רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מעגל החיים

נפלאותיו של חודש אדר

ל׳ בשבט ה׳תשע״ג ל׳ בשבט ה׳תשע״ג 10/02/2013 | מאת הרבנית ציפורה הלר

חודש אדר מלמד אותנו להוקיר את יופיו המדהים של העולם, גם מתוך האימה והתוהו שסביבנו.

כולם יודעים שהשנה העברית מתחילה בתשרי, בראש השנה. לא כולנו יודעים שקיימות שתי דרכים שונות לחשב את סדר חודשי השנה. הדרך המוכרת יותר היא זו שנערכה על ידי הילל הזקן בימי התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים - תשרי חשון וכו'.

השיטה האחרת היא זו שבה התורה עצמה מתייחסת אל החודשים. הטקסט המקראי לא קובע שמות לחודשים, אלא מתייחס אליהם כאל "החודש הראשון", "החודש השני" וכו'. החודש הראשון בתורה הוא ניסן, ובמרכזו עומד חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. בלוח האחר (המקובל בימינו) ניסן מופיע כמובן כחודש השביעי.

נראה שליהודים יש כישרון מיוחד לסבך דברים; אבל זוהי תוצאה טבעית של בחינת כל דבר לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נגלה שדבר מדהים מתבטא בשתי הדרכים שבהן אנו מונים את הזמן:

תשרי הוא החודש שמסמל את בריאת בני האדם. לנו, בני התמותה, זהו אירוע מרכזי בהיסטוריה האנושית. לכן, בשבילנו תשרי הוא החודש הראשון.

האלוקים, לעומת זאת, 'רואה' את הדברים מזווית שונה. כפי שהוא מסביר לנו בתורתו, הופעת עם ישראל היא ראשית ההיסטוריה בעלת המשמעות. לכן, ניסן הוא הראשון בחודשי השנה.

מכאן אנחנו מגיעים לחודש אדר שבו חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט של התורה, אדר הוא החודש האחרון בלוח השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך ביותר בלילה – משום שבימי המן היינו קרובים יותר מאי פעם להשמדה מוחלטת. אילו הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, היה אורו של ניסן, אור השחרור, כָּבֶה; באמצעות נס הפורים, הפך החושך לאור.

דגים ופוריות

אדר נחשב לחודש העברי בעל המזל הטוב ביותר. למעשה, פורים הוא הזמן הכי שמח בכל השנה. כמו שאמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". איך זכה אדר במוניטין השמחה שלו?

סימן מזלו של אדר הוא דגים. הדגים פוריים במיוחד, ומאותה סיבה הם נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכלל. שורש המלה ברכה הוא ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. כל אחת מהאותיות מסמלת את הריבוי הראשון בסדרה המספרית שלהן (יחידות, עשרות ומאות). מה שמלמד אותנו שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה זו מיוצגת בחודש אדר. אחרי הכל, אם יש משהו טוב, למה שלא יהיה ממנו עוד?

ההפך מברכה זהו צמצום והגבלה. אדר הוא החודש שבו איים המן לא רק לצמצם את קיומנו, אלא למחוק אותנו מכל וכל. לאלוקים לעומת זאת הייתה תכנית שונה.

לידתו ומותו של משה

בזמן חורבן בית המקדש הראשון, הוגלו היהודים לבבל, שנכבשה אחר כך על ידי הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה בסופו של דבר את רוב העולם המוכר, והכניסה את יהודי העולם כולו, בכל מקום שבו התגוררו, תחת השלטון הפרסי.

המן, ראש השרים המרושע של פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע יום שבו יהפוך את כל ממלכתו ל"יודנריין", נקייה מיהודים.

חודש המזל של המן היה אדר. כשהבחין שדווקא חודש זה עלה בגורל, לכאורה במקרה, הוא שמח - כי ז' באדר הוא יום פטירתו של משה רבנו. משה היה היהודי האולטמטיבי; חז"ל אומרים שהוא שקול כנגד כל עם ישראל – הראש ששולט ב"גוף" האומה, מעניק לה את החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל על חודש אדר, הוא ראה בזה אות לכך שתוכניתו להשמיד את כל מה שבנה משה, נועדה להצלחה.

אך המן לא ידע,  שז' באדר היה גם יום לידתו של משה רבנו. ואכן, בסופו של דבר, היום שהמן חשב שיהיה יום מותו הלאומי של עם ישראל, הפך ליום לידתו המחודשת.

ענווה ודגים

לדגים, הסמל האסטרולוגי של אדר, יש משמעות. הדגים מבלים את כל חייהם מתחת למים, בלתי נראים לעין האדם. חז"ל אומרים ש"אין הברכה שורה אלא על מה שסמוי מן העין" ולא על מה שאפשר לספור ולמנות; דבר הנובע מקשר הגומלין שבין צניעות לברכה.

מובן שבעין מערבית, הרואה את ה"תהילה" וה"הצלחה" כתאומים סיאמיים, נראה שצניעות היא דווקא ההפך מברכה. אבל התורה אומרת שמחיר החשיפה – אינו ברכה. כלומר, הסיכון שבפרסום העצמי – הוא דוקא להפוך לאדם נטול אישיות, שמעבר למסכה שהוא עוטה כדי להתחזות למישהו שאחרים רוצים לראות, בעצם אין לו כלום.

משה מתואר בתורה בתור "העניו מכל אדם". הוא חי בצניעות, שהפכה להיות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. היהודים תמיד שיבחו והעדיפו צניעות וענווה על פני גאווה. כך מובן מדוע מזל דגים, סימנו של חודש אדר, הוא הסמל האחרון בלוח השנה העברי.

חגיגת ניסים נסתרים

היינו מצפים שהמגילה תהיה מלאה תיאורי ניסים מתבוסתו של המן, תיאורים שיתנו את הקרדיט למחולל הניסים. אבל בפועל זה לגמרי אחרת. שמו של האלוקים לא מוזכר אפילו פעם אחת בכל העלילה. המגילה היא דיכוטומיה נהדרת, שבה הגיבור נמצא כל הזמן מאחורי הקלעים, ובכל זאת הוא הדמות המרכזית בדרמה כולה.

מובן שלא כל מי שקורא את המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. האירועים שהוא מתזמן מכוסים בשכבות רבות של אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, סיבות ותוצאות טבעיות וכו'. חז"ל מתייחסים להתרחשויות כאלה כאל "נס נסתר"; כלומר: אנו יכולים להבחין במציאות הרב-שכבתית הנגללת בפנינו – או, באותה מידה גם לבחור להתעלם ממנה וליחס הכל ליד המקרה.

בעולם יש סדר מובנה ויופי מדהים, אבל יחד עם זאת, יש בו כל כך הרבה אימה, תוהו-ובוהו , וכאב שלא יתואר. מדוע?

רעיון זה מעורר שאלה חשובה: למה האלוקים מסתיר את נוכחותו בו זמנית? למה לא להציל את היהודים במופע מרהיב של ברקים ורעמים, שיתאים ליצירת סרט מדהים לא פחות מ"עשרת הדברות"?

כדי להשיב על השאלה הזאת, אנחנו חייבים קודם לשאול שאלה הרבה יותר בסיסית: למה העולם כל כך מורכב, כל כך מלא בסתירות לכאורה? בעולם יש סדר מובנה ויופי מדהים, אבל יחד עם זאת, יש בו כל כך הרבה אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?

התשובה היא, שעלינו לבחור להעמיק ולהכיר בשני הקטבים של המציאות. .

הגישה היהודית היא, לדעת שתוהו וסדר מתקיימים למעשה במקביל, ושלכל אחד מהם יש תכלית. אנחנו אמורים לעמוד באתגרים שהצד הקשה של החיים מציג בפנינו, ולמצוא השראה ביופי ובשמחה שאנחנו רואים - באותה נכונות, ובעיניים פקוחות לרווחה. הרבה פעמים האל פותח לרגע את השערים, במידה שתספיק להעניק לנו את המסר שהוא יהיה שם ויסייע לנו כשהמצב נראה חסר תקווה. המסר הוא: "אני כאן עכשיו, כמו שהייתי כל הזמן, ואני תמיד אהיה כאן בשבילכם. לא רק כאשר הים נקרע או כאשר אני מכה בשונאיכם, אלא בכל עת שאתם בוחרים לראות אותי."

וזהו המסר הבסיסי של פורים. האפשרות שלנו לבחור לראות את האלוקים בתוך ההסתר, בתוך ההעלם והחושך – וזו הבחירה המשמעותית ביותר שנוכל לעשות בחיינו.

הקליקו כאן כדי ללמוד עוד על חג הפורים.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן