כאנשים רגישים ואכפתיים, אנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון. אבל לפעמים, כשרוצים לעשות את הדבר הנכון ולא מצליחים, עלולים להזיק יותר מאשר להועיל.
ככה זה גם בעניין ניחום אבלים. אחד הדברים הגרועים ביותר שהמנחמים יכולים לעשות, הוא להשתמש בקלישאות שאינן רק בלויות אלא גם חסרות תוכן.
אחד הדברים הגרועים ביותר שהמנחמים יכולים לעשות הוא להשתמש בקלישאות שאינן רק בלויות אלא גם חסרות תוכן.
קלישאה אחת שחוזרת על עצמה היא, "עכשיו הוא/היא נמצא/ת במקום טוב יותר". מנין לנו שזה כך? האמירה הזאת אינה מסייעת לאבל. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהעולם הזה הוא מקום טוב – משום שאפשר לעשות בו דברים טובים. מוות הוא אסון כואב לנותרים בחיים, והוא גם מוציא את האדם מעולם המעשה.
הערה נוספת שמציקה מאוד לאבלים היא ש"א-לוהים רצה אותו קרוב אליו". שוב, מאין בדיוק יודעים את זה? מעבר לכך, אמירות כאלה הופכות את א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות בעולם הזה כדי לגייס אנשים משורותיו לנבחרת השמימית שלו.
עוד "בשום פנים ואופן לא" זה להגיד – בדרך כלל לאחר מותו של אדם שעבר את גיל ה-80, 90 – ש"לפחות הוא זכה לחיות חיים מלאים". לא משנה כמה כוונות טובות יש במילים האלה, הן רומסות באכזריות את רגשותיו של האָבל. הן ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות לכל מי שמצטער להרגיש כאילו הוא סתם מצטער. זה מנתק את האָבל מהמנחם, בעוד שמטרתו של ניחום האבלים היא יצירת קרבה וחיבור.
אנשים רבים שהתאבלו על הוריהם, התלוננו בפניי על ההערה הזאת. הם טענו שהרציונליזציה הזו משפילה וחותרת תחת רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים עם ההורים הופך את הפרידה לאחר המוות דווקא לקשה יותר ולא פחות.
זוג הורים אחד התאבל על פטירתה של תינוקת בת 6 חודשים. אדם בעל כוונות טובות בא ואמר שהיא "נפטרה כנשמה מושלמת, משום שמעולם לא הייתה לה הזדמנות לחטוא". הייתה לו כוונה טובה כאמור, ואנשים רבים באותן נסיבות היו אולי מתנחמים מהערתו. אבל את ההורים האלה ההערה מאוד הטרידה. נכון שלילדה הקטנה לא הייתה אפשרות לחטוא, אבל לא הייתה לה גם הזדמנות לעשות מעשים טובים, והיה בדבריו גם חוסר התייחסות – ואפילו התעלמות - מצערה של המשפחה האבלה.
הבעיה היא (ושם גם האתגר) שכדי להיות מנחמים אמיתיים, צריך יותר מסתם כוונות טובות, ושהערות יומרניות על צדו הטוב של האסון הנורא הן מטעות במקרה הטוב, ומזיקות מאוד במקרה הרע. אלמנה צעירה נפגעה בזמן האבלות על בעלה, מחברה שאמרה מתוך כוונות טובות, ש"את צעירה ויפה, בוודאי תוכלי להינשא בקרוב."
בלי להיכנס עמוק מדי לדוגמאות נוספות, אנחנו יכולים להוסיף לאוסף ה"בשום פנים ואופן לא" ביטויים כגון, "אני יודע איך אתה מרגיש", "החיים נמשכים", "עוד תתאושש", "תודֶה על מה שיש לך", "יש לך עוד ילדים", "הצער יעבור", ו"כל החיים לפניך". כל הביטויים האלה מפחיתים מחשיבותו של האֵבל, במקום להעריך את כובד הצער.
ביקורי תנחומים מעמידים בפנינו אתגר, להיות רגישים מאוד וזהירים בלשוננו. ברגע שהמילים יוצאות מהפה, הן לא יכולות לחזור. נחמד כשהאבלים עצמם מבינים ומעריכים את כוונותינו הטובות, אבל אנחנו לא יכולים לבנות על זה.
אולי תשאלו, "אם כל מה שאומר עלול להיות לא בסדר, מה אני אמור להגיד?" שאלה טובה. והתשובה היא, שום דבר! שום דבר?
מה, אין זה מחובתו של המנחם להציע מילות נחמה? התשובה, מפתיעה ככל שהיא נשמעת, היא - לא. אין חובתו של המנחם להציע מילות נחמה. חובתו של המנחם היא לנחם, פשוט וברור.
הנחמה מגיעה מעצם זה שנמצאים שם, עם האבלים, אפילו בשקט.
איך אפשר לנחם בלי להגיד כלום? הנחמה מגיעה מעצם זה שנמצאים שם, עם האבלים, אפילו בשקט. הכול מסכימים שעדיף לבוא ולא להגיד כלום מאשר לבוא ולהגיד משהו מטופש או לא רצוי. כמובן, יפה מאוד להגיע ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות חכמים באמת.
אבל איך אפשר לדעת מה ראוי להיאמר, כשכל אָבֵל חושב אחרת? התשובה – דרך השתיקה, דרך שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. זה הנוהל היהודי, לעתים קרובות נוהל שמתעלמים ממנו, לביקור תנחומים. בואו, שבו והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו איפה בדיוק הוא עומד. ואז תוכלו להגיב. זאת הדרך ההגיונית, הרגישה והבטוחה למנחם.
חיוני מאוד לאשר את רגשות האבל ואת הצורך באבלות. הודאה בקושי למצוא מילים מתאימות, היא כשלעצמה מחווה מנחמת. גילוי עניין לשמוע יותר על המנוח, כשזה ראוי, גם הוא מבורך כשמרגישים שהאבל יהיה מעוניין בכך.
אחד ממקורות הנחמה הגדולים ביותר הוא אמירת דברים טובים על הנפטר ועל האבל. סיפורים על נפטרים, בייחוד כאלה שהאבל לא היה מודע להם, הם מקור נהדר לנחמה, שעשויה להעלות חיוך על פני האבל. אמירת דברים טובים לאבל יכולה גם היא להיות מנחמת למדי, כגון ביטוי הערכה על האהבה שהעניק או הטיפול המסור שנתן.
זכרו תמיד שלא משנה כמה תקועים אתם עלולים להרגיש כשאתם מבקרים את האבל, מי שחשוב כאן זה לא אתם, אלא האבל. מה יגרום לאבל להרגיש טוב יותר (בניגוד לעצמכם)? מה יעלה חיוך על פניו? אולי קשה למצוא את התשובה, או שאולי יש לכם הרבה תשובות. ככל שתשקיעו יותר מאמץ במציאת תשובות לשאלות האלה, כך סביר יותר שתמלאו את החובה הדתית והחברתית של ניחום האבל. וסביר יותר גם, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה על חייו של יקירו.
תורגם מתוך: Turning Grief into Gratitude
(15) יעל, 16/3/2015 08:24
מאני הרגשתי אחרת
ישבתי שבעה על אבי שנפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל צעיר יחסית. היה בריא לחלוטין- בשיא כוחו. היה לי מאוד קשה שהגיעו אנשים וסתם ישבו ולא דברו... השתיקה הייתה מאוד לא נעימה. אהבתי שנשאלתי על אבי. אהבתי , כפי שנכתב בכתבה, שספרו עליו סיפורים, במיוחד דברים שלא הכרתי. כן אהבתי שאמרו שהיו לו חיים מלאים, שזכה לראות ילדים מתחתנים ונכדים, שזכה להספיק הרבה ולעשות הרבה- זוהי בהחלט נחמה.... וזה לא קשור לעוצמת הכאב והגעגועים. אהבתי שדברו גם כל כך שזכה למות ללא סבל וללא כאב, למרות שכך לא זכינו אולי להיפרד.... לדעתי הכל שאלה מאיזה מקום הדברים נאמרים, אם נאמרים מאהבה , כאב והשתתפות בצער ומתוך רצון אמיתי לנחם יש לדברים מקום. לדעתי יש היום בעיה שכל העולם מגיע לנחם- מצד אחד כל הכבוד לאנשים שמפנים מזמנם ומגיעים, אך ברגעי צער כאלה אדם מחפש את הקרובים והאהובים עליו. אך יוצא שהוא צריך "לארח" אנשים שלא מכיר ולהיות "נחמד" לכולם....
(14) יעל, 26/1/2015 01:37
תודה!
אני לא נוהגת להגיב בדרך כלל, אבל היה לי חשוב להגיד תודה! תודה לרב, דיברת בשמי ובשם כל האבלים. חושבת שצריך לפרסם את המאמר הזה כמה שיותר. זה יעשה רק טוב יותר לשני הצדדים ויחסוך אי נעימויות נוספות. תודה!
(13) שיר, 15/3/2012 00:14
מאמר נפלא!
מאוד מאוד עוזר. אני מזדהה מאוד עם הנאמר.
(12) פרח, 5/7/2010 13:44
ניחום אבלים
כל כך נכון הנכתב במאמרכם. לצערי אם אם ששכלה את בנה כשהיה בן שנה וחודשיים ולא חסכו ממני את האמירות חסרות התוכן, המקוממות , המכעיסות כגון" נשמה של צדיק שירדה לעולם לבצע תיקון" אלוהים יחליף לך אותו בילדים אחרים וכו' והדבר היחיד שאני כאבלה הצלחתי לעשות זה לשתוק ולהשתומם מחוסר הרגישות שכוננתה סך הכל היתה טובה כמדומני. בנסיבות אלו יפה שתיקה, אמפתיה והזדהות עם הכאב הנורא והאיום.
(11) דבורה, 28/6/2010 16:22
ומה אחר כך?
תודה . חשוב מאד עניין ההקשבה. הפה חתום והלב שומע. ובכל זאת איך עלינו להתנהג אחרי השבעה כאשר האבל כואב כל כך ומכונס בתוך עצמו?
(10) , 28/6/2010 03:54
אמנות ניחום האבלים...
היש דבר כזה?, בד"כ המנחמים מגיעים ממקום טוב ומרצון להימצא עם האבל ועם כל הצער שבדבר לדעתי האבל הוא זה שצריך להגמיש עצמו מול מנחמיו. נכון הוא לא לומר מאום במקום לומר מילים ריקות מתוכן אך אל נישכח שהשקט בבית האבל הוא נורא לא פחות מכל מישפט.. ישבתי שבעה על בני ועוד בבית הקברות נאמר אוסף שטויות "תהי חזקה, את חזקה" בא ניראה מי יכול להיות חזק מול אסון שכזה. מפני שהבנתי לליבם של המיסכנים לקחתי את המשפטים למקומות טובים. לדעתי אין אמנות יש טוהר הלב ומשם צריך לקבל את הדברים. צר לי אם חלקתי על דעתו של הרב.
(9) אנונימי, 27/6/2010 21:32
מעולה נכון אמיתי ראוי להפצה.
(8) , 27/6/2010 17:30
כשסבי נפטר והוא היה חשוב לנו מאוד, הגיעו בנות משפחה מאוד חשובה לנחם והתחילו לדבר ללא הפסק על אביהם המיוחד שנפטר שנה קודם, לא יכלו להפסיק אותן וזה היה מתסכל כי עכשיו נפטר מישהו נחמד אחר... זה היה מגעיל, אל תזכרו בחויותיכם אתם, ברגע שהחויה עכשיו אצל האחר...
אנונימי, 17/1/2012 07:30
מזעזע, אני הייתי מתחצפת אליהן. מה זה הדבר הזה?!?!
(7) אנונימי, 27/6/2010 15:24
מאמר כנה ומועיל
הייתי מבקשת לדעת מה דעתו של הרב על אמירת המשפט שנוהגים לומר לפני שיוצאים מבית אבלים: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד". תודה.
(6) ממש במקום,, 27/6/2010 14:00
לעיתים אני מוצאת את עצמי בנקודה שאין לי מה לומר ומאמר זה בא לי בזמן חן חן
(5) אנונימי, 27/6/2010 13:24
כל כך נכון
הייתי לפני פחות מחודש בשבעה על אדם מהקהילה שנפטר בפתאומיות, והייתי מיודד גם איתו וגם עם הבן שלו. כשישבתי עם הבן הוא שאל אותי פשוט אם יש לי סיפור לספר על אביו, וסיפרתי לו על השיחה האחרונה שהיתה לי איתו. במובן מסוים זה הספיק כדי שגם אני וגם הוא נרגיש טוב יותר
(4) אנונימי, 27/6/2010 12:55
אומנות ניחום אבלים
מאמר טוב ומאוד שימושי וכ"כ נכון תודה
(3) אנונימי, 27/6/2010 12:54
תודה רבה
המאמר נפלא!
(2) , 27/6/2010 12:15
כמה חכם!
תודה, ךצערי עליי לנחם חברה שאביה נפטר, המאמר הזה הגעי בדיוק בזמן, להגדיר את ה"עשה" ו"אל תעשה" של הימים הקשים האלו....לא עלינו ולא על אף אדם מישראל בע"ה
(1) אנונימי, 27/6/2010 11:53
הדברים שנאמרו כאן באמת מועילים. הרבה פעמים נתקלתי במצב המביך הזה כשאין מה להגיד לחבר שקרוב משפחה שלו נפטר..אתה רוצה להגיד משהו שאולי יגרום לו להרגיש יותר טוב ואתה פשוט לא מצליח להעלות דבר בדעתך... עכשיו אני מבינה שעצם הנוכחות שלי לצד האבל מספקת לו את הניחום הדרוש לו. תודה, עזרתם לי מאוד!