רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מעגל החיים

שבט: למלא את הדלי

כ״ז בטבת ה׳תשע״ב כ״ז בטבת ה׳תשע״ב 22/01/2012 | מאת הרבנית ציפורה הלר

החשיבות הרוחנית של חודש שבט.

מזל חודש שבט, החודש החמישי בשנה העברית, הוא הדלי. דלי הוא מיכל מים פשוט, אך ביהדות ידועה למים משמעות רוחנית עצומה. יחד עם האדמה, האוויר והאש, זהו אחד מארבעת היסודות. הבה נבחן אותם, יסוד-יסוד.

אש: הלהבה מתרוממת מעלה מטבעה. ניתן להשתמש בה כדי ליצור או כדי להרוס. בדומה לכך, הרצון לצמוח ולגבוה מעלה מעלה הוא כח יעיל על מנת שבהשראתה נתקרב לאלוקים, אך כשהיא מעוותת, השאיפה הופכת לזעם, לכוחניות, שמאכֵּלת והורסת כל חלקה טובה.

אדמה: האדמה יציבה מטבעה. יכולת ההתמדה וכוח הסבל שלה הם המקור לצניעות ולסובלנות, אך כשהיא מעוותת היא הופכת לפאסיביות במקרה הטוב, ולייאוש ועצבות במקרה הרע.

אוויר: האוויר נמצא תמיד בתנועה. הוא מספק לנו את החמצן, שבלעדיו לא היינו חיים. אנו נוטים לקשר חיים לתנועה. במצבו הנעלה ביותר הוא מסמל את המתח הפנימי שמניע אותנו הלאה, אל מעבר לחיי השאננות שדומים למעשה למוות. במצבו השלילי הוא מניע אותנו כה מהר, עד שאיננו מסוגלים  להתחייב למשהו (רעיון, דרך) או למישהו.

מים: המים גם נותנים לנו חיים. המילה "גשמי" (של גשם) מתארת את החלק הפיזי של חיינו,  מטבעם, המים זורמים מלמעלה למטה. לכן, נחשבת התורה למקבילה הרוחנית למים. היא נותנת לנו חיים במובן הבסיסי ביותר. התפיסות המוסריות הבסיסיות ביותר (יושר, צדק, רוחניות) שהיא מלמדת הפכו לאבני היסוד של המוסר העולמי.

בצורתו המעוותת והשלילית, המים מסמלים תשוקה ותאווה פיזית ללא גבולות.

משימתו של העם היהודי היא לשמש דלי רוחני, ולשפוך "מים" רוחניים על העולם כולו.

המים, מטבעם, אוהבים להתפשט לכל מקום. אם אין לנו דרך להוביל אותם למקום שבו הם נחוצים, הם עלולים לפרוץ גבולות ולהתפשט לכל  מקום אפשרי ולגרום אף לנזק (מישהו חווה אי פעם נזקי מים בדירתו?) כיום, יש לנו מאגרי מים ומערכות השקיה וביוב משוכללות. אך האמצעי הבסיסי ביותר להובלת המים אלינו הוא הדלי.

משימתו של העם היהודי היא לשמש דלי רוחני, ולשפוך "מים" רוחניים, כלומר, להביא את התורה לעולם כולו, באמצעות הנהגות שתהוונה דוגמא חיובית, והעברת הערכים של התורה. בכדי לעשות זאת, עלינו למלא שוב ושוב  את עצמנו במים החיים של התורה, ולבטא אותם בחיינו.

ההיסטוריה של חודש שבט

א' בשבט הוא היום שבו החל משה ללמד תורה ליהודים במדבר. משה היה דלי חי שחוכמתו השופעת תניע אותנו לנצח.

ככל הנראה, אנו העם היחיד שהגיבורים שלו הם מורים, ולא כובשים או לוחמים. ממשה רבנו, עבוֹר בר' עקיבא שסיכן את חייו כשלימד תורה בפומבי בתקופת השלטון הרומי, וכלה בתלמידי חכמים בימינו המשקיעים 18 שעות ביום בלימוד תורה, גם אחרי שעברו בהרבה את עשורם השמיני – תמיד החשבנו למכובדים דווקא אנשים שבחרו להפוך את חייהם ואת עצמם לדלי שיכיל את מי התורה ויעביר אותם הלאה.

ט"ו בשבט

המשנה מתייחסת לחמישה עשר בשבט כאל "ראש השנה לאילנות". אין לו מעמד של חג, אלא של  מנהג יהודי הצומח מתוך הנשמה היהודית.

כיצד אנו חוגגים את ט"ו בשבט, ומה מספרת לנו חגיגה זו על טבענו כעם?

אנו חוגגים את היום באמצעות אכילת פירות. במידת האפשר, הם אמורים לכלול את שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. טוב להוסיף פירות כרצוננו (תוך שימוש בפירות יבשים כדי לגוון את המבחר), במטרה להגיע ל-15 סוגי פרי בסך הכול.

במאה ה-16 קבעו האר"י הקדוש, חכם הקבלה הגדול, ותלמידיו, "סדר" קצר, שחוקר את משמעותו הפנימית של היום. הצצה לטיבו הקבלי של החג מספקת לנו שלושה ממאפייניו: עצים, פירות ומשמעות היום בחודש שבו מתחילה "השנה החדשה".

המשנה מספרת לנו שביום זה מתחיל השרף שבעץ לעלות מעלה. זהו יום של תחיה, יום של תקווה.

שניים מהמינים (חיטה ושעורה) מספקים לנו תזונה בסיסית, אך הפירות ניתנו לנו לתענוג. חיטה ושעורה, שני המצרכים הבסיסיים, מסמלים  את ההלכה היהודית, והלכה, משמעה הדרך שבה אנו הולכים. לבני אדם יש תחושת ייעוד, והמדריך לחוקי היהדות אומר לנו אילו דרכים יובילו אותנו למחוז חפצנו ואילו דרכים ירחיקו אותנו משם.

המסר שטמון בפירות – שאינם מצרכים בסיסיים ומטרתם להוסיף טעם, מגוון, ניחוח וצבע לחיינו – הוא שהמסע צריך להיות מהנה.

המסר שטמון בפירות – שאינם מצרכים בסיסיים ומטרתם להוסיף טעם, מגוון, ניחוח וצבע לחיינו – הוא שהמסע צריך להיות מהנה. כשאנו מתקדמים בחיינו, אל מעבר לשגרה ולהרגל, הדבר מסב לנו הנאה רבה. כשאנו מגיבים לשפע האפשרויות שעומדות בפנינו מדי יום מתוך מודעות, כשאנו בוחרים באופן קבוע בחיים בעלי משמעות, אנו מגלים "טעמים" נוספים, החל מהמתיקות שבנתינה וכלה בהנאה הפיקנטית שבמשמעת עצמית. כשאנו צומחים ומתקשרים אל האל בשמחה ובמודעות שכאלה, ניתן לומר שאנו "אוכלים את הפרי" שהוא נטע עבורנו.

ט"ו בשבט חל באמצע החודש, בזמן שהירח מלא. הוא מסמל שלמות, את האיחוד שבין הנותן האלוקי למקבל הארצי.

הלוואי שיהיה זה יום של פלא והתחדשות עבור כולנו. שנשאב מכוחו, ושכוח זה ימלא אותנו עד כדי כך שנרצה לשפוך אותו אל סביבתנו, ומֵימֵינו ירוו את כל מי שהולך איתנו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן