רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ראש השנה ויום כיפור

חודש תשרי המופלא

י״ט באלול ה׳תשס״ז י״ט באלול ה׳תשס״ז 02/09/2007 | מאת הרבנית ציפורה הלר

יש עולם שלם שם בחוץ, ואנו רוצים ללמוד אותו, לאהוב אותו ולנווט בו. קווי המתאר החיצוניים שלו אינם מספקים אותנו, אך חודש תשרי הוא ההזדמנות שלנו לשוטט בסמטאותיו ובשביליו הרוחניים.

מבחינה מסוימת, תשרי הוא החודש היהודי ביותר. אפילו אנשים שאין בחייהם דבר מעבר לענייני היומיום הגשמיים, חשים שמשהו זע בתוכם כשהם חושבים על ראש השנה, יום כיפור וסוכות – כולם חלים בחודש תשרי.

תשרי הוא החודש הראשון בכל לוח שנה יהודי, אך בתורה עניין זה מבלבל במקצת. היא מתייחסת אליו באופן עקבי כאל החודש השביעי, לא הראשון.

הבדל זה נובע משתי דרכים שונות לספירת החודשים. האחת מתחילה בבריאה, האירוע החשוב ביותר שהתרחש אי פעם, לפיכך לפי שיטה זו אנו מחשיבים את חודש תשרי כחודש הראשון.

אך א-לוהים רואה את הדברים מזווית אחרת לגמרי. עבורו, הרגע החשוב ביותר בזמן היה יציאת מצרים, שהפכה אותנו לעם, ושבה התחלנו לקבל את מרותו. אין אירוע בעולם שחשיבותו עולה על חשיבותו של יום זה. זוהי הסיבה שהתורה מתייחסת באופן עקבי לניסן, החודש שבו התרחשה יציאת מצרים, כאל "החודש הראשון". לפי ספירה זו, תשרי הוא החודש השביעי בשנה.

אך ספירה זו אינה הופכת את תשרי לסתם נקודה בזמן. עובדת היותו החודש השביעי מעניקה לו משנה חשיבות. המספר שבע כרוך במסתורין והינו רב משמעות. אין זה מקרי ששבת היא היום השביעי. לכל חפץ גשמי יש שישה צדדים, שאליהם אנו מתייחסים כאל "פני השטח". הפְּנים הוא ההיבט השביעי, זה שאיננו יכולים לראות כשאנו מתבוננים בחפץ אך ורק מבחוץ. הזמן הוא כמו זרע שמכיל בתוכו את ה-DNA של העתיד כולו. כשהוא גדל, כל הפוטנציאל החבוי בו מתעורר. בדומה לכך, כל האור שטמון בכל אחד מימיו של חודש קדוש זה משתחרר באיטיות במהלך השנה, כך שנוכל לחוות את הפוטנציאל הרוחני שלהם מדי שנה.

מה נראה אם נתבונן אל תוך הבריאה ונראה את משמעותה, כפי שאנו מנסים להתבונן בעולם מבחוץ מבעד למיקרוסקופ, חללית, או אפילו עמודי ה"נשיונל ג'אוגרפיק"?

בני קדם ראו את העולם כ"מאקרוקוסמוס" - אדם ענק. כך, כל אחד מאיתנו הוא מיקרוקוסמוס, עולם קטן. אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח ולגלות משהו על "המוח" של העולם, התוכנה הביולוגית שמכילה את תמצית החוויה האנושית. כיום אנחנו יכולים לדבר על אבני בניין מולקולריות או על תכנות גנטי, אך עד לא מזמן היו תחומים אלה שרויים באפלה. גם אם יום אחד, בקרוב, נוכל להבין את המידע ולקבץ אותו תחת מטריה אחת, כפי שחלם איינשטיין לעשות במסגרת מה שכינה "תאוריית השדה המאוחד" – גם אז, לכל היותר, נוכל לראות כיצד העולם פועל מבחוץ.

החודש השביעי, תשרי, הוא הזמן שבו אנו יכולים להתבונן בעולם מבפנים, מליבתו הפנימית החוצה, מהשדה המאוחד ואבני הבניין שלו.

רק האדם לבדו מסוגל לתגובה רוחנית בעלת משמעות.

ראש השנה, כמשתמע משמו, הוא תחילת השנה. כפי שהראש מנהל את פעולות הגוף, כך גם היום הראשון של תשרי, ראש השנה, מסמן את ראש השנה הרוחנית. זהו יום השנה לבריאת האדם. לכל יתר הבריאה, שקיבלה את חייה מא-לוהים, המכונֶה לעתים "נשמת היקום", אין כל דרך להתייחס אליו. רק האדם לבדו מסוגל לתגובה רוחנית בעלת משמעות. אנו, בני האדם מפרשים את המציאות, ויכולים לבחור אם לגלות את ידו הנסתרת של הא-ל, או לחילופין, לפרש את הכול ברמה חיצונית שטחית ביותר.

בפני אברהם אבינו, הזריחה העמידה שאלה שדרשה תשובה. עם התבהרות התשובה, ההתבוננות בשקיעה הפכה לשאיפה רוחנית ודתית עבורו. אותה בהירות הייתה בדיוק חזונו של א-לוהים עבור בני האדם ברגע הבריאה. משום כך, כאשר מסכמת התורה את מעשה הבריאה, היא אומרת: "אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם" (בראשית, ב, ד). המלה "בהבראם" כוללת בדיוק את אותיות המלה "באברהם", כלומר "באמצעות אברהם". מנקודת המבט הא-לוהית, כל המציאות כולה הייתה ראויה להיברא למען אברהם, שיממש את התוכנית שהגה א-לוהים עבור אדם הראשון, כאשר הורה לו לכבוש את הארץ. הכוונה לא הייתה לומר לאדם הראשון, האבטיפוס של כל אדם ואדם בעתיד, שהוא יכול לנצל את העולם לתועלתו. הכוונה הייתה לומר לו שהוא יכול לכבוש את המציאות החיצונית של העולם, ולהפוך אותה לשלו באמצעות לימוד כוונה זו וידיעתה על בוריה.

