שאלה שהופנתה אלי לאחרונה:

 

אשתי ואני מנסים להרות כבר שש שנים. עברנו אינספור טיפולי הפריה מלאכותית. במהלך תקופה זו התחלתי לשמור מצוות וניסיתי בכל כוחי להמשיך להאמין. אחרי ראש השנה האחרון, הצלחנו סוף סוף להרות – אשתי הייתה בהריון עם שלישיה. לדאבוננו, איבדנו שניים מהם בשבועיים הראשונים, ואת השלישי איבדנו בשבוע ה-17.

 

לאחרונה השלמנו מחזור נוסף של טיפולי הפריה וגילינו ששוב לא הצלחנו להרות. מדובר ב"עקרות בלתי מוסברת".

אני חייב להודות שאמונתי מתערערת. התפללתי, למדתי, קיבלתי ברכה מרב חשוב, שמתי את כל מבטחי בא-לוהים שיעזור לנו, והוא לא עזר לנו. אני לא יודע לאן להמשיך מכאן.

 

תשובתי לשאלה:

הכאב ותחושת האכזבה שאתה מתאר, הנובעים מניסיונותיכם הכושלים (עד כה) להיכנס להריון, מובנים מאוד. משבר האמונה שאתה חווה כרגע אף הוא נורמלי לחלוטין ומהווה תגובה סבירה ביותר לחלומות ולתקוות שהתנפצו.

מניסיוני האישי, כאשר שטחתי את תחינתי בפני א-לוהים וביקשתי את עזרתו הא-לוהית, עזר לי מאוד להודות לו קודם על כל הברכות שהוא העתיר עליי עד כה, בנדיבותו האינסופית. אנשים נוטים ברגעי משבר להתמקד במה שחסר, מבלי להתייחס לכל מה שיש להם, ושעליהם להיות אסירי תודה עבורו. זהו עניין חשוב, משום שהכרת תודה, הערכה ונקודת מבט חיובית יוצרות אנרגיה בריאה, שממגנטת אליה שפע, ומביאה אלינו דברים טובים מהיקום.

אבחנה נוספת: כשאנו מתרחקים מהמחשבות הטורדניות שמעסיקות אותנו בלי הרף בעיצומו של מאמץ כזה, אנו, מבחינה מסוימת, מאפשרים לא-לוהים להיכנס ולפעול. חישבו על סיפורה של גילה, אישה שהקדישה את כל זמנה לניסיונות להרות. המאמץ האינטנסיבי נפסק כאשר החלה לפתע לסבול מכאב שיניים נורא, שאובחן כמקרה קשה של מוגלה בשן בינה חבויה. הבעיה דרשה טיפול מיידי. במצב זה של ייסורי תופת, הוסחה דעתה של גילה מהבעיה והיא לא יכלה אלא לחשוב על שיכוך הכאב הנורא. לאחר שהרפתה מאובססיית העקרות שלה, גילתה למרבה התדהמה, שהרתה.

כמובן, איני מציעה להפסיק את הטיפולים ולהתעלם מהליכים רפואיים, אך בכיוון זה יש סיפורים מדהימים והוכחות מעשיות, שאינן ניתנות להסבר שגרתי, שיש בהן מסתורין בלתי נתפס, מעבר לסיבה ותוצאה. היפתחות לאפשרויות אלה דורשת התייחסות לאמירה: "אני עושה כל שביכולתי ונותן לא-לוהים לעשות את השאר."

הוא לבדו שולט בעולם, מנקודת מבט רחבה יותר, ומשום כך, הדבר לטובתנו המרבית.

כשאנו מוותרים על אשליית השליטה, ומאפשרים לעצמנו לחסות בכנפיו, אנו מצהירים בזאת שאנו מכירים בכך שהוא לבדו שולט בעולם. מובנת מאליה ההבנה שהוא עושה זאת מנקודת מבט רחבה יותר, ומשום כך, לטובתנו המרבית. לנו בני האדם, חכמים ועתירי ידע ככל שנהיה, יש נקודת מבט מוגבלת ביותר.

אמונה מוצקה עשויה לספק לנו תחושת שלווה פנימית, כזו שמספקת לנו כוח לקבל את ההזדמנויות הפתוחות בפנינו לאושר. היעדרה של פרופורציה נכונה בהסתכלות שלנו, נוטלת מאיתנו את ההווה, את הכאן והעכשיו. אנו כה טרודים בשאיפתנו לעתיד ובמה שנחסך מאיתנו בעבר, שאנו מחמיצים ומאבדים את ההווה. עצוב לחשוב, שעם כל ההנאה שאנו עשויים להפיק מחיינו, אנו מתעלמים לחלוטין משפע הברכות שמקיפות אותנו, למשל, בני זוג והורים אוהבים, בריאות טובה, יפי העולם, מתת הידידות וכן הלאה – בגלל ציפייתנו לישועה בנושא אחר. אין בכך, כמובן, להמעיט בערכה של השאיפה הנעלה להביא ילדים לעולם. בעזרת ה', מאמציכם ישאו פרי, אך יש לקבל את הרגע הנוכחי במלואו, בלי קשר למה שיביא המחר.

הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה דוגמאות שאני מכירה באופן אישי בנושא. אביגיל, אישה צעירה שסבלה מבעיות פוריות, הייתה נשואה כחמש שנים כשבאה לשאול בעצתי. המלצתי לה להתענג על תקופה זו בחייה, שבה היא ובעלה יכולים ליהנות זה מזו, ללא כל מחויבויות מכבידות. ילדים הם ברכה, אך כשהם נכנסים לחייו של זוג, תקופת ה"זוג" מסתיימת, הדינמיקה ביחסים משתנה, ופרק חדש מתחיל – אשר יש בו קשיים משלו. שנים לאחר מכן, עם שני תינוקות בעגלה, היא הודתה לי על עצה זו, והייתה אסירת תודה על כך שלא החמיצה תקופה מיוחדת זו בחייה.

רינה עברה טיפולים קונבנציונאליים רבים ללא הצלחה. בייאושה, ולאחר תחקיר מקיף בנושא, פנתה לגישה טבעית שהתמקדה בבריאות האישה, ונקטה שילוב של דיאטה, פעילות גופנית, אקופונקטורה, רפואה סינית ועוד. היא עבדה עם איש מקצוע שתיאם את הפעילות בתחומים השונים. לאחר כשנה, לשמחתה הרבה, גילתה רינה שהצליחה להרות.

אסתי ניסתה להרות במשך שנים רבות ובסופו של דבר החליטה לאמץ. שני ילדים יפהפיים העשירו את חייה, והיא הקדישה להם את כל תשומת לבה. היא היתה מופתעת מאוד כשנכנסה להריון בלתי צפוי, לאחר שכבר ויתרה בלבה על האפשרות.

רופאה גניקולוגית ומיילדת שהתארחה לאחרונה בביתי, ייעצה למטופלותיה שעברו הפלות לקחת על עצמן משימה ייחודית. רק הן, כך הסבירה להן, יכולות להבין, לייעץ ולתת כוח לנשים שסבלו מאובדן דומה. כמה מן הנשים נטלו על עצמן את המשימה, ותרומתן בתחום זה יקרה מפז.

שירלי התעקשה להמשיך לתרום לחברה על אף שילדים פרי בטנה לא היוו לגביה אפשרות. היא הפכה ל"דודה" לרבים מילדי השכונה שעבורם היה ביתה מקום להתפנק בו, לקבל עצה ואהבה וגם לבלות. היא בחרה ליטול חלק משמעותי בחייהם של ילדים כה רבים. בסופו של דבר, תרומתה לעולם אינה פחותה מזו של הורה ביולוגי.

אנו מתפללים שיהיה בנו הכוח להכיר בכך שבכל מצב שהוא, ההורה הא-לוהי שלנו אוחז בידינו ומוביל אותנו בדרך החיים.

אל לנו להימנע מתפילות לבורא עולם, שכוללות בתוכן הן את חלומותינו המתוקים ביותר, והן את תסכולינו הכואבים ביותר. היינו רוצים שתפילותינו ייענו כלשונן. אך בה בעת, עלינו להיות ענווים ולהתמסר לרצונו. אנו מתפללים שיהיה בנו הכוח להכיר בכך שבכל מצב שהוא, ההורה הא-לוהי שלנו אוחז בידינו ומוביל אותנו בדרך החיים.

בסיכומו של דבר, איננו התסריטאים של חיינו - כלומר, של ההתרחשויות על פני השטח. בדרך שבה נעבור יהיו מהמורות ובורות. אבל עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב שבריאותנו הנפשית והרגשית אינה תלויה בגורמים חיצוניים. הגורם הקובע נובע מבפנים – המחשבות והגישות שאנו מאמצים – וזה דווקא כן בידינו. אנו אלו שבוחרים, ואנו אלה שחושבים, ובסופו של דבר, אנו אלה שצובעים את התמונות שמופיעות על מסך חיינו.