רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

6 – יצחק אבינו ובניו

כ״ו בכסלו ה׳תשס״ד כ״ו בכסלו ה׳תשס״ד 21/12/2003 | מאת הרב קן ספירו

ההיסטוריה חוזרת על עצמה. כל דרך שאבותינו אברהם, יצחק ויעקב סללו, עתידה לעצב את חיי צאצאיהם.

אנו ממשיכים בסיפור העם היהודי, אשר בנקודת זמן זו, הנו סיפורה של משפחת האבות, המתרחש לפני 3,700 שנה (במאה ה-18 לפני הספירה).

עד כה סקרנו את סיפורו של אברהם אבינו, היהודי הראשון בעולם, אשר נטל על עצמו את משימת הפצת המונותיאיזם ברחבי העולם. משפחתו של אברהם עתידה להמשיך בהגשמת המשימה – ניפוץ התרבות האלילית והפצת בשורת קיום א-ל אחד, בכדי לרומם את האנושות ולהחזירה למצבה המקורי האידיאלי.

לאברהם נולדו שני בנים משתי נשים. ישמעאל, בנה של הגר המצרית; ויצחק, בנה של שרה. מבין שני הבנים, יצחק הוא זה אשר נבחר להמשיך במשימה של אביו.

לא נתעכב על סיפור חייו של יצחק מאחר ואין אנו עוסקים כאן בסיפורי התנ"ך כשלעצמם. רצוננו להתמקד בדפוסי ההתנהגות שהניח יצחק, כיסוד להיסטוריה היהודית בעתיד. זאת, על פי הכלל שציינו לעיל: "מעשה אבות סימן לבנים".

עגלה הנעה על דרך עפר – או אפילו על דרך אבנים ישנה – מותירה בה תלמים וחריצים וכמאמר הביטוי "הולך בתלם", כאשר מתרגלים ללכת על פיהם, קשה להחליף מסלול.

כאשר אדם מתווה דרך טובה וממשיך להשתמש בה – אין בכך כל בעיה. אך כאשר הדרך שהתווה אינה טובה – אזי נוצרת בעיה, מאחר וקשה כאמור להחליפה.

כל מתווה שסללו אברהם, יצחק או יעקב באורחות חייהם, לטובה או לרעה, עתיד להוות דרך בה יצעדו צאצאיהם בעקבותיהם.

כאשר התוואי הישן אינו טוב, עתידים בני האדם להישאר תקועים עם דפוסי התנהגות גרועים בכל מהלך ההיסטוריה. זאת מאחר ואנשים לא מוכנים בדרך כלל להיכנס לטורח הרב הכרוך במילוי חריצי הדרך בעפר, כסויה באספלט, עקירת אבני הדרך הישנות והבלתי מתאימות והצבת אבנים חדשות תחתיהן.

לכן, כל מתווה שסללו אברהם, יצחק או יעקב באורחות חייהם, לטובה או לרעה, עתיד להוות דרך בה יצעדו צאצאיהם בעקבותיהם.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

הכלל על פיו, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, נכון שבעתיים במקרה של אברהם ויצחק. אחד מדפוסי ההתנהגות העיקריים שאנו מזהים בחיי יצחק, הוא הישנותם של מצבים בהם נתקל אברהם. בספר בראשית (פרקים כ-כא) מסופר כי אברהם מגיע לארץ פלשתים וחי בקרבם במשך זמן מה. אך הוא נתקל שם במספר קשיים – למשל, הפלשתים מנסים לקחת את אשתו, שרה.

מספר שנים אחר כך, (ספר בראשית, פרק כו) ניצב יצחק בפני אותו המצב. הוא חי בקרב הפלשתים במקום כלשהו באזור החוף של ישראל והם מנסים לקחת את אשתו, רבקה. גם עבדיו נתקלים בקשיים עם עבדי אבימלך, מלך פלשתים.

וכיצד מסתיים הדבר? הפלשתים מגרשים את יצחק, למרות שלא עולל להם מאומה ובנוסף, הם סותמים את כל בארות המים שחפר. מעשה זה חסר הגיון בעליל, לאור חשיבות המים באקלים הצחיח של המזרח התיכון ובגלל הקושי הכרוך בחפירת בארות.

אך אז קורה דבר מעניין – לאחר גירושו, מגיע אבימלך למקום מגוריו החדש של יצחק ואומר: "כעת נוכחתי לדעת, שהימצאותך בקרבנו הביאה לנו ברכה". זאת מפני שעם הסתלקותו של יצחק, מתדרדר מצבם של הפלשתים וכלכלתם קורסת. לכן מציע המלך לכרות ברית עם יצחק ומבקש ממנו לשוב לארצו.

היהודים מגורשים והמדינה סובלת. דבר זה עתיד להתרחש שוב ושוב.

זהו דפוס היסטורי יסודי, המצביע על יחסי הגומלין שבין יהודים ולא יהודים במהלך ההיסטוריה. מדינה מסוימת מזמינה את היהודים להתיישב בקרבה. היא משגשגת להפליא כתוצאה מתרומתם. ואז, ללא כל סיבה נראית לעין, מחליטים שליטיה לגרש את היהודים, מה שגורם לערעור כלכלתה. היהודים מגורשים והמדינה סובלת. דבר זה עתיד להתרחש שוב ושוב.

מלחמת התאומים

יצחק נושא את רבקה לאישה. רבקה נושאת תאומים בקרבה והם נאבקים איש באחיו כבר ברחם אמם ומקשים עליה. לאחר לידתם מתפתחת ביניהם יריבות נצחית. שמותיהם: יעקב ועשיו.

חרף היותם תאומים, יעקב ועשיו הם בעלי אישיות שונה לחלוטין ומבנה גופני שונה. התורה מתארת את עשיו כאדום ושעיר ואת יעקב כתם וחלק. עשיו הוא איש ציד שכולו תאוות העולם הזה ואילו יעקב הוא איש רוח, אציל מידות, המשליט את הרוח על תאוות הגוף.

יצחק מתייחס לעשיו שהנו בכור התאומים, כממשיכו הטבעי. הוא אמנם יצא לאוויר העולם רק מספר דקות לפני אחיו, אך הדבר קובע כאשר צריך להחליט מי יהיה ראש המשפחה בעתיד. רבקה לעומת זאת, מעדיפה את יעקב וברור לה כי הוא למעשה ממשיכו הטבעי של אביו. (התנ"ך מלמד כי לנשים בינה יתרה – יכולת אינטואיטיבית לדעת את המעשה הנכון. נוכל לפגוש תופעה זו פעמים רבות בסיפורי המקרא).

כאשר קרב קצו של יצחק, הוא מחליט לברך כל אחד מבניו. לבנו בכורו, עשיו, חפצו כמובן להעניק ברכה מיוחדת.

ברכה שמעניק אדם גדול כיצחק, משפיעה כוחות רוחניים והופכת למציאות גשמית.

ברכה שמעניק אדם גדול כיצחק, משפיעה כוחות רוחניים והופכת למציאות גשמית.

עשיו לא חפץ באמת בברכת הבכורה אשר תאלץ אותו להתחייב למטלות המוסריות הגלומות בה. הוא חפץ רק בעושר ובכוח הנובעים מברכה זו. אבל רבקה עומדת בדרכו, כי היא מבינה שהברכה אמורה למעשה להיות מושפעת על יעקב, מאחר והוא האדם המסוגל למשימה. יעקב הוא אשר רוצה ומסוגל לפעול לשינוי העולם, כדי שיצעד לאור ההכרה המונותיאיסטית אליה הגיע אברהם.

לכן, כאשר יוצא עשיו לדרכו להביא מנחת ציד לסעודת אביו, כדי שיברכו בנפש חפצה – מה עושה רבקה? היא מכסה את ידי יעקב בעורות עיזים כדי שתהיינה שעירות למגע, כמו ידי עשיו. ויצחק, שהנו עיוור, לא מבחין בכך.

ידי עשיו וקול יעקב

נעשה עוול עם עצמנו, אם נסתפק כאן בפירוש פשטני על המקרא. הרי בסופו של דבר, לא מדובר בסיפור על איזה אדם זקן ועיוור שאשתו ובנו מצליחים "לסדר" אותו, אלא אירועים עמוקים וטמירים מאד מתרחשים כאן בעצם.

כאשר מגיע יעקב המתחזה אל אביו, יצחק מעיר:

 

הקול קול יעקב, [אבל] והידיים ידי עשיו" (בראשית כז, כב).

 

זאת מפני שהקול מסמל את כוח השכל, ואילו הידיים מסמלות את כוח העשייה וכוח החרב.

עשיו, המגלם את כוח החרב והעוצמה הפיזית, יצמיח באמצעות צאצאיו, את "האימפריה הרומית של אדום", כפי שמכנה אותה התנ"ך. ואכן, היו אלו הרומאים (על ידי הכנסייה הרומית-קתולית) אשר המירו את דתו האלילית של העולם המערבי לנצרות, הדת אשר הביאה את המסר של א-ל אחד לעולם האלילי.

אנו רואים אפוא את עשיו, דוגמא נוספת לנצר מזרע אברהם – אשר, כמו ישמעאל – לא ממשיך במשימתו של אברהם, אך הופך לכוח גדול ומשמעותי בהיסטוריה העולמית.

אנו עדים כאן להתהוותו של דפוס היסטורי המהווה למעשה מאבק קוסמי. שני האחים, יעקב ועשיו, מתחילים להיאבק איש ברעהו כבר ברחם אמם, והם עתידים להמשיך ולהיאבק לאורך כל ההיסטוריה. מאוחר יותר, מצמיחה רומא (שיצאה מעשיו) את התרבות המערבית וזו ממשיכה בהתנגדותה לעם היהודי (שיצא מיעקב).

אין זה מאבק שווה כוחות. רומא תהיה תמיד חזקה יותר מבחינה פיזית, אבל היהודים יהיו חזקים יותר מבחינה רוחנית. אנו רואים אפוא שכאן, בביתו של יצחק, מתחיל המאבק והוא עתיד להימשך הלאה עד אחרית הימים.

שנאת עמלק

כל יוצאי חלציו של אברהם נועדו לגדולה ויותירו את חותמם על האנושות. גם אם לא ירצו בכך הם יהיו לאנשים שיותירו רושם רב עוצמה על העולם. ואמנם, אויבי היהדות הגדולים ביותר קמו לה מתוך המשפחה.

מיהו האויב האולטימטיבי של העם היהודי בהיסטוריה? עמו של עמלק. זהו העם שמסמל את הרשע, והתורה מצווה למחותו מעל פני האדמה. זאת מכיוון ששנאתו הפתולוגית ליהודים כה עזה, שאם רק תהיה לו ההזדמנות, ימחה את היהודים מעל פני האדמה.

התורה מספרת לנו כי ראשיתו של עמלק היא מבנו של עשיו שלקח לו לפילגש אישה בשם תמנע, משני אלו יצא עמלק, נכדו של עשיו, אבי העם השונא שנאת עולם עזה את עם ישראל.

שנאת צאצאי עשיו לישראל היא חוק טבע רוחני בהיסטוריה האנושית.

רבי שמעון בר יוחאי, מחבר "הזוהר"- ספר הקבלה העיקרי, אמר כי "הלכה היא – עשיו שונא ליעקב", כלומר, שנאת צאצאי עשיו לישראל, היא חוק טבע רוחני בהיסטוריה האנושית. לא משנה מה תהיינה הנסיבות ההיסטוריות, צאצאי עשיו תמיד ישנאו את היהודים – צאצאי יעקב.

אנו עדים אפוא לעימות בין עשיו ויעקב. יעקב לוקח בערמה את הברכות, (ראוי להזכיר כי למעשה לא הייתה פה רמאות באמת, מכיוון שעשיו מכר את בכורתו ליעקב, בעבור נזיד עדשים) ואז מופיע עשיו ונוכח לדעת מה אירע. רק עתה מבין יצחק, שעלה בידי רבקה ויעקב להטעותו, אך הוא אינו כועס, מאחר והוא נוכח לדעת כי רבקה אכן צדקה בשיקוליה להעדיף את יעקב וכעת גם הוא מכיר בו כממשיך דרכו.

כאשר רואה רבקה כי איבתו של עשיו רק תלך ותגבר עד שירצה להרוג את אחיו, היא שולחת את יעקב מן הבית לחרן, לשאת שם אישה.

לבן שהוא שחור

בחרן מתגורר לבן, אחיה הנוכל של רבקה. התורה מעלה חיוך אירוני על שפתי הקורא את שמו. האדון בעל השם הצחור מתגלה כנוכל הגדול ביותר בתנ"ך.

יעקב מתדפק חסר פרוטה על דלת ביתו של דודו. לפני כן הוא פוגש על יד הבאר את רחל, בת דודו, הוא מבקש מלבן את ידה, אבל לבן עומד על כך שיעבוד שבע שנים כדי לזכות בה.