יום אחד, הלך הרב קוק עם אחד מתלמידיו. בעודם הולכים, קטף הצעיר מבלי משים עלה של שיח שגדל בצד הדרך. הוא שם לב שהרב קוק נרתע ושאל, "הכול בסדר?" הרב קוק השיב, שלכל דבר בעולם יש יעוד ותכלית, ואין להרוס או לעקור דבר בלי סיבה.

הרב קוק היה מודע לכך שלעלים אין שימוש במובן הרגיל. הם היו שימושיים במובן העמוק של המילה; הם יכולים להיות חלק מתהליך שבו אנו הופכים מודעים ליופי הבריאה, למורכבותה ולחוכמתו העמוקה מני-חקר של הבורא.

"כל שנה," אמר האר"י הקדוש, המקובל היהודי שחי בצפת לפני כמעט 500 שנה, "נכנס אור חדש של חוכמה לעולם, ומראה לנו מה שאדם הראשון ראה." ביום זה אנו יכולים להתבונן בעצמנו מחדש, לראות לאן מובילה דרכנו, ובאיזו מידה חיינו הם אמיתיים."

יום כיפור הוא לִבה של השנה. זהו יום של סליחה ופיוס שבו אנו יכולים להיכנס ללא חשש אל היער שבתוכנו ולתור אחר החלקים העמוקים ביותר בחיינו, האזורים האפלים שקשה לנו, או שאיננו רוצים - לראות. כאשר אנו בוחנים את עצמנו בכנות, נמצא לעתים באופן בלתי נמנע, כי אנו חוסמים את מה שמאפשר לנו לראות מעבר למציאות הקיום השטחית. איש אינו מושלם, ולמעשה, אחת הבעיות הגדולות ביותר שלנו היא שעלינו לשקר לעצמנו כדי שנאמין שאנו מושלמים. אנו מְתַרצים, מוציאים דברים מהקשרם, ומתכחשים לכישלונותינו הרוחניים והמוסריים.

ביום כיפור, אנו יכולים להתבונן אל עמוק תוך תוכנו, ובכנות רבה יותר. מתחת לכל השכבות נמצא טוב-לב, טוהר וכיסופים. א-לוהים נתן לנו ביום זה את הכוח להסיט את כל המסכים, ולראות – לא את מי שהפכנו להיות – אלא את מי שאנחנו רוצים להיות. לעולם לא נוכל להשיג חדות ראיה כזאת בעצמנו. ביום כיפור א-לוהים מוריד לעולם ערוצים שפותחים את הדלתות עבורנו. אם אנו אמיצים וכנים, אנו יכולים לעבור בדלתות בשמחה. אנחנו יכולים גם לעצום את עינינו ולהתעלם מהן. א-לוהים אינו מכריח איש לפתוח את הדלת.

במקום לנסות להרגיש בטוחים יותר, אנו מנסים לחוש את זמניותם של החיים עלי אדמות.

בקושי עוברים עוד כמה ימים, ותשרי מראה לנו עוד היבט של המציאות הפנימית. חג הסוכות מגיע, ואנו חוגגים את קרבתנו החדשה לא-לוהים: אנו עוברים לגור בסוכה, מין צריף ללא גג קבוע. במשך שבוע שלם, אנו עושים את ההפך ממה שאנו עושים רוב ימות השנה. במקום לנסות להרגיש בטוחים יותר, אנו מנסים לחוש את זמניותם של החיים עלי אדמות. במקום להזמין חברים או עוברי אורח, אנו מזמינים את אבותינו האושפיזין – משה, יוסף ודוד. הם חלק מעולמנו הפנימי, ואנו מנסים לגרום להם להרגיש בבית, ומנסים להיות מודעים לנוכחותם ולחותם העמוק שהטביעו עלינו כעם.

אנו מאפשרים לעצמנו לחוש קרבה לכל יהודי באשר הוא כשאנו מברכים על ארבעת המינים, כפי שהתורה מצווה עלינו. הלולב, שיש לו טעם אך לא ריח, משול ליהודי שבקי בתורה, אך לא מושפע ממנה במעשיו. האתרוג שיש לו טעם וריח משול ליהודי המאושר שהינו בקי בתורה וזו גם מתבטאת באישיותו ובמעשיו הטובים. ההדס שלו ריח אך לא טעם מסמל אדם שמעשיו טובים אך הם אינם מגובים בידע ובלימוד תורה. ולבסוף הערבה, שאין לה ריח או טעם, שאותה אנו אוחזים באותו להט שבו אנו מברכים על האתרוג (שניחן הן בטעם והן בריח) - המסמלת את זה שאין בו תודעה רוחנית וגם לא מעשים רוחניים. גם הוא חלק מעמנו ועלינו לאהוב אותו ללא תנאי, כיון שהוא זקוק לאהבה זו.

החג האחרון בתשרי, שמחת תורה, אומר הכול. יש עולם שלם שם בחוץ. אנו רוצים ללמוד אותו, לאהוב אותו ולנווט בו. קווי המתאר החיצוניים שלו אינם מספקים אותנו. אנו נשוטט בסמטאותיו ובשביליו הרוחניים ונצעד בעקבות המדריך שלנו, שחושף את תכנית הבניין שלו, את ליבתו. נשמח, רוחנית ופיזית, על כך שיש בידנו מפה שמגלה לנו הכול.

תשרי נהדר ושנה חדשה ונפלאה לכולכם!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן