכיון שמצווה זו נוהגת רק ביום ולא בלילה, נשים פטורות ממנה כבשאר מצוות התלויות בזמן.

את הציצית שמים בבגד על מנת שתהיה לאדם תזכורת תמידית לקיים את הנדרש ממנו ולא להתפתות אחרי החומריות על חשבון העולם הרוחני שלו, חוט התכלת נועד להזכיר את הים שמזכיר את הרקיע שבתורו מזכיר את כסא הכבוד ­– התגלות הא-ל בעולם.

את צבע התכלת יש להפיק מ"חילזון" הנמצא בים. זיהויו אינו ברור ולכן המנהג הרווח היום הוא ללבוש חוטים לבנים בלבד. אמנם, יש כאלו הטוענים שגילו את ה"חילזון" המקורי ממנו ניתן להפיק את הצבע הנכון.

אין חובה ללבוש ציצית, אלא, אדם הלובש בגד בעל ארבע פינות, צריך להטיל בו ציצית. למרות זאת ראוי ללבוש ציצית מכיון שזו מצוה קלה לביצוע ומצד שני היא בעלת משמעות וערך רב.

בתפילת שחרית נוהגים ללבוש "טלית (בגד) גדול" או בקיצור "טלית", דהיינו בגד צמר גדול בעל 4 פינות שיש בו ציצית, לכבוד התפילה.

ישנם מנהגים שונים באופן קשירת חוטי הציצית, כשכל מנהג מרמז לעניינים שונים הקשורים במצות הציצית.