כאשר חולפות שבע השנים, מחליף לבן את רחל עם אחותה הבכורה, לאה, ויעקב נדרש לעבוד שבע שנים נוספות כדי לזכות ברחל. בסופו של דבר, מסיים יעקב את שהותו בבית לבן עם ארבע נשים – לאה, רחל ושפחותיהן זלפה ובלהה אחד עשר בנים (בנימין נולד כשהם נכנסו לארץ ישראל) ובת.

שלא כמו בדורות הראשונים של המשפחה, בהם נולדו ישמעאל ועשיו, שלא לקחו חלק במשימת אברהם, עתידים מעתה כל בניו של יעקב להקדיש עצמם למשימת הפצת המונותיאיזם. משפחה מורחבת אשר תתפתח לאומה, העתידה לשנות את העולם.

חרף ניסיונות לבן למנוע מיעקב עצמאות כלכלית ולהעבידו תמורת פרוטות, מצליח יעקב לצבור הון גדול. גם במעשה אבות זה אנו רואים סימן לבנים, ותופעה זו הופכת לדפוס היסטורי נוסף בתולדות עם ישראל. היהודי, גם כאשר ידיו כבולות מאחור, יצליח וישגשג בצורה מרשימה אם רק ימצא את ההזדמנות הקטנה ביותר, גם בתוך סביבה כלכלית עוינת ביותר.

יעקב שב עתה לארץ ישראל כדי להגשים את המשימה. כמו אברהם, אשר ידע כי זהו המקום היחידי בו ניתן למצות את הפוטנציאל היהודי, כך יודע גם יעקב כי זהו המקום בו עליו לחיות. הוא מקבץ אפוא את כל רכושו ושם פניו חזרה לארץ.

מפגש מחודש

במסעו זה של יעקב ארצה, אנו עדים למחזה אחר, אשר הופך גם הוא לדפוס היסטורי רב חשיבות בקורות עם ישראל. המפגש המחודש בין יעקב לעשיו.

בעודו מתנהל בדרכו לביתו, שומע יעקב כי עשיו עושה את דרכו לפגוש אותו, בראש צבא בן 400 איש. בתגובה לכך, תוך הפעלת שיקול דעת כמנהגו, שולח יעקב לעשיו מתנות.

הם נפגשים. עשיו לא מנסה להרוג את יעקב, למרות שברור כי שנאתו אליו עדיין שרירה וקיימת, והוא אומר: "אחי, טוב לראות אותך חוזר. בוא אתי להר שעיר, שם מקום מגורי, ונעשה עסקים ביחד. השילוב של שכלך ושל שרירי ימשיל אותנו על כל המזרח התיכון".

המשמעות היא כי בקץ הימים, יגיע העולם כולו להכרה בא-לוהים וכולם יצייתו לחוק מוסרי אחד בשלום ובאחווה. אז תתגשם המשימה היהודית.

אין ספק, שאם שניים אלו היו חוברים יחדיו, הם באמת היו מהווים כוח אדיר בהיסטוריה האנושית. הבה נדמה את העצמה הפיזית של הרומאים משולבת עם הכוח הרוחני והשכלי של היהודים.

אבל יעקב עונה: "תתקדם אתה, ואני אשיג אותך אחר כך". אך אנו יודעים מן הסיפור התנ"כי שיעקב לא השיג אותו ולא הלך להר שעיר לחיות עמו בצוותא.

רש"י, גדול הפרשנים על התורה, מסביר בצטטו את הנביא עובדיה, שהם אכן ייפגשו שוב – באחרית הימים. "יעקב", המייצג את הכוח הרוחני הגדול בהיסטוריה האנושית, כאילו אומר "לעשיו", המייצג את הכוח הפיזי הגדול: "אני מניח לך ללכת בראש ולשלוט פיזית בהיסטוריה האנושית. אבל באחרית הימים, כאשר 'יגור זאב עם כבש', אז ניפגש. ואז יהיו צאצאי בראש."

אין פירוש הדבר כי באחרית הימים עתידים היהודים לכבוש את העולם ולהקים אימפריה גדולה. המשמעות היא כי בקץ הימים יגיע העולם כולו להכרה בא-לוהים וכולם יצייתו לחוק מוסרי אחד בשלום ובאחווה. אז תתגשם המשימה היהודית. אבל בינתיים, יעמוד עשיו בראש.

באחריתו של דבר, יגיע לשיאו המאבק ההיסטורי בין האידיאה של יעקב ובין האידיאה של עשיו. זהו המאבק הבסיסי של הטוב ברע וזהו גם הרעיון המרכזי, המעצב את הדפוס השולט בהיסטוריה היהודית.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